בית המשפט איפשר ללווים לשמור על המשק החקלאי במסגרת חדלות פירעון

בפסק דין שניתן לאחרונה, קבע בית המשפט כי בני זוג מהמגזר החקלאי, אשר מצויים בהליך חדלות פירעון, לא יחויבו למכור את הנחלה החקלאית שבבעלותם לצורך פירעון חובותיהם. תחת זאת, הוטלה עליהם תכנית תשלומים מדורגת למשך חמש שנים. החלטה זו מדגישה את הגישה הנקוטה לעיתים כלפי נכסים משפחתיים ייחודיים כדוגמת נחלות חקלאיות, ואת האיזון בין זכויות הנושים לצרכי מגורים ופרנסה של החייבים.

רקע: הליך חדלות פירעון ונכסים חקלאיים

בני הזוג, תושבי מושב באזור הצפון, מתגוררים בנחלה חקלאית פרטית. הבעל ירש את הזכויות בנחלה מהוריו בתוקף מעמדו כבן ממשיך—a מונח משפטי המתאר אדם הזוכה לרשת זכויות בקרקע חקלאית במושב או קיבוץ, במטרה להבטיח את רציפות העיסוק החקלאי במשפחה.

המשק מורכב מבית מגורים בו גרים בני הזוג ובית נוסף בו מתגוררת בתם. לאורך השנים הצטברו חובות כבדים בסך של מאות אלפי שקלים, חלקם קשורים בהתנהלות העסקית של המשק והאחרים נבעו מהכנסות בלתי יציבות בתחום התעסוקה.

בהגיעם לחדלות פירעון—a מצב בו אדם אינו מסוגל לפרוע את חובותיו במועדם—הגישו בני הזוג בקשה להסדר חוב כולל בתקווה לא לאבד את ביתם ונחלתם.

שיקולי בית המשפט: נדל"ן, פרנסה וחובות

הנאמן מטעם הממונה על חדלות הפירעון המליץ למכור את הנחלה לצורך סילוק כלל החובות, וזאת לאור שוויה המוערך בכ-2.8 מיליון שקל—הרבה מעבר למצבת החובות הכוללת. בני הזוג, מתוך חשש כבד לאבד את ביתם והמשאב הכלכלי המרכזי שבבעלותם, פנו בבקשה כי בית המשפט יאפשר להם לפרוס את החוב לתשלומים, ולא יחייב במימוש הנכס.

הם אף ניסו לעגן את ההחזר על ידי שעבוד זכויותיהם בקרקע, אך האפשרות לקבל הלוואת משכנתה לא צלחה, ככל הנראה בשל מורכבות המעמד של בן ממשיך ורגולציה פרטנית על מקרקעי עבודה חקלאיים.

שימוש נכון בהגנת דירת מגורים

בית המשפט בחן את מכלול השיקולים. מצד אחד, לחייבים נכס יקר ערך שאינו משמש רק מגורים אלא מהווה עבורם בסיס קיום כלכלי. מצד שני, ניצב אינטרס הנושים לקבל את כספם. לאחר דיון, קיבל בית המשפט את הטענה כי יש לנהוג בזהירות בהתייחסות למשק חקלאי המשמש גם כדירת מגורים וכמשענת פרנסה.

• הנחלה נרכשה בעמל רב ועוברת במשפחה מזה דורות.
• איבוד הנכס היה מותיר את בני הזוג ובתם ללא קורת גג וללא מקור הכנסה.
• סביבת המגורים והחיים הקהילתיים במושב היא חלק חיוני מחיי המשפחה.

בית המשפט קבע כי במקרים מסוימים יש להעדיף תכנית החזר חוב על פני מכירת בית מגורים, ובמיוחד כאשר מדובר בנכס חקלאי בעל חשיבות ייחודית למשפחה.

פירוט ההחלטה: תכנית תשלומים במקום מימוש

בנימוקיה, ציינה השופטת כי שני החייבים מועסקים: הבעל כשכיר והאישה עובדת בתעשיית המזון, והם מציגים נכונות להסדיר את חובם. ההחלטה להעניק להם פריסת תשלומים נועדה לאפשר להם לפתוח דף חדש ללא חשש לאובדן ביתם.

• בני הזוג ישלמו סכום כולל של 281,892 שקלים בתקופה של חמש שנים, ב־60 תשלומים חודשיים שווים לקופת הנשייה.
• המשק החקלאי יוותר ברשותם, בכפוף לעמידה במלוא התשלומים.
• אם לא יעמדו בהחזר החודשי, יוכל בית המשפט להורות על מכירת הנחלה לצורך סילוק החוב.
• הנאמן מונה לעקוב אחר יישום התכנית ולעדכן את בית המשפט על קצב ההחזר והעמידה בו עד סוף שנת 2026.

השופטת הדגישה כי מתן האפשרות לתשלום מדורג עדיף, במקרים מסוימים, למימוש מיידי של נכסי מגורים, בשל ההגנות החלות על בית מגורים והמשמעות הכלכלית-חברתית שיש לנחלה עבור החייבים.

היבט משפטי: עקרון ההגנה על בית מגורים

החלטות בנוגע לחדלות פירעון מחייבות את בית המשפט לאזן בין זכויות הנושים לבין הגנות המוענקות לחייבים, ובמיוחד כאשר מדובר בבית מגורים. בכך מפעיל בית המשפט שיקול דעת רחב, תוך התחשבות במאפייני הנכס ובהשלכות החברתיות והאישיות של מימושו.

המקרה של בני הזוג ממחיש כי גם במקרים בהם שווי הנכס גבוה מהיקף החוב, רשאי בית המשפט לבחור בהסדר תשלומים ארוך–אם המצב האישי והמשפחתי מחייב זאת, ואם הניצול הכלכלי של הנחלה הוא מוגבל בידי החייבים.

סיכום

פסק הדין מתווה גישה מאוזנת לחדלות פירעון כאשר מדובר במשקים חקלאיים המהווים גם דירת מגורים למשפחה. קריאת פסק הדין ממחישה את חשיבות ההבנה שהליך פירעון חובות איננו עונש ואינו חייב להסתיים בהפסד הבית, כל עוד קיימת אופציה ריאלית והוגנת לפריסת חוב ולשיקום כלכלי של משפחת החייבים.

המקרה מהווה דוגמה לכך שבית המשפט ישקול כל מקרה לגופו, ויידע למצוא פתרון מידתי המשלב בין הצורך לקיים את ההגנה על בית המגורים והמשק המשפחתי, לבין החובה לדאוג לזכויות הנושים לקבל את כספם במלואו.