אישה דרשה מחצית מהרכוש למרות הסכם ממון – בית המשפט דחה את התביעה וחייב אותה בהוצאות

מקרה שבו התעוררה מחלוקת סביב הסכם ממון בין בני זוג לשעבר, הגיע לאחרונה להכרעת בית המשפט לענייני משפחה. האישה דרשה מהבעל חצי מרכושו, למרות קיומו של הסכם ממון ברור, אך בית המשפט סירב לקבל את עמדתה והטיל עליה לשלם הוצאות משפט ניכרות.

רקע: הסכם ממון והנפרדות הרכושית

בני הזוג נישאו לפני כעשרים שנה. בטרם נישאו, חתמו השניים על הסכם ממון במסגרתו הוסכם שכל אחד מהם שומר לעצמו את הרכוש שרשום על שמו במקרה של פרידה, וזכות הבעלות נקבעת בהתאם לרישום הפורמלי בלבד. המשמעות היא שלא קיים שיתוף ברכוש בין בני הזוג, אלא אם כן נכתב במפורש אחרת או אם רכוש כלשהו נרשם במשותף.

• הסכם ממון הוא מסמך משפטי שמטרתו לקבוע מראש הסדרי רכוש בין בני זוג לעת הצורך.
• במקרה זה, ההסכם החיל הפרדה כמעט מלאה של הנכסים בין הצדדים.

תחילת ההליכים והדרישה לחלק מהרכוש

בתחילת שנת 2020 פנתה האישה להליכי גירושין. כחמישה חודשים לאחר מכן, הגישה תביעה רכושית לבית המשפט, בדרישה כי יקבע לה מחצית מהרכוש הרשום על שם הבעל, וזאת על אף ההסדר הברור שנקבע בהסכם הממון. את הטענה ביססה על תחושותיה והנסיבות ששררו במהלך הנישואין, בין היתר רצונה לדאוג לעצמה ולבנותיה להבטחת ביטחון כלכלי.

• האישה טענה כי הצדדים בפועל לא קיימו את ההסכם ונהגו בשיתוף רכושי, ולכן מן הראוי לראותם כמי שוויתרו עליו.
• הבעל הגיש בקשה לסילוק התביעה בטענה שמדובר בדרישה שאין לה יסוד לאור ההסכם.

טענות האישה לביטול ההסכם

בתגובה לעמדת הבעל, פנתה האישה לבית המשפט בבקשה נוספת – לבטל לחלוטין את הסכם הממון. לטענתה, במהלך חיי הנישואין ניהלו בני הזוג אורח חיים שיתופי בכל הנוגע לנכסים, מה שמעיד לדעתה על כוונה משתמעת לעזוב את ההסכם ולהחיל שיתוף רכושי מלא. לטענתה, נהגה כך מתוך אמון הדדי ולא מתוך חתירה לעימות משפטי. היא הוסיפה כי לא העלתה על דעתה במועד הפירוד כי ההסכם עוד קיים וקובע את חלוקת הרכוש.

• האישה טענה כי "שכחה" מקיומו של ההסכם בעת שהגישה את התביעה הראשונית לרכוש.
• הבעל התעקש כי לכל אורך השנים כיבדו הצדדים את ההסכם, ולא הוסכם ביניהם אחרת.

הכרעת בית המשפט: דחיית שתי הדרישות והטלת הוצאות

בית המשפט בחן את נסיבות הפרשה ואת טענות הצדדים לפרטיהן. נקבע כי התביעה המקורית של האישה, כמו גם עתירתה לביטול ההסכם, לא מבוססות כדין. השופט/ת ציין/ה כי קיום הסכם ממון מצריך מהם לכבד את הוראותיו, וכי אין באורח החיים השותף לו טענה ברורה או הוכחה לתחולת שיתוף רכושי מעבר למה שהוסכם עליו מראש.

• נקבע כי לא הוצגה ראיה מספקת המצדיקה ביטול הסכם הממון.
• הסבר: בית המשפט המשיך והדגיש כי הסכם ממון, כל עוד לא בוטל כדין או הוחלף בהסכמה אחרת, מחייב את הצדדים כמו כל חוזה אחר.

לעניין טענת האישה כי "שכחה" את דבר קיומו של ההסכם, הבהיר/ה השופט/ת כי מדבר באישה משכילה ובעלת הכשרה אקדמאית, בעלת הבנה משפטית מספיקה, ולכן לא ניתן לקבל את ההסבר שניתן.

תסכול ותחושת חוסר שוויון כלכלי

בית המשפט עמד גם על הרקע הרגשי בו עמדה האישה, שחשבה כי מצבה הכלכלי נפגע לעומת בני משפחתו של הבעל. היא הביעה תסכול מכך שאינה זוכה ליציבות כלכלית ולדיור קבוע, אך צוין כי הדבר לא קושר משפטית לזכויותיה בנכסי הבעל על פי ההסכם ביניהם.

פסק הדין: חלוקת הרכוש והוצאות

כפועל יוצא מהחלטה זו, דחה השירות המשפטי את מרבית תביעותיה של האישה. עם זאת, בית המשפט פסק כי הבעל יידרש להעביר לתובעת סכומים עבור נכסים משותפים בודדים שנצברו במהלך השנים, כדוגמת יתרת חשבון בנק משותף ורכב, בסך כולל של כ-50,000 שקלים.

• מרבית דרישות האישה נדחו – והתביעה לרוב לא התקבלה.
• האישה חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 40,000 שקלים, בשל דחיית רוב תביעותיה.

סיכום

המקרה מדגים היטב את החשיבות של הסכמי ממון והשלכותיהם על חלוקת רכוש במקרה של גירושין. הסכמים אלה מהווים התחייבות משפטית אשר יש לכבדה, ורק בנסיבות חריגות ובאמצעות ראיות משכנעות ניתן לעקוף אותם. הטענה לאורח חיים שיתופי חייבת להיות מגובה בנתונים ברורים ואינה מספקת כשלעצמה לשינוי סדרי דין קבועים. לצד זאת, מדובר בתהליך מורכב מבחינה רגשית וכלכלית, ולכן תמיד מומלץ לשקול היטב את צעדיכם ולפעול בהתאם לייעוץ משפטי מתאים.