תביעה בטענה לרשלנות רפואית: מטופלת נפש התאבדה במחלקה סגורה

סיפור טרגי מובא לדיון בבית משפט, כאשר בתה של אישה שטופלה במרכז לבריאות הנפש תובעת את משרד הבריאות בטענה לרשלנות רפואית, לאחר שאמה שמה קץ לחייה במהלך אשפוזה במחלקה הסגורה.

רקע למקרה האובדני

לפני כשנה וחצי אושפזה אישה כבת 59 במרכז לבריאות הנפש באזור השרון, לאחר שסבלה מדיכאון חמור וניסיונות אובדניים חוזרים. תחילתו של הסיפור בדצמבר 2022, אז פנתה האישה בעצמה לחדר המיון בשל תחושות קשות של דיכאון וניסיון לפגוע בעצמה.

לאחר מספר ימי אשפוז קצרים, שוחררה האישה לביתה – זאת למרות שהאבחנה הרפואית תיעדה מצב דיכאוני חמור עם נטייה אובדנית. פחות משבוע לאחר מכן, נמצאה על רצפת ביתה כשהיא סובלת מחבלת ראש ודימום, כשלצידה קופסאות תרופות ריקות. בתה, שהבחינה במצבה החמור, הזעיקה סיוע חירום והאישה הועברה לקבלת טיפול בבית חולים כללי.

• בתביעה נטען כי הרופאים העריכו שהאישה אינה נמצאת בסכנה מיידית, ולכן אפשרו את שחרורה שוב לבית, חרף ניסיון אובדני קשה.
• לטענת הבת, לא הוענקה לאמה השגחה מספקת או תוכנית טיפול יעילה שתמנע את הישנות האירועים.

אשפוז חוזר וניסיון נוסף

לאחר אשפוז נוסף, התרחש ניסיון התאבדות חמור נוסף: האם הסתגרה עם בתה בדירה, ולאחר מכן עזבה את הבית במטרה לפגוע בעצמה. על פי הנטען בכתב התביעה, היא ניסתה להתנגש ברכב ולזנק מחומה – ניסיונות שכשלו, אך הדגישו את חומרת מצבה.

כאן לטענת המשפחה, לא ננקטו צעדים הולמים מצד הצוות הרפואי, ולא סווג האירוע כשייך לקטגוריית ניסיונות התאבדות למרות הנסיבות הברורות והסיכונים המובהקים. האישה הושבה לאשפוז, אך, כך נטען, המעקב אחריה נותר רופף וחסר.

• בית החולים המשיך להתייחס למטופלת כאילו איננה נמצאת בסיכון מיידי לעצמה.
• לא הופעלו אמצעי השגחה מוגברים, כפי שמצופה במחלקות סגורות ובמיוחד במקרים של נטייה אובדנית מובהקת.

מקרה ההתאבדות במחלקה הסגורה

כחודשיים לאחר אותם אירועים, התחולל האסון. האישה אושפזה במחלקה הסגורה של בית החולים לבריאות הנפש, מקום שמטרתו לספק הגנה מיטבית מפני פגיעה עצמית. אולם, בתביעה נטען כי במשך שעות, הצליחה להשתמט מהשגחת הצוות, נעלה את עצמה בתא שירותים והשתמשה בכבל חשמלי שהיה ברשותה כדי לשים קץ לחייה.

• לפי כתב התביעה, המקום בו בוצעה ההתאבדות לא היה ערוך כראוי – דלת תא השירותים לא הייתה מצוידת באמצעי הגנה הנדרשים במוסד פסיכיאטרי.
• לטענת המשפחה, צוות המחלקה לא ביצע בדיקות שגרתיות לאיתור המטופלים וחסרונה של האם התגלה רק כאשר מטופלת אחרת שאלה על שירותים נעולים.

תביעת רשלנות והשלכותיה

בתה של המנוחה הגישה תביעה לבית משפט השלום, באמצעות ייצוג משפטי, ובה יוחסה אחריות ישירה למשרד הבריאות – הבעלים של המרכז לבריאות הנפש – בשל כשלים בטיפול, בהשגחה ובהגנה הבסיסית על אישה אובדנית. התביעה נתמכה בחוות דעתו של פסיכיאטר בכיר, אשר קבע כי קיימת זיקה ברורה בין התנהלות הצוות לבין מותה של המטופלת – ושהמנוחה הייתה יכולה להמשיך לחיות לו רק ננקטו אמצעי הגנה ותשומת לב שראויים בנסיבות אלה.

• התביעה דורשת פיצוי לעיזבון בגין אובדן תוחלת חיים, הפסדים כלכליים, הוצאות קבורה ולוויה, ונזק לא ממוני כתוצאה מאובדן הורה.
• הבת מתארת בכתב התביעה את התלות שלה באמה ואת תחושת הבדידות הקשה שנגרמה מתוצאה מהתגשמות החששות.

תגובת משרד הבריאות

ממשרד הבריאות נמסר כי הוא משתתף בצער המשפחה. המשרד ציין שכתב התביעה טרם התקבל באופן רשמי, וכשיתקבל הוא יידון בערכאות המשפטיות כמקובל, בהתאם לנוהל.

רקע משפטי על תביעות רשלנות רפואית

רשלנות רפואית היא עילה לתביעה אזרחית כאשר נגרם נזק למטופל עקב טיפול לקוי, חוסר זהירות או היעדר השגחה מצד גורמי רפואה. במקרים מסוימים, בית המשפט בוחן האם הגורם המטפל פעל כפי שמצופה מרופא סביר במצב דומה, והאם ניתן היה למנוע את התוצאה הקשה.

במוסדות לבריאות הנפש עומס רב על הצוותים המטפלים והם נדרשים לעמוד בנהלים מחמירים, במיוחד כשמדובר באשפוז בשל סיכון אובדני. הפרת נהלים אלה, או אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים, עלולה להיחשב כרשלנות.

סיכום

הסיפור העצוב שנחשף כעת מעלה שאלות עקרוניות על מערכת בריאות הנפש בישראל ועל הגבולות שאמורים להגן על המטופלים החלשים ביותר. בית המשפט יצטרך להכריע האם התקיימה רשלנות במקרה זה, ואם יש לייחס למוסד הרפואי ולמדינה אחריות לאובדן הכבד שנגרם למשפחה.