פיצוי של מאות אלפי שקלים לעובד שנפצע בתאונה במפעל חטיפים

עובד במפעל לייצור מוצרי מאפה זכה לפיצוי בסכום משמעותי, לאחר שנפגע קשה בידו במהלך עבודה על מכונה תעשייתית. בית המשפט קבע כי המעסיקה התרשלה כשהותירה את המכונה בלא אמצעי זהירות נאותים, ובכך הביאה לתאונת העבודה.

הרקע לתאונה במקום העבודה

התובע, כיום בשנות השלושים לחייו, עבד במשך תקופה של למעלה משנה וחצי במפעל גדול לייצור מוצרי מאפה באזור השרון. באחד מימי העבודה בפברואר 2013, הוא עסק בניקוי מכונה ייעודית לייצור בצק. בעת ביצוע הניקוי, נמשכה לפתע ידו השמאלית אל תוך חלקיה הפעילים של המכונה, ובעקבות זאת נמחצה ידו קשות.

הפציעה גרמה לשברים מורכבים ואובחנה ככזו הדורשת טיפול רפואי אינטנסיבי, כולל ניתוח לשחזור וקיבוע העצמות באמצעות פלטות וברגים. בהמשך, העובד הגיש תביעה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מהמעסיקה ומחברת הביטוח שלה, בטענה לרשלנות.

הטענות של העובד והמעסיקה

על פי גרסת העובד, נהלי העבודה במפעל חייבו אותו לנקות את המכונה כאשר היא פועלת – זאת לטענתו, הוסבר לו כבר בתחילת העסקתו. לדבריו, השגרה בעבודה הייתה ביצוע ניקיון בזמן שהמכונה ממשיכה לעבוד, ובכך נחשף לסיכון יומיומי. הוא טען כי התאונה התרחשה ישירות כתוצאה מהנחיה זו ומהיעדר אמצעי מיגון מתאימים.

המעסיקה הציגה גרסה שונה: לטענתה, היה על העובדים לכבות את המכונה במלואה לפני כל פעולת ניקוי. לטענת נציגי המעסיקה, התובע הוא זה שבחר לסטות מהנהלים ופעל בניגוד מוחלט להוראות הבטיחות. עם זאת, חקירת נסיבות האירוע הביאה לגלות שמנהל המשמרת במפעל העיד שפעולת ניקיון המכונה לעיתים בוצעה כשהיא לא כובה באופן מוחלט – אלא בהשהייה, כלומר במצב בו היא עלולה לחזור לפעול באופן פתאומי.

• בעדות זו אף התברר כי לאחר קרות התאונה, התקינה המעסיקה מגני בטיחות שאמורים למנוע גישה ישירה לחלקים המסוכנים של המכונה.

מסקנות בית המשפט והרשלנות שנקבעה

השופט שדן בתיק בחן ביסודיות את גרסאות הצדדים ואת העדויות שבפניו. הוא שוכנע שהעובד פעל בהתאם להנחיות שקיבל, כלומר ביצע ניקוי בזמן שהמכונה עודנה מחוברת לחשמל ופעילה חלקית. קביעה זו חוזקה לאור העובדה שלא הותקנו מראש מגנים, ועם תום הניקיון, ברגע מסוים "חשבה" המכונה כי ידו של העובד הינה מגש בצק, והחלה לפעול אוטומטית – מה שהוביל לתאונה.

זאת ועוד: השופט מצא כי העובדה שלא הותקנו מגיני בטיחות עד למועד התאונה מחזקת את המסקנה לפיה המעסיקה לא נקטה באמצעים סבירים לצמצום הסיכון. בהנמקה ציין בית המשפט כי החובה המרכזית של מעסיק היא לשמור על שלומם ובריאותם של עובדיו. החובה כוללת, בין השאר, התקנת מגנים שימנעו מגע בין העובדים לחלקים המסוכנים שבמכונה, במיוחד כאשר היא עשויה להיכנס לפעולה מעצמה.

• הפרת חובת הזהירות נחשבת לרשלנות בנזיקין, כלומר האחריות מוטלת על הצד שלא נקט באמצעי זהירות נאותים.

בית המשפט הדגיש כי לו היו מגינים מקצועיים מותקנים, הסיכוי שתתרחש תאונת עבודה מהסוג הזה היה נמוך מאוד. אי לכך, קבע כי המעסיקה אחראית עיקרית לנזקי העובד.

חלוקת האחריות והפיצוי שנפסק

אף על פי שנקבעה אחריות על המעסיקה, בחר השופט לייחס לעובד אשם תורם מסוים. מונח זה מתאר מצב שבו גם לנפגע יש אחריות כלשהי לתוצאה, ולפיכך הפיצוי שמתקבל מופחת באחוז מסוים.

בית המשפט לקח בחשבון שהתובע נחשב לעובד מיומן ומנוסה, שהכיר את תפעול המכונה והסיכונים הכרוכים בכך. על כן נקבע כי יש לו אחריות משנית בשיעור של 20% לתאונה – והפיצוי שעמד תחילה על סכום של 456,254 שקלים הופחת בהתאם.

בפועל, לאחר שהפחית את האשם התורם ואת תגמולי הביטוח הלאומי שהעובד כבר קיבל בעקבות פגיעתו, פסק השופט כי על המעסיקה וחברת הביטוח לשלם לעובד סכום סופי של 352,954 שקלים.

• בנוסף, חויבו המעסיקה וחברת הביטוח לשאת בהוצאות המשפט – 20,000 שקלים, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 83,300 שקלים.

משמעות הפסיקה לעובדים ולמעסיקים

המקרה ממחיש את מידת האחריות הרבה שחלה על מעסיקים להבטיח סביבת עבודה בטוחה. בתי המשפט רואים בחומרה מחדלים באבטחת אמצעי מיגון, בפרט סביב מכונות מסוכנות. חובת הזהירות של המעסיק אינה מותנית רק במילוי נהלים פורמליים, אלא גם בזיהוי סיכונים מחשש לתאונות אפשריות.

לעובדים מומלץ להקפיד לפעול לפי הנחיות הבטיחות, לדווח על סיכונים ולדרוש מהמעסיק התקנת מגנים ומערכות הגנה כנדרש. מאידך, על המעסיקים לוודא שנוהלי העבודה נשמרים הלכה למעשה, ולעדכן ולשפר את אמצעי ההגנה בהתאם להתפתחויות וללקחים מאירועים קודמים.

לסיכום, פסק הדין מדגיש את החשיבות של שמירה על כללי בטיחות בעבודה, וקובע רף גבוה של חובת זהירות כלפי עובדים הפועלים בקרבת ציוד תעשייתי מסוכן. פסק דין זה מהווה תזכורת לכך שניתן למנוע נזק רב על ידי הקפדה יתרה על בטיחות – וכן כי מעסיק שאינו פועל כך, עלול לשלם מחיר כלכלי ומשפטי כבד.