הכרה משפטית בקשר בין ויכוח בעבודה לפגיעה נפשית של שוטר

האם חיכוך בעבודה יכול להוביל להכרה בפגיעה נפשית כתוצאה מהשירות? פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בצפון הארץ מעלה סוגיה זו אל קדמת הדיון המשפטי, בעקבות מקרה בו שוטר טען כי התפתחה אצלו הפרעה נפשית לאחר עימות קשה עם מפקדו, ותבע להכיר בכך כפגיעה על רקע עבודתו במשטרה.

הרקע לתביעה: חילוקי דעות בעבודה והשלכות אישיות

לפני מספר שנים שירת שוטר ותיק בתפקיד רגיש בתחנת משטרה בצפון הארץ. במהלך שירותו, הוצב לתפקיד בעל אחריות כרכז מודיעין נוער, ותוגמל ברכב צמוד כחלק מההטבות שניתנו לאנשי מקצוע בתפקידים מסוימים במשטרה. במשך למעלה משנה מילא את משימותיו בהצלחה, לדברי מפקדיו.

עם הזמן, החלו לעלות מחלוקות סביב הזכאות לרכב הצמוד. קצין בכיר, שהיה ממונה על השוטר, תבע את העברת הרכב לידיו. הוויכוחים ביניהם הלכו והחריפו. ביוני 2013, אז התנהל עימות קולני נוסף, ולמחרת היום הודיעו לשוטר כי הוא מודח לאלתר מהתפקיד הניהולי שלו ומועבר לתפקיד סמכותי פחות – שוטר סיור.

• האיש הועבר מתפקיד בכיר לתפקיד זוטר בן לילה
• פרץ עימות בין הממונה לשוטר סביב הטבת רכב
• המהלך נתפס על ידי השוטר כהשפלה וכעיוות צדק

התדרדרות במצב הנפשי ובקשת ההכרה

לאחר ההעברה, החל השוטר לחוש תסמינים נפשיים וגופניים: תחושות לחץ, כאבים, התפרצויות זעם וחוסר שקט. הוא תיאר לאנשי מקצוע שהוא סובל ממחשבות טורדניות וחרדה לגבי עתידו ותפקודו המקצועי. בהמשך פנה לרופא המשפחה ומשם הופנה לקבלת טיפול נפשי.

בסוף אותה שנה פנה לקבלת הכרה בכך שמצבו הנפשי נגרם ישירות בגין אירועים שחווה במסגרת תפקידו. הבקשה הועברה לידי קצין התגמולים – גורם שאחראי לבדוק ולעמוד על הקשר שבין השירות לבין פגיעות נפשיות או פיזיות. חוות דעת של פסיכיאטרית שנערכה לו, ציינה כי תחושת השוטר לגבי יחס פוגעני היא סובייקטיבית, והוועדה שדנה בעניינו דחתה את הבקשה, בטענה שאין קשר סיבתי בין ההתרחשות במקום העבודה להתפרצות המחלה.

גם ערר שהוגש על ההחלטה הראשונית נדחה, בטענה זהה: לא הוכח שגורם השירות גרם לבעיה הנפשית.

הערעור לבית המשפט – והגישה המהותית של שופטים

בתגובה לדחיית הבקשות, הגיש השוטר ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור טען כי די בעדותה של הפסיכיאטרית מטעם קצין התגמולים, שלדבריו מסתמכת על קשר ישיר בין האירוע החריג לבין התפתחות מצבו, כדי לתמוך בדרישתו להכרה.

מנגד, טען קצין התגמולים כי נדרשה חוות דעת רפואית עצמאית מטעם המערער, ודבר זה לא הוצג. הוא הדגיש כי המסקנה הרפואית הייתה שמדובר בפגיעה חולפת, שאינה מותירה נכות, ולכן אין מקום להכיר בקשר בין המאורע לעבודתו של השוטר לאורך זמן.

קביעת בית המשפט: התרשמות מההשפעה החריגה של האירוע

הרכב השופטים במחוזי בחן מקרוב את הראיות וחוות הדעת המקצועיות שהוגשו. הם התרשמו כי האירוע – הוויכוח החריף והמעבר החד לתפקיד זוטר – היה עבור השוטר בגדר חוויה מטלטלת ומכוננת. הם קבעו כי הפרעתו הנפשית התפרצה דווקא בעקבות האירועים החריגים שעבר במסגרת מקום העבודה, ובפרט לאחר תחושת השפלה כתוצאה מהעברת התפקיד.

• השופטים נתנו משקל מיוחד לכך שהמדובר באירוע חריג, לא בשגרה היומיומית של שירות משטרתי
• חוות הדעת הפסיכיאטרית והתיעוד הרפואי תמכו בכך שמצבו הנפשי של השוטר נגרם מאלו
• נקבע כי המערער סבל מסימפטומים ברורים ונראים לעין קרוב למועד האירוע ואף בשלב מאוחר ממנו

ההכרה בקשר הסיבתי והשלכותיה

על בסיס ההתרשמות מחומר הראיות, בית המשפט קיבל את הערעור של השוטר. השופטים הדגישו כי הדרך בה בוצעה ההעברה, ומעמדו הנוכחי של השוטר, גרמו לו נזק ממשי בכבודו ובתחושת הערך העצמי, דבר שהוביל להחמרה במצבו הנפשי. נקבע כי קיימת זיקה ישירה בין האירוע החריג בעבודתו לבין המחלה ממנה הוא סובל כיום.

לסיום, חויב קצין התגמולים לשלם לשוטר הוצאות משפט בסכום משמעותי, והתקבלה עמדת השוטר כי קיימת הצדקה להכיר בפגיעה שלו כפגיעה הקשורה לשירותו במשטרה.

סיכום והבהרה משפטית

פסק דין זה מדגיש עד כמה חשובה הבדיקה האישית, הפסיכולוגית והמשפטית של נסיבות התפרצות מחלות נפש בעקבות אירועים חריגים או מתוחים במקום העבודה. הוא מסביר כי גם כאשר קיימות עמדות רפואיות מנוגדות, שופטים עשויים להעדיף גרסה שמגובה בראיות אמינות ובחוויות המתוארות בצורה מהימנה. שאלת הקשר הסיבתי – האם יש קשר ישיר בין האירוע לעבודה לבין המחלה או הנזק – היא שאלת יסוד בדיני נזיקין ותביעות נזקי גוף, ודורשת בחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה.