אשה שנפלה לבור ביוב תפוצה ב-150 אלף ש"ח על נזקי גוף ופיצויים

נפילה לבור ביוב פתוח במהלך הליכה תמימה הסתיימה בפסיקת פיצויים בשווי כ-150 אלף ש"ח. פסק הדין, שניתן לאחרונה בבית המשפט השלום בתל אביב, מבהיר את האחריות הרבה המוטלת על גופים עירוניים וקבלנים לבטיחות מתקנים ציבוריים. המקרה מזכיר שוב את חשיבות המעקב והפיקוח אחר תשתיות עירוניות.

תיאור המקרה: הליכה למטרת שכירות שהסתיימה בתאונה

המקרה התרחש בשעת ערב בנובמבר 2018 בשכונת מגורים בעיר מרכזית בישראל. תושבת בת 43, שיצאה לסיור דירות יחד עם שלושת ילדיה ומתאם דירות, לא שיערה בנפשה כי הליכה על מדרכה עירונית תביא לסיום לא צפוי. כל שהתרחש היה בעקבות בור ביוב שמכסהו לא הוצמד כיאות, ככל הנראה לאחר עבודות תחזוקה. כך אירע שבאותו רגע קריטי, בעת שדרכה על מכסה הבור, הוא קרס תחת רגליה והיא נפלה אל תוך הביוב.

• המכסה לא חזר למקומו כראוי אחרי תיקון סתימות ביוב.
• הפגיעה חלה באזור הגב התחתון והברך.
• האישה שהתה 16 יום בחופשת מחלה ונזקקה לטיפולים רפואיים.

טיפול רפואי ותלונה

לפי תיאוריה של הנפגעת, מיד לאחר הנפילה היא נחלצה בעזרתו של מתאם הדירות. היא פנתה לביתה, ולאחר החמרה בכאביה, פנתה למרכז רפואי מקומי, שם עברה בדיקות. הבדיקות העלו כי לא אירעו לה שברים, אך היא שוחררה עם הנחיות להמשך טיפול תומך – בעיקר הקפדה על מנוחה ונטילת משככי כאבים. הזמן שעבר עד להתייצבות מצבה כלל ימים של מגבלה בתנועה, כאבים ונזק מתמשך.

• הפניה לרופאים נעשתה בערב שלאחר התאונה עקב החמרה בכאבים.
• התקבלה המלצה להימנע מהעמסת משקל על הרגל למשך תקופה.
• הנפגעת קיבלה ימי מחלה ושבה לפעילות בהדרגה.

טענות הצדדים: אחריות בין העירייה לקבלן

בפנייתה לבית המשפט טענה הנפגעת כי הגורם הישיר לפגיעה הוא תאגיד השירותים העירוני, שאמור היה להקפיד על תקינות המדרכות ותשתיות העיר. מאידך, התאגיד גרס כי האשם מוטל על קבלן חיצוני, שמטעמו ביצע עבודות במקום ולא ווידא חזרת המכסה למקומו התקין. הקבלן מצידו טען להגנתו כי לא הוא שפתח או השאיר את הבור פתוח, והאחריות נותרה לשיטתו בידי התאגיד.

• העירייה: "הקבלן הוא שאמון על סגירת המכסה".
• הקבלן: "ביצעתי עבודות אך וידאתי שהכול סגור כמקובל".

כריעת השופט: רשלנות והטלת אחריות

בסיכומו של הדיון, בית המשפט מינה לשם בירור נסיבות האירוע עדים, ובחן בהרחבה את העדויות. אחד מהעדים המרכזיים היה מתאם הדירות, שנכח במקום ושיחזר את רגעי האירוע. בנוסף, נחקרו האם ובן זוגה של הנפגעת – שהוזעקו לזירת האירוע לאחר התקלה. פסיקת השופט קבעה כי אמונתו נתונה לגרסה העקבית של הנפגעת, שנתמכה בעדויות נוספים ואיששה את תיאור המעשה.

השופט הדגיש בדבריו כי תאגיד שירותי המים העירוני התרשל כשלא ערך ביקורת קפדנית לאיתור ליקויים במערכת הביוב, ובכך אפשר את קיום הסיכון הבטיחותי. אף על פי כן, נקבע כי האחריות הממשית חלה על הקבלן, שביצע עבודות במקום ולא דאג לסגירת המכסה בתום מלאכתו.

• נתקבלה עדות הנפגעת, האם והמתאם כעדות מהימנה.
• התאגיד התרשל אך מי שחייב בפיצוי בסופו של יום הוא הקבלן.
• הפסיקה הדגישה את חובת הפיקוח היום-יומי על תשתיות ציבוריות.

גובה הפיצויים וחישוב הנזקים

בית המשפט פסק לטובת הנפגעת פיצוי בשווי כולל של כ-150 אלף ש"ח. סכום זה כלל גם את הפסדי השכר בשל תקופת ההיעדרות מהעבודה, גם את הפיצוי על עגמת הנפש והכאב, וגם את ההוצאות המשפטיות לרבות שכר טרחת עורך הדין. בהתאם לקביעת בית המשפט, התאגיד העירוני חויב בתחילה לשלם את הסכום, אך בהמשך ייהנה משיפוי מלא מהקבלן, כך שהאחריות המעשית רובצת בעיקר לפתחו של האחרון.

• גובה הפיצויים חישב נזקים ממשיים ונפשיים שקרו בפועל.
• חישוב מיוחד ניתן עבור הפסדי שכר והוצאות רפואיות עתידיות.
• פסק הדין משמש תמרור אזהרה לגבי הזנחת תשתיות.

משמעות פסק הדין והשלכות רוחב

החלטה זו מהווה תמרור אזהרה לכלל הגורמים האחראים על תשתיות ציבוריות: גופים עירוניים חייבים לפקח על בטיחות רכוש הציבור, ועוד יותר כאשר הם נעזרים בקבלנים חיצוניים. פיקוח מתאים ומעקב אחר סיום עבודות הם דרישה הכרחית, שאי עמידה בה עלולה להוביל להטלת אחריות ולפיצוי כספי גבוה. פסק הדין גם ממחיש את חשיבות תיעוד האירועים, תמונות ושיחזור מהלכי הפגיעה, המהווים נדבך להצלחת תביעות מסוג זה.

• כל גוף ציבורי מחויב להקפיד על תחזוקה תקינה של מרחבים ציבוריים.
• אחריות משפטית עשויה להתחלק בין כמה גורמים, אך תוטל מי שבפועל התרשל בביצוע.
• תיעוד האירוע מיד עם התרחשותו מסייע להוכחת התביעה.

לסיכום, הפסיקה ממחישה את חובת הזהירות המוגברת במתקנים ציבוריים ומחייבת כל גוף מעורב, תאגיד או קבלן, להבטחת שלומם של הולכי רגל ויתר המשתמשים בשטחי הציבור.