חיילת לוחמת שהוכרה כנכת צה"ל לאחר שאובחנה בטרשת נפוצה בעקבות שירותה

ועדת הערעור בירושלים הכריעה לאחרונה בעניינה של חיילת שירות קרבי, אשר לקתה בטרשת נפוצה במהלך שירות החובה, והכירה בה כנכת צה"ל. ההחלטה התקבלה לאחר מחלוקת חריפה בין עמדת קצין התגמולים, שהכיר רק בקשר חלקי בין השירות הצבאי למחלה, לבין עמדת המערערת ומומחית מטעמה.

רקע להגשת הערר

המקרה עוסק בצעירה בת 26, שבטרם גיוסה סיימה את לימודיה בתיכון ושאפה לתפקיד משמעותי בשירות קרבי. היא התקבלה כלוחמת למערך ההגנה האווירית, והחלה תקופת הכשרה תובענית בבסיס בצפון הנגב.

לדברי החיילת, כעבור כחודשיים מהתחלת השירות הופיעו תסמינים מדאיגים: כאב ראש חזק, טשטוש ראייה ובהמשך אף אובדן ראייה בעין שמאל. מצבה הוביל לאשפוז במחלקה נוירולוגית ולקבלת טיפול תרופתי אינטנסיבי. כעבור פרק זמן קצר צצה תסמין נוסף – נימול קשה בצידה השמאלי של הגוף. לאחר תחקור רפואי ומעקב קפדני הגיעה אבחנה של טרשת נפוצה.

• טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים המרכזית, שאופיינית לה פגיעות נוירולוגיות מתמשכות ולעיתים בלתי צפויות.

בעקבות האבחון שוחררה הצעירה מהשירות ופנתה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה לזכות בהכרה כנכת צה"ל.

המחלוקות המשפטיות לעניין הקשר לשירות

גורמי משרד הביטחון, באמצעות קצין התגמולים, הכירו במקצת הקשר בלבד – רבע מדרגת הנכות. הטענה העיקרית הייתה שלמערערת היו "נטיות חולניות" עוד טרם שירותה, ובכלל זה רקע של הדבקות חוזרות במחלות ויראליות.

החיילת, מצידה, טענה שהמחלה התפרצה בשל תנאי השירות הקשים, ובפרט בשל ההיגיינה הירודה והמגע התכוף עם מחלות זיהומיות. לטענתה, יש להכיר בכך שכלל מחלתה נגרמה משירותה, ועל כן להעניק לה זכויות מלאות.

• לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), חייל שהחלה אצלו נכות עקב השירות, זכאי להכרה בתגמול ובשיקום על פי חומרת מצבו ועל פי שיעור הנכות שנקבע.

ביקורת שיפוטית על חוות הדעת הרפואית

ועדת הערעור, בראשה עמדה שופטת בדימוס, בחנה שתי חוות דעת שונות: מטעם משרד הביטחון ומטעם המערערת. הוועדה קבעה כי חוות הדעת מטעם קצין התגמולים לא הייתה מבוססת דיין ועסקה בהשערות שלא עוגנו במסמכים רפואיים. יתרה מכך, מבדיקת התיאור הרפואי שלפני הגיוס לא התגלו סימנים למחלה משמעותית או לחשיפה יוצאת דופן למחלות אחרות.

מנגד, המומחית מטעם החיילת הניחה תשתית רפואית אמינה, לפיה הסטרס הפיזיולוגי שהוגבר במהלך השירות, בצירוף תנאי מחיה לא מיטביים, היוו גורם בעל תרומה משמעותית להתפרצות הטרשת.

• הוועדה שמה דגש על הצורך במומחיות ושיקול דעת עצמי בתחום חוות הדעת, וציינה שרופא מטעם אינו "זרועו הארוכה" של משרד הביטחון אלא אמור לנהוג באובייקטיביות רפואית ומקצועית.

החלטת הוועדה והשלכותיה

לאחר עיון בכל החומרים, קבעה השופטת כי התרשמה מעדות המומחית מטעם החיילת יותר מאשר מזו של רופא משרד הביטחון. הוועדה הכריעה לבסוף שמחלת הטרשת התפרצה במלואה עקב השירות הצבאי, ולפיכך יש להכיר בקשר ישיר ומלא בין השירות לנכות.

המשמעות: החיילת תוכר כנכת צה"ל ותהיה זכאית לזכויות סוציאליות, לגמלה חודשית או למענק חד פעמי, וכן לשיקום מקצועי ולסיוע נוסף במידה שתידרש. בנוסף, קבעה הוועדה שקצין התגמולים יישא בהוצאות המשפטיות.

• בפסק הדין הובהר כי זהות עורכי הדין שייצגו את הצדדים לא צוינה.

סיכום

המקרה מדגיש את חשיבות ההליך המשפטי והוועדות המיוחדות המוקמות לדון בהכרה בנפגעי שירות הביטחון. הוא מעלה כעלות את הצורך בחוות דעת בלתי-תלויות, ובבדיקת קשר סיבתי בין תנאי שירות צבאי לבין מחלה כרונית שהתפרצה אצל חייל או חיילת. הכרעה זו עשויה לשמש מקרי בוחן נוספים, בהם ביקשו חיילים להוכיח שהשירות תרם או גרם להתפתחות מחלה בעלת השלכות נרחבות עבורם.