חייל שזוכה מאשמת אונס יקבל פיצוי בעקבות מעצר ממושך

פסק דין תקדימי של בית הדין הצבאי העניק פיצוי כספי משמעותי לחייל אשר הועמד לדין בגין עבירות מין כלפי חיילת, אך זוכה מחמת הספק. ההחלטה מדגישה את החשיבות שבבחינת ראיות באופן קפדני, אפילו במצבים רגישים של האשמות חמורות, ואת חשיבות ההגנה על זכויות נאשמים לאורך ההליך הפלילי.

הרקע לאירוע והגשת האישום

מדובר בצעיר ששירת באחת מיחידות חיל האוויר בבסיס בדרום הארץ. נגדו הוגש כתב אישום על עבירות של מעשה מגונה, אונס והתנהגות שאינה הולמת – האשמות שהתבססו על מקרה שהתרחש בדצמבר 2021. לפי האישום, במהלך שירותו יצר קשר עם חיילת ששירתה עימו. מערכת היחסים ביניהם הוגדרה כקרובה ואינטימית, וכללה יחסי מין מוסכמים במהלך תקופה מסוימת.

על פי טענות הצבא, הנאשם נחשד כי קיים עם החיילת יחסי מין בניגוד לרצונה באחד מחדרי התחמושת בבסיס. המתלוננת מסרה כי הדברים התרחשו ללא הסכמתה, והחקירה הובילה להגשת כתב אישום חמור נגד החייל.

מחלוקת על נסיבות המעשה

הליך שמיעת הראיות הדגיש פערים משמעותיים בין גרסת החיילת לבין גרסתו של הנאשם. התביעה טענה כי הסיטואציה הבסיסית החלה בעיסוי הדדי שהפך במהרה לאקט מיני, ומכאן – לניצול מצבה של החיילת ללא הסכמה. לעומת זאת, ההגנה הציגה סיפור אחר, לפיו החיילת היתה יוזמת ומעורבת במעשה, ואף הפשילה את בגדיה מרצונה והביעה הסכמה במילים ובמעשים.

ההגנה טענה כי כל האקטים המיניים בין הצדדים היו בהסכמה, וכן שבין המתלוננת לנאשם שררה מערכת יחסים קרובה שהתאפיינה בפרצי חיבה הדדיים שקדמו לאירוע מושא ההליך.

• המשפט התמקד בניתוח העדויות תוך התמקדות במהימנות כל אחד מהצדדים.
• הבדלים מרכזיים בגרסאות, ובפרט נקודות שאינן תואמות בהשתלשלות העניינים, הובילו לחוסר וודאות קיצוני לגבי האופן בו התרחשו הדברים במציאות.

הכרעת בית הדין בפן הפלילי

הרכב השופטים סקר בהרחבה את גרסאות הצדדים, הדגיש את הקושי לקבוע בוודאות מה אירע, וקבע כי קיימות סתירות הנהוגות בגרסת החיילת. בית הדין הבהיר: "בשל פערים מהותיים בעדויות, לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המעשה ללא הסכמה." כתוצאה, נקבע כי קיים ספק מהותי המצדיק את זיכוי החייל מאשמת אונס, וזאת בהתאם לעיקרון משפטי בסיסי - כי יש להרשיע אדם בפלילים רק כאשר הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר.

המושג 'זיכוי מחמת הספק' משמעותו כי בית המשפט אינו בטוח באשמת הנאשם ורואה לנכון להחיל את חזקת החפות, לפיה החשוד נחשב לחף מפשע עד שיוכח אחרת.

פיצוי בגין פגיעה בזכויות וחיי החירות

החייל, ששוחרר לאחר ששהה 394 ימים במעצר, בחר לפנות לבית הדין בבקשה לקבלת פיצוי עבור התקופה הארוכה בה היה כלוא. הוא טען כי המעצר הממושך פגע בזכויותיו, וחולל השפעה שלילית על מהלך שירותו הצבאי ועל משתמעי עתידו האזרחי.

לאחר בחינה מעמיקה, קיבל בית הדין הצבאי את בקשתו, ואף הדגיש כי אין מדובר בתלונת שווא מצד המתלוננת – המשמעות היא שלא נמצא בסיס לקביעת כוונת זדון או ניסיון לפגוע בנאשם, אך הספק העמוק שנוצר גרר השלכות משמעותיות על החייל.

• סכום הפיצוי שנפסק בגין תקופת המעצר: 97,547 ש"ח.
• סכום נוסף עבור הוצאות ההגנה המשפטית: 32,360 ש"ח.
• החלטה של בית הדין מעניקה משמעות לשלילת חירות ממושכת בעקבות הליך פלילי שבו לבסוף זוכה החשוד.

ערעור המדינה – והפיכתו לסופית של הפיצוי

הפרקליטות הצבאית הגישה ערעור על גובה הפיצוי שנפסק לזכות החייל. עם זאת, הרכב בית הדין הצבאי לערעורים המליץ לפרקליטות לחזור בה, ובית הדין החליט למחוק את הערעור – מה שהפך את פסיקת הפיצוי למחייבת וסופית.

ההליך כולו מסמן את אחריות המערכת המשפטית להבטיח איזונים בין הגנה על נפגעות ועדים בתיקי עבירות מין לבין שמירה על זכויות יסוד של החשודים בהם. בעקבות ההכרעה, מחויב הצבא לממש את התשלום הכספי בתוך פרק זמן קבוע.

סיכום והשלכות

פסק הדין מהווה תמרור דרך באיזון שבין מלחמה בפשיעה הגורמת נזק כבד לקורבנותיה לבין החשיבות בהגנה על אדם המואשם בפלילים אך מזוכה בסופו של תהליך. המסר המרכזי הוא שעל רשויות האכיפה והרשות השופטת לפעול בחרדת קודש בבחינת ראיות ובהגנה על זכויות העצור והנאשם, תוך שימת לב לקיומן של ראיות של ממש ותיאום נכון מול עדויות סותרות.
הפיצוי שהוענק מיישם הלכה למעשה את הלכות המשפט בעידן המודרני, כדי להרתיע מפני שלילת חירות ממושכת שלא לצורך, ולהבטיח הליכים הוגנים לכלל הצדדים המעורבים בהליך הפלילי.