העליון: ניתן לפרסם תמונת עבריין מין גם אם תאומו חושש לפגיעה בשמו; פומביות הדיון גוברת בתנאים מגבילים לצמצום הנזק

בית המשפט העליון קבע כי ניתן להתיר פרסום תמונתו של מי שהורשע בעבירת מין ומשוחרר בתנאים מגבילים, אף אם קיים חשש שתאומו הזהה ייפגע משיוך מוטעה. ההיתר מותנה בהצמדת שמו המלא של המורשע אל התמונה, באופן בולט וברור, כדי לצמצם את הסיכון לזיהוי שגוי ואת הפגיעה האפשרית באח התאום.

הרקע להליך והטענות המרכזיות

הערעור הוגש בידי אחיו התאום של אדם שהורשע בעבירות מין חמורות. לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל צו שאסר לפרסם את תמונת המורשע, התיר המחוזי לפרסם את התמונה בצירוף שמו המלא של המורשע, בגופן מודגש ומובלט. המבקש, האח התאום, טען כי פרסום התמונה יגרום לזיהוי מוטעה של פניו שלו כאילו היה הוא מבצע העבירות, ובכך ייפגעו שמו הטוב ופרטיותו. לשיטתו, אין להציב את עיקרון פומביות הדיון מעל לפגיעה כה קשה בצד שלישי, וכי מדובר בנורמה משפטית חדשה שאינה מוצדקת.

מנגד, המדינה הדגישה את זכות הציבור לדעת ואת החשיבות המיוחדת לפרסום בענייני עבירות מין, בפרט כאשר מדובר במורשע שאינו כלוא ומצוי בתנאים מגבילים בלבד. לפי עמדת המדינה, הפרסום עשוי להתריע בפני הציבור ואף לסייע לנפגעות או נפגעים פוטנציאליים, ויש בו תרומה להגנה על שלום הציבור. בנוסף צוין כי נפגעת העבירה תמכה בפרסום.

פומביות הדיון: הכלל והחריגים

נקודת המוצא של העליון היא העיקרון החוקתי של פומביות הדיון, המעוגן בדין הישראלי. עיקרון זה משקף את שקיפות עבודת בתי המשפט, את שמירת אמון הציבור במערכת המשפט, ואת מתן אפשרות לביקורת ציבורית. הכלל הוא פרסום, והחריג הוא איסור פרסום או קיום דיון בדלתיים סגורות. החריגים פירושם מצומצם, בשל מעמדו הרם של הכלל.

במשפט הפלילי משקלו של הפרסום גובר, בין היתר כדי להתריע מפני מסוכנות, לחזק את האמון בתוצאות ההליך ולהבטיח שהמידע החיוני יגיע לציבור. בעבירות מין קיימת חשיבות נוספת: לעתים יש קושי לחשוף עבירות אלו, והפרסום יכול לעודד מתלוננות ומתלוננים נוספים לפנות לרשויות. כאשר מדובר במורשע, שאין לו עוד את חזקת החפות, משקל האינטרס הציבורי שבפרסום עולה.

במקביל, הדין מאפשר להגביל פרסום כדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיות של צדדים שלישיים ששמם או פרטיהם עלו במסגרת ההליך. מתן צו כזה מותנה בהצדקה מבוססת ובבחינת עוצמת הפגיעה הצפויה. גם בהקשר זה, ההגנה על הפרטיות אינה מוחלטת והאיזון נעשה בזהירות, תוך חיפוש פתרונות מידתיים שפגיעתם פחותה לעומת איסור פרסום גורף.

האם זיהוי שגוי הוא פגיעה בפרטיות, ומהו סף ההתערבות

שאלה עקרונית שעלתה בערעור היא אם זיהוי מוטעה של אדם שאינו מופיע בתמונה, עקב דמיון חיצוני קיצוני, יכול להיחשב כפגיעה בפרטיות. העליון הבהיר כי יש להבחין בין פגיעה בשם הטוב לבין פגיעה בפרטיות: אין הנחה אוטומטית כי פגיעה בשם הטוב חופפת לפגיעה בפרטיות. במקרים מסוימים עלול להתקיים חיתוך בין המושגים, אך אין זה כלל. כאשר מבקש ההגנה אינו המורשע עצמו אלא צד שלישי, נדרש להראות פגיעה חמורה בפרטיותו, ולא רק חשש לפגיעה במוניטין.

על כן, גם כאשר נטען לזיהוי שגוי עקב דמיון חזותי, בחינת הבקשה לאיסור פרסום תתמקד בפוטנציאל הזיהוי ובחומרת הפגיעה הצפויה. בית המשפט יבדוק אם קיימים אמצעים מידתיים שיפחיתו את ההשלכה על הצד השלישי, טרם שיישקל איסור גורף. זו נקודת האיזון בין פומביות הדיון לבין זכות לפרטיות.

יישום למקרה הקונקרטי: פתרון מידתי במקום איסור גורף

בענייננו, המבקש אינו הנאשם כי אם תאומו הזהה. החשש המרכזי שהועלה הוא פגיעה בשמו הטוב עקב שיוך מוטעה. העליון הבהיר כי ההוראות בדין המתירות איסור פרסום בשל פגיעה בצד שלישי נועדו בראש ובראשונה להגן על פרטיותו או ביטחונו של מי שנגרר להליך בעל כורחו. כדי להפעיל חריג זה יש להראות שהפגיעה הצפויה בפרטיות חמורה וממשית.

הפתרון שנקבע הוא פרסום התמונה יחד עם שמו המלא של המורשע, על גבי התמונה ובאופן מודגש. אמצעי זה מפחית באופן דרמטי את הסיכון לטעות בזיהוי, מאחר שהצופה מקבל סימן מזהה ברור שאינו מותיר מקום רב לבלבול. כאשר פוטנציאל הזיהוי השגוי מצטמצם, כך מצטמצמת גם הפגיעה האפשרית בצד השלישי. במאזן הכולל, תוספת זו מטה את הכף לטובת פרסום, ללא צורך באיסור גורף הפוגע בעקרון היסוד של פומביות הדיון.

עוד הודגש כי אין זו הפעם הראשונה שבני משפחה נפגעים בעקיפין מפרסום פרטי הליך פלילי. מערכת המשפט מכירה בכך, אך קובעת כי פגיעה עקיפה בבני משפחה, כשלעצמה, אינה עילה מספקת לאיסור פרסום. האיזון נעשה באמצעות נקיטת צעדים מידתיים שיפחיתו את הנזק, ולא באמצעות שלילת הפרסום כליל.

האינטרס הציבורי: הגנה על הציבור והעצמת אמון בהליך

העליון נתן משקל רב לאינטרס הציבורי במקרה שבו מדובר במורשע בעבירת מין המשוחרר בתנאים מגבילים. הפרסום עשוי להתריע בפני הציבור ולהבטיח שמידע חיוני יגיע לקהילה. כאשר אדם שהורשע אינו כלוא, מפלס הסיכון להשתלבותו בסביבת האזרחים עולה, ולכן קמה חשיבות אמיתית להנגשת מידע ויזואלי מדויק.

נוסף לכך, עמדת נפגעת העבירה שתמכה בפרסום נתפסה כשיקול רלוונטי. העמדה של מי שנפגע או נפגעה מעבירת מין עשויה ללמד על החשיבות החברתית וההגנתית של הפרסום, אם כי אין היא מכריעה לבדה.

קווים מנחים והשלכות אופרטיביות

• התמונה תפורסם בצירוף שמו המלא של המורשע על גבי התמונה, באופן בולט וברור, ולא רק בסמוך לה.
• טרם הטלת איסור פרסום גורף, יש לבחון אפשרויות מידתיות חלופיות שמפחיתות את הפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים.
• האיזון בין פומביות הדיון לבין הזכות לפרטיות ייעשה במשורה, תוך פירוש מצמצם של החריגים לכלל הפרסום.
• צד המבקש לבטל או לשנות צו איסור פרסום רשאי לפנות לבית המשפט בהתאם למנגנוני הדין הקיימים, המתווים בחינה נקודתית ומאוזנת.
• גם כאשר נטען לפגיעה בשם הטוב, לא די בכך כדי לעמוד בנטל הנדרש לשם איסור פרסום; יש להראות פגיעה חמורה בפרטיות או בשיקולים מוגנים אחרים הקבועים בדין.

משמעות רוחבית לעולם התקשורת ולצדדים שלישיים

ההכרעה מעניקה ודאות לעיתונות, לגופי שידור ולפעילות ברשתות החברתיות באשר לפרסום תמונות של מורשעים בעבירות מין המצויים בקהילה. המסר המרכזי הוא כי פומביות הדיון נותרה הכלל, במיוחד בהליך הפלילי. עם זאת, על מפרסמים לנקוט אמצעי זהירות שיקטינו את החשש לזיהוי מוטעה של קרובי משפחה או צדדים תמימים אחרים, ובראשם שילוב פרטים מזהים ברורים וישירים על גבי תמונות.

לצדדים שלישיים, ובעיקר לבני משפחה הנפגעים עקב פרסומים מההליך, פסק הדין מבהיר: ההגנה המשפטית תינתן כאשר מדובר בפגיעה קשה ומוחשית בפרטיות, ורק לאחר שנבחנו חלופות פחות פוגעניות. העובדה שנגרם אי-נוחות או חשש לפגיעה בשם טוב אינה מספיקה כשלעצמה כדי להצדיק איסור גורף.

טיפים מעשיים למפרסמים ולציבור

• כאשר מפרסמים תמונה של מורשע, יש לציין באופן בולט את שמו המלא על גבי התמונה כדי לצמצם טעויות זיהוי.
• יש לבדוק אם קיים צו איסור פרסום קונקרטי; בהיעדרו, יש להקפיד על זהירות ועל מילוי הוראות הדין הכלליות.
• בעבירות מין, משקלו של האינטרס הציבורי גבוה במיוחד, אך אין בכך כדי לפטור מאחריות להימנע מפגיעה בצדדים שלישיים.
• יש להבחין בין פגיעה בשם טוב לבין פגיעה בפרטיות, ולהבין כי לא כל פגיעה במוניטין נכנסת לגדר ההגנות הקבועות לפרטיות.
• במקרים גבוליים, מומלץ להיוועץ בגורם משפטי טרם הפרסום כדי לוודא שמתקיימים אמצעי זהירות מידתיים.

עמדות הצדדים והכרעת העליון

האח התאום טען כי התרת הפרסום פוגעת בו פגיעה בלתי מידתית ומייצרת נורמה מסוכנת שבה שמו הטוב של אדם נדחק מפני הפומביות. המדינה הדגישה את החשיבות החברתית-הבטיחותית שבפרסום תמונת מורשע בעבירת מין המצוי בקהילה, ואת קיומם של אמצעים המאפשרים להפחית את הסיכון לזיהוי מוטעה, ובראשם סימון ברור של זהות המופיע בתמונה.

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי יש להותיר את קביעת המחוזי על כנה, תוך הדגשה שהשם המלא של המורשע יצוין על גבי התמונה עצמה. כך נשמר עקרון פומביות הדיון, מבלי להתעלם מן הפגיעה האפשרית בצד שלישי; הפגיעה מצטמצמת באופן משמעותי הודות לאמצעי זה, ולכן היא מידתית ומוצדקת.

המסר העקרוני היוצא מן ההכרעה הוא כי זכויות יסוד של צד שלישי אינן מוחלטות, ועליהן להתכופף, במקרים המתאימים, בפני אינטרסים ציבוריים כבדי משקל. יחד עם זאת, בית המשפט מחייב נקיטת אמצעים קונקרטיים כדי לצמצם נזק, וכך לאזן הלכה למעשה בין ערכים מתחרים בעידן של פרסום מיידי ונרחב.

בסיכומו של דבר, הערעור נדחה. מותר לפרסם את תמונת המורשע בעבירת המין, בתנאי ששמו המלא יופיע באופן בולט על גבי התמונה. כך נשמר הכלל של פומביות הדיון והגנת הציבור, תוך הקטנת הסיכון לפגיעה בזכותו של האח התאום לשמור על זהותו ושמו הטוב.