העליון ביטל צו עשה זמני שהורה לבנק להעביר תרומה מלקוח הנתון למשטרי סנקציות

בית המשפט העליון קבע כי אין להטיל על בנק מסחרי חיוב מיידי להעביר תרומה גדולה מחשבונו של לקוח המופיע ברשימות סנקציות בינלאומיות. בכך ביטל העליון החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, שהורה על העברת הסכום כבר בשלב ביניים. ההכרעה מדגישה את המתח בין חופש הפעולה של מוסדות פיננסיים במסגרת ניהול סיכונים לבין זכות הלקוח לקבל שירותים בסיסיים, ואת האיזון הנדרש כאשר הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי.

הרקע: תרומה מבוקשת מול משטרי סנקציות

במוקד ההליך ניצב איש עסקים ישראלי מוכר, המנהל חשבון עו"ש בבנק מסחרי גדול. החל משנת 2022, שמו נכלל ברשימות סנקציות פיננסיות שפרסמו גורמים בינלאומיים מרכזיים, בעקבות העימות בין רוסיה לאוקראינה. רשימות אלה קוראות להקפיא נכסים ולמנוע פעולות פיננסיות מסוימות לגבי גורמים שמופיעים בהן.

על רקע אירועי טרור קשים שהביאו לגלי התנדבות וסיוע, פנה ארגון הצלה ידוע ללקוח בבקשה לתרומה משמעותית. הלקוח ביקש מהבנק להעביר כ־8 מיליון ש"ח מחשבונו לחשבון הארגון, המתנהל אף הוא אצל אותו תאגיד בנקאי. הבנק סירב, בהסתמך על מדיניות ניהול הסיכונים שלו, הכוללת הימנעות מביצוע פעולות שעשויות להיתפס כמנוגדות למשטרי סנקציות בינלאומיים, גם אם אין להן תחולה ישירה בישראל. בעקבות הסירוב פנה הארגון לבית המשפט המחוזי, שבשלב ראשון הורה לבנק לבצע את ההעברה כסעד זמני.

טענות הצדדים בערכאת הערעור

בערעור טען הבנק כי הוראה לבצע את ההעברה מיידית גורמת חשיפה משמעותית ומיותרת: סיכוני ציות, סיכונים תפעוליים, פגיעה במוניטין ופגיעה אפשרית בקשרים עם מוסדות פיננסיים זרים הדרושים לפעילותו השוטפת. לשיטת הבנק, החלטת הביניים של הערכאה הדיונית אינה מאזנת נכונה את אינטרס הצדדים ואת טובת הציבור.

מנגד טענו המשיבים כי הסנקציות הזרות אינן חלות בישראל באופן ישיר, ולכן אין בעצם ביצוע ההעברה משום הפרה של הדין המקומי. עוד נטען כי מדובר בהעברה פנימית בין חשבונות המנוהלים באותו בנק, לשם תרומה הומניטרית, וכי סירוב הבנק אינו סביר.

הכרעת העליון: שמירה על הסטטוס קוו ותנאים מחמירים לצו עשה זמני

בית המשפט העליון העניק רשות ערעור וקיבל את הערעור. נקבע כי תכליתו של סעד זמני היא להבטיח את ניהול ההליך התקין ולהגן על הזכויות לכאורה עד להכרעה בתובענה, בדרך כלל באמצעות שימור המצב הקיים. ככלל, כאשר מבוקש צו עשה זמני — כלומר, הוראה לבצע פעולה המשנה את המצב העובדתי — רף ההתערבות גבוה במיוחד. כאשר הצו המבוקש חופף למעשה לסעד הסופי שנתבע, יש לנהוג זהירות יתרה, שכן מתן הסעד בשלב המקדמי עשוי לרוקן מתוכן את הדיון העיקרי.

• סעד זמני נועד למנוע פגיעה שאינה ניתנת לתיקון עד לפסק הדין, ולא להעניק את הסעד העיקרי טרם הכרעה.
• צו עשה זמני, המשנה את הסטטוס קוו, ניתן רק במקרים חריגים ובכפוף להוכחת נזק חמור ובלתי הפיך.
• במקרה הנדון לא הוכח כי דחיית ההעברה לשלב ההכרעה הסופי תגרום נזק שאינו בר-פיצוי למשיבים.

על רקע זה קבע העליון כי אין הצדקה להורות, במסגרת סעד זמני, על העברה כספית שמגשימה למעשה את מלוא הסעד העיקרי המבוקש.

מדיניות ניהול סיכונים בבנקים והקשר לסנקציות בינלאומיות

נקודת המוצא של פסק הדין היא כי על תאגידים בנקאיים חלה חובה לקבוע מדיניות ניהול סיכונים, ובכלל זה לצמצם חשיפה לסיכוני הלבנת הון, מימון טרור וסיכוני ציות. במסגרת זו נוהגים בנקים בישראל להסתמך על רשימות סנקציות בינלאומיות שפורסמו על ידי מדינות וארגונים זרים, גם אם אינן חלק מחוק מחייב בישראל, כדי למנוע ניצול של המערכת הבנקאית לעקיפת משטרי סנקציות.

הבנק במקרה שלפנינו ביסס את סירובו על מדיניות סדורה של "ציות לסנקציות בינלאומיות" שקבע מבעוד מועד. המדיניות אומצה, בין השאר, בעקבות הבהרות מהפיקוח על הבנקים בשנת 2022 שלפיהן, יישום עקבי של מדיניות ניהול סיכונים בקשר למשטרי סנקציות עשוי להצדיק סירוב לתת שירות, וייראה בנסיבות המתאימות כסירוב סביר. העליון הבהיר כי אין לראות במדיניות זו "החלה וולונטרית" גרידא, אלא חלק ממערך נורמטיבי-מוסדי שמטרתו להגן על היציבות הבנקאית ועל אמון השווקים.

בהקשר זה צוין כי העברת תרומה מחשבונו של לקוח המופיע ברשימות סנקציות עלולה להעמיד את הבנק בפני סיכונים ממשיים: פגיעה במוניטין, סיכון לסנקציות משניות מצד מוסדות זרים, ואף שיבוש בקשרים עם בנקים בינלאומיים החיוניים לפעילותו. נוכח עוצמת הפוטנציאל לפגיעה כזו, לא ראוי היה לכפות על הבנק, בשלב זמני ומקדמי, פעולה שיכולה להחריף סיכונים אלה ולייתר את בירור התובענה.

הגבולות של "סירוב בלתי סביר" לשירות בנקאי

הדין הישראלי אוסר על בנק לסרב באופן בלתי סביר להעניק שירותים חיוניים, כגון ניהול חשבון עו"ש. יחד עם זאת, הפסיקה וההנחיות הרגולטוריות מכירות בכך כי ישנם מצבים שבהם סירוב נחשב סביר, למשל כאשר מתעורר חשש לסיכוני ציות, הלבנת הון או מימון טרור, או כאשר חלות מגבלות על החשבון. במקרה זה, סירוב הבנק לא נבע מרצון שרירותי לשלול שירות, אלא מבחינה עניינית המבוססת על מדיניות ניהול סיכונים עקבית ועל הימנעות מפעולות שעלולות להתפרש כמנוגדות למשטרי סנקציות.

העליון הדגיש כי לא הוכח שהפעולה המבוקשת חוסה תחת חריגים המקלים במשטרי הסנקציות שאליהם מתייחסת המדיניות, וכי לא הוצגה תשתית עובדתית מספקת שתצדיק חריגה חד-פעמית מהמדיניות הקיימת. משכך, החלטת הערכאה הדיונית לראות בסירוב "הימנעות גורפת" ובלתי סבירה — אינה עומדת.

משמעויות רוחב: בין פילנתרופיה, תאימות ויציבות המערכת

פסק הדין מספק הבהרות חשובות לגבי האופן שבו בתי המשפט מתייחסים לבקשות לסעד זמני במצבים רגישים, שבהם מתנגשות מטרות ראויות: הרצון לאפשר העברת תרומה למטרות חברתיות אל מול הצורך לשמור על ציות, יציבות והגנה על המערכת הפיננסית הישראלית. ההכרעה אינה מונעת את בירור התביעה לגופה, אך מגדירה את רף הראיות והאיזונים הנדרשים כאשר מבוקש סעד ביניים מרחיק לכת.

• ארגונים המבקשים תרומות מגורמים שעלולים להיות חשודים או מסווגים ברשימות סנקציות, צריכים להיערך מראש עם תיעוד מתאים, חוות דעת וצינורות מימון המותאמים לדין ולמדיניות הבנקאית.
• תורמים המצויים בסביבת סנקציות נדרשים לוודא התאמה למדיניות הציות של המוסדות הפיננסיים, ולעתים לשקול פנייה מסודרת לרגולטור לצורך הבהרות או היתרים מתאימים, במידת הצורך.
• בנקים מצופים לאכוף מדיניות ניהול סיכונים עקבית, ולא לבסס החלטות על בסיס אד-הוק; זאת כדי לצמצם חשיפות ולקדם ודאות משפטית עבור הלקוחות.

בסיכום קבע בית המשפט העליון כי אין הצדקה בשלב זה להורות על העברת התרומה במסגרת סעד זמני. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, והבקשה לסעד זמני נדחתה. ההליך העיקרי, ככל שיימשך, יוכל לברר את השאלות המהותיות לגופן, אך בשלב הביניים יש להעדיף את שימור הסטטוס קוו ולהגן מפני סיכונים עודפים למערכת הבנקאית ולאינטרס הציבורי.