ערים יחזירו עשרות מיליונים לציבור בעקבות גביית ריבית פסולה מהתושבים

בית המשפט העליון פסק לאחרונה כי רשויות מקומיות יצטרכו להשיב לציבור עשרות מיליוני שקלים, אחרי שהתברר שגבו ריבית באופן לא חוקי מהתושבים לאורך השנים. החלטה זו באה בעקבות ערעור ייצוגי שהוגש נגד שלוש ערים באזור המרכז, הכוללת גביית ריבית "דריבית" – כלומר, ריבית שנצברת לא רק על הקרן, אלא גם על הריביות שכבר הצטברו בעבר.

פסק דין תקדימי נגד הרשויות

הערעור הוגש לאחר שפסק דין קודם, שניתן בבית המשפט המינהלי, אומנם קבע כי הריבית נגבתה בצורה אסורה – אך צמצם את היקף ההחזר לתקופה של שנתיים בלבד לפני הגשת התביעה. המשמעות הייתה: החזר סכום נמוך בהרבה ממה שנגבה בפועל מהציבור לאורך השנים.

• בית המשפט העליון בחן לעומק את דרך החישוב של הסכומים שיש להשיב לתושבים.
• הושם דגש על האופן שבו נתבע הייצוגי יכול לתבוע את החזרי הריבית עבור תקופה ממושכת יותר, כאשר מדובר בגבייה אסורה שבוצעה על ידי רשות ציבורית.

המשמעות היא שהערים לא יוכלו להסתפק בהחזרת הריבית האסורה רק עבור התקופה הקרובה למועד התביעה, אלא ייאלצו לחשב מחדש את החזרי הגבייה עבור כלל התקופה בה בוצעה הגבייה – במידה והגבייה עצמה התבצעה במסגרת התקופה שתביעה ייצוגית מאפשרת.

פער בין חוק הרשויות המקומיות לבין פרקטיקת הגבייה

המערערים טענו שהחוק מתיר לעיריות לגבות רק ריבית צמודה – כלומר, ריבית הקשורה לשיעור האינפלציה ומחויבת להתעדכן באופן מתון בהתאם למשק, ולא ריבית "דריבית" שמעלה את החוב בקצב מהיר ולכן נחשבת לעונשית וקשה במיוחד לתושבים.

על כן, הקביעה בבית המשפט המינהלי, שעל העיריות להחזיר רק את ההפרשים בגין השנתיים האחרונות (לפי תקופת ההתיישנות בתביעות ייצוגיות נגד רשות), הולידה פער גדול במצב בו חוב ארנונה או תשלום חובה אחר לא שולם לאורך זמן. למשל, במקרה בו תושב לא שילם חוב במשך עשר שנים, העירייה הייתה מחזירה לו רק את הריבית שנגבתה בשנתיים האחרונות לפני הגשת התביעה, למרות שרוב הריבית נגבתה הרבה קודם – ועל אף שהגבייה לא הייתה מותרת כלל.

השלכות כספיות: השבה של עשרות מיליונים

• הערעור העלה שסכום ההשבה לשלוש העיריות היה בערך שליש בלבד מהסכום שנגבה שלא כדין, והוערך ב-15 מיליון שקלים – הרבה פחות מהחוב האמיתי לציבור.
• המערערים ביקשו להגדיל משמעותית את סכום ההחזר לציבור, כך ששוויו יעמוד על עשרות מיליוני שקלים גבוהים בהרבה.
• לאור החלטת העליון, יידרשו העיריות לחשב מחדש את סכומי ההחזר, בקנה מידה רחב בהרבה מההערכות הראשוניות בבית המשפט המנהלי.

על פי קביעת העליון, כאמור, הקביעה במקרים מסוג זה צריכה להתייחס למועד הגבייה של הכספים – כך שכל סכום שנגבה באופן פסול בתקופת השנתיים לפני הגשת התביעה יוחזר לתושבים במלואו. מדובר בצעד משמעותי שמעביר מסר ברור לרשויות המקומיות כיצד עליהן לנהוג בעתיד בגביית חובות.

רקע והמשמעות הציבורית

תיקים ייצוגיים נגד רשויות ציבוריות מהווים אמצעי חשוב עבור הציבור למיצוי זכויותיו מול גופים מוסדיים. בתביעה ייצוגית, נציג תושבים פונה בשם ציבור רחב במטרה לעצור פרקטיקה שנחשבת לבלתי חוקית ולהגן על שלומם הכלכלי של אלפי אנשים.

פסיקה זו של העליון צפויה להשליך גם על ערים נוספות ולחייב שקיפות וזהירות רבה יותר בניהול הליכי גבייה. החוק קובע בבירור איזה סוג ריבית העיריות רשאיות לגבות, וההחלטה המשפטית החדשה מחזקת את מעמד התושבים ויכולת הפיקוח של הציבור על ההתנהלות המוניציפלית.

• חשוב לדעת: בתי המשפט רואים בחומרה גבייה לא חוקית, במיוחד כאשר מדובר ברישויות ציבוריות המפעילות כוח מול האזרח.
• החלטה זו מבהירה לרשויות על הצורך להיצמד להוראות הדין, אחרת יימצאו מחויבות בהשבה כספית רחבת היקף.

כיצד הדבר עשוי להשפיע על האזרחים?

המשמעות המיידית של ההחלטה: החזרים גבוהים יותר עבור תושבים ששילמו ריבית שלא כחוק על חובותיהם לעיריות, למשל חוב ארנונה שנגרר לאורך זמן. במקביל, הדבר מתווה רף ברור לעיריות בנוגע לכללי הגבייה שלהן גם בעתיד, ומקטין את החשש לשימוש לרעה בסמכויות הכלכליות של הרשות כלפי הציבור.

מדובר בניצחון צרכני מובהק: אזרחים פרטיים יוכלו מעתה לתבוע החזר מלא יותר מאותן רשויות שנקטו בפרקטיקות של גבייה אסורה, ולקבל את הסכומים המגיעים להם באמת. עבור העיריות, החלטת העליון תוביל לבחינה קפדנית של נהליהן הכספיים והשתפרות המסגרת האתית בניהול הכספים הציבוריים.

מומלץ לכל מי ששילם לעירייה ריבית חריגה או "קנסות" לאורך זמן לבדוק אם ייתכן וגם הוא זכאי להשבה, ולשקול פניה לייעוץ משפטי מקצועי לשם קבלת החזר אפשרי.

לסיכום, החלטת העליון בעניין גביית הריבית הפסולה מלמדת על חשיבות הגבולות המשפטיים החלים על הרשויות המקומיות – ומזכירה שלזכויות האזרח תפקיד מרכזי כאשר נדרשת שמירה על מינהל תקין והגינות כלפי הציבור.