המחוזי האריך את הפסקת שידורי ערוץ זר בישראל: הפגיעה בביטחון המדינה גוברת על חופש הביטוי

בית המשפט המחוזי באזור המרכז אישר להאריך את ההוראות להפסקת שידורי ערוץ אל-ג׳זירה בישראל, לרבות סגירת משרדיו, חסימת גישה לאתריו וליישומיו, ותפיסת ציוד המשמש להעברת תכנים. ההחלטה התקבלה על רקע חודשי לחימה ממושכים והצגת חומר ביטחוני, שחלקו חסוי, שלפיו שידורי הערוץ גרמו לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. בית המשפט הדגיש כי הפגיעה בזכויות יסוד היא קשה, אך בשלב זה הכף נוטה לטובת ההגנה על ביטחון הציבור.

הרקע הנורמטיבי וההליך

הבקשה נסמכה על הוראת שעה שעניינה מניעת פגיעה בביטחון המדינה בידי גוף שידורים זר. הוראה זו החליפה הסדרי חירום קודמים והפכה את מנגנון ההגבלה לדין ראשי ומוגדר בזמן. לפי המנגנון, לשר התקשורת, באישור ראש הממשלה ומליאת הממשלה, נתונה סמכות להגביל פעילות שידור של גורם זר, בכפוף לתנאים מוקדמים, לקבלת עמדות גורמי הביטחון ולפיקוח שיפוטי מוקפד של בית המשפט המחוזי. זו בקשה שלישית לאישור הוראות נגד הערוץ: הראשונה התקבלה באופן חלקי, השנייה התקבלה במלואה, והשלישית מצאה כי הונחה תשתית מחודשת המצדיקה הארכה נוספת.

בית המשפט הזכיר כי תוקף הוראת השעה הוארך בחקיקה עד לסוף שנת 2024, באופן המשקף את תפיסת המחוקק כי מדובר בכלי זמני, חריג ומוגבל לתקופת הלחימה. לצד זאת צוין כי כל הפעלה של הסמכות דורשת הנמקה פרטנית והצגת בסיס ראייתי עדכני, שכן הפגיעה בזכויות התקשורתיות אינה עניין שבשגרה.

עמדות הצדדים

עמדת המדינה התבססה על טענה שלפיה בתקופת מלחמה שידורי הערוץ מייצרים פגיעה קונקרטית בביטחון, ולפיכך הארכת ההוראות היא הכרחית. לפי המדינה, תכנים שונים ששודרו היוו חומר גלם למעשי טרור ולפגיעה בכוחות הביטחון, ולעיתים כללו שידור בזמן אמת של פרטים מבצעיים. המדינה ציינה כי לא מדובר בשאלת טעם עיתונאי או קו מערכתי בלבד, אלא בתוצאה בטיחותית הנבחנת לגופה.

מנגד, באי כוח הערוץ טענו כי התכנים אותם מייחסת להם המדינה משודרים גם על ידי כלי תקשורת נוספים ברחבי העולם, וכי עמדת המדינה נגועה באפליה פסולה ובהנמקות פוליטיות. עוד נטען כי האמצעים שננקטו גורפים, פוגעניים ואינם עומדים במבחני המידתיות המקובלים במשפט החוקתי.

האיזון בין חופש הביטוי לביטחון המדינה

בית המשפט חזר על ההלכה הבסיסית שלפיה חופש הביטוי, ובתוכו חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, הם זכויות חוקתיות בעלות מעמד עליון במשטר דמוקרטי. עיתונות חופשית משמשת כלי ביקורת מרכזי על רשויות השלטון ותורמת לעיצוב דעת קהל ולשיח ציבורי. עם זאת, הזכויות הללו אינן מוחלטות. כאשר קיימת פגיעה ממשית בביטחון המדינה, המשפט הישראלי מכיר ביכולת להציב גבולות, ובלבד שההגבלה נסמכת על חוק, נועדה למטרה ראויה ועומדת במבחני המידתיות.

ההוראה הנדונה עומדת, לשיטת בית המשפט, על קצה מתחם ההגבלה המותרת: היא חלה על גוף שידורים זר בלבד, דורשת אישור הדרג המדיני הבכיר וחוות דעת ביטחוניות, ומותנית באישור שיפוטי. הדרישה לפגיעה ממשית ולא לפררוגטיבה כללית מצמצמת את שדה ההתערבות לרגעים שבהם מתקיים חשש נקודתי, מבוסס ובר הוכחה.

הראיות: חומר גלוי וחומר חסוי

בהחלטה תואר כי הוצגו לבית המשפט מסמכים, דוחות וניתוחי מודיעין, שחלקם הותר לפרסום וחלקם נותר חסוי. לפי החומר שהוצג, חלק מכתבי הערוץ הפועלים ברצועת עזה מקיימים קשרים עמוקים עם ארגוני טרור, קשרים החורגים במובהק ממערכת היחסים הלגיטימית שבין מקור לעיתונאי. כן נטען כי הערוץ זכה במעמד בלעדי לשידור תכנים מטעם ארגון טרור, וכי שידורים מסוימים שימשו בפועל זרז לביצוע פיגועים או להכוונת מפגעים.

בית המשפט קיבל את הטענה כי בתקופות מסוימות שידור חי כלל פרטים מבצעיים רגישים בזמן אמת, לרבות מיקומים מדויקים של כוחות. עוד הוצג כי עצורים מסוימים ציינו בחקירתם שהסתייעו בתכני הערוץ לקבלת תמונת מצב בשטח. יחד עם זאת, הודגש כי המידע שהוצג אינו נוגע לכתבים הפועלים מתוך ישראל, אלא בעיקר לפעילות בשטחי הלחימה.

המסגרת היישומית: מה בוחנים וכיצד

הקריטריון המנחה שנקבע הוא מבחן התוצאה: השאלה איננה מי הכתב, מה מניעיו או מהו הקו המערכתי של כלי התקשורת, אלא האם בפועל התכנים המשודרים גורמים לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. על כן, גם אם לא הוכחה כוונת פגיעה מודעת אצל הערוץ או אנשיו, עדיין ניתן להורות על הפסקת שידורים אם התוצאה בפועל פוגעת בביטחון באופן חמור.

לצד זאת, ההוראות אינן דורשות שהשידורים הפוגעים יבוצעו מתוך שטח ישראל דווקא. המבחן הוא השפעת התוכן על ביטחון המדינה והציבור, תהא נקודת השידור אשר תהא. בהתאם, הובהר כי לא די בהצבעה על תוכן פרובוקטיבי או מסית, אלא נדרש ממצא קונקרטי בדבר השפעה ביטחונית ממשית.

מדוע ההארכה אושרה

בהתבסס על חומר הראיות ועל תמימות דעים של גורמי הביטחון שהובאו לפניו, בית המשפט קבע כי הרף הראייתי הנדרש מתקיים. השופטים עמדו על כך שהמדינה הציגה דוגמאות קונקרטיות ומשכנעות: שידורי זמן אמת של מהלכים מבצעיים, העברת מסרים בעלי תוצאה מבצעית בשטח, ושידורים שהפכו לכלי עזר בידי מפגעים. מכלול זה מצדיק, בשלב זה, הארכה נוספת של ההוראות, תוך המשך פיקוח והערכה מחודשת בפרקי זמן קצובים.

בית המשפט הדגיש כי אף שהאמצעי שנבחר פוגע קשות בזכויות יסוד, הוא עומד בתנאי החוק ובמבחני המידתיות: הפגיעה תחומה בזמן; היא חלה על גורם זר ולא על תקשורת מקומית; ומוטמע בה מנגנון רב-שכבתי של איזונים: אישור הדרג המדיני הבכיר, קבלת חוות דעת ביטחוניות, ואישור שיפוטי מהותי שאיננו מסתפק בבחינת סבירות פורמלית בלבד. לפי קביעת ההרכב, על בית המשפט לא רק לבדוק שהחלטת הממשלה אינה חורגת ממתחם הסבירות, אלא לשקול האם בנסיבות הנוכחיות מתן ההוראות הוא הצעד הנכון והמידתי. כך מבוטחת הקטנת הסיכון לשימוש לרעה, לרבות שימוש לצרכים פוליטיים מזדמנים.

טענות ההפליה וההשוואה לכלי תקשורת אחרים

ביחס לטענת הערוץ כי אחרים משדרים תכנים דומים אך לא ננקטו נגדם צעדים דומים, ציין בית המשפט כי המבחן הוא פרטני ומוכוון ראיות. העובדה שכלי תקשורת נוספים מפרסמים חומרים דומים אינה חוסנת ערוץ מסוים אם בנסיבותיו הוכחה פגיעה ממשית. נוסף על כך, ההכרעה הנוכחית נסמכה על מסכת ראייתית המתייחסת לערוץ ולשידוריו הוא, ולא על קביעות כלליות או תיאורטיות.

המשמעות המעשית והמשך הדרך

הארכת ההוראות משמעה המשך הפסקת שידורי הערוץ בישראל, סגירת משרדיו בתחומי המדינה, הגבלת גישה לאתריו וליישומיו, ותפיסת אמצעי שידור רלוונטיים, ככל שנדרש. עם זאת, מדובר בהסדר זמני שיש לבחון מחדש מעת לעת בהתאם לעדכון המצב הביטחוני ולחומר ראיות מעודכן. הערוץ רשאי לפנות בעתיד בבקשה לעיון חוזר אם יחול שינוי מהותי בתכנים, בנסיבות המלחמה או בבסיס הראייתי.

• ההוראות נותרות מוגבלות בזמן וטעונות בחינה שיפוטית מחודשת בפרקי זמן קבועים בחוק.
• המדינה מחויבת להציג תשתית ראייתית עדכנית בכל בקשה להארכה נוספת.
• האיזון בין ביטחון לחופש הביטוי יוסיף לעמוד במרכז הדיון המשפטי, תוך תשומת לב להלכות הפסיקה בדבר עיתונות חופשית.

סיכום

בית המשפט המחוזי האריך את תוקף ההוראות נגד ערוץ אל-ג׳זירה בישראל, לאחר שקבע כי התכנים המשודרים יצרו פגיעה ממשית בביטחון המדינה. אף שהפגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות משמעותית וקשה, בשלב זה של הלחימה הנזק הביטחוני מכביד יותר. ההכרעה נשענת על מנגנון חוקי חריג אך תחום בזמן, הדורש סף ראייתי גבוה, אישור מדיני ושיפוטי ושקילת חלופות. בכך מאותת בית המשפט כי עקרונות הדמוקרטיה וחופש העיתונות עומדים בעינם, אך בתקופת מלחמה ניתן להציב להם גבולות צרים, מבוקרים ומידתיים כאשר נדרשת הגנה מיידית על ביטחון הציבור והמדינה.