העליון חייב את עיריית נווה אמת: העניקו בעלות למתגוררים בשטחי העיר

בצעד נדיר, קבע לאחרונה בית המשפט העליון כי משפחות שבנו בתים על מקרקעין בשכונה ישנה בעיר נווה אמת יירשמו כבעלים מלאים של הקרקע - ולא רק כחוכרים. מדובר בהחלטה משמעותית, המתקנת היסטוריה ארוכה של חכירה בלבד ומציבה תקדים בזכויות הקנייניות של מתיישבים ותיקים.

היסטוריה סבוכה של הקרקעות

השכונה המדוברת בנויה על אדמות של יישוב נטוש מהעבר, אשר במהלך השנים עברו לבעלות המדינה, ובהמשך לניהולה של קרן לאומית. בשנות החמישים והשישים השתקעו מספר משפחות במקום, והקימו בו בבתיהן מתוך הבנה כי יש להן זכות מגורים ואף זיקה קניינית.

עם התקדמות השנים עלו שאלות משפטיות נוקבות בנוגע לזכויות הבעלות בקרקע. המשפחות, שהתגוררו בשטח זמן רב, מצאו כי למרות עשרות השנים בהן חיו ותיחזקו את אדמותיהם, הן רשומות אך ורק כחוכרות. חכירה הינה זכות שימוש והחזקה בקרקע לטווח ארוך, אך אינה מקנה בעלות מלאה ומשפיעה על זכויות המורשה ועל ערך הנכס.

• המשפחות הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתביעה להיות מוכרות כבעלות הקרקע.
• העירייה, קרן לאומית ורשות מקרקעי המדינה עמדו מנגד וטענו כי אין הצדקה לבעלות מלאה, אלא יש לשמר את מסגרת החכירה.
• בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשפחות רק בחלקה, והורה לעירייה לרכוש מהמדינה זכויות חכירה מוארכות ולהעבירן לדיירים.

הערעור: דרישה לזכויות בעלות ולא לחכירה

המשפחות, בסיוע באי-כוחם, בחרו לערער לבית המשפט העליון. הם הדגישו כי חכירה אינה מספקת וכי רשומים על שמם כ"בעלי חכירה" מסבך אותם, מונע מהם למכור או להוריש את הנכסים כאוות נפשם, ואף משפיע הישר על איכות חייהם ועל הדור הבא. לטענתם, הזכות הריאלית והצודקת היא בעלות של ממש.

מנגד, העירייה והגופים הממשלתיים הדגישו כי המצב ההיסטורי והמשפטי מחייב הסדרת הבעלות בדרך דו־שלבית, ורק לאחר עמידה בתנאים מסוימים תיתכן אפשרות להעברת בעלות מלאה.

קביעת העליון: סעד עיקרי ולא חלופי

פסק הדין בעליון נפתח בהערכה לעבודת המחוזי, אך מוסיף ומחדד: אין להסתפק בזכויות חכירה, ויש להעניק למשפחות את הסעד העיקרי – בעלות מלאה במגרשים.

• בית המשפט העליון קבע כי העירייה תחויב לרכוש את בעלות הקרקע מהמדינה ומהקרן הלאומית, ולבצע רישום מלא של זכויות בעלות על שמן של המשפחות בשטח הרלוונטי.
• התהליך יבוצע בשני שלבים: ראשית, הקניית חכירה מוארכת; שנית, השלמת העברת בעלות.
• העליון העיר כי המדינה והקרן לאומית אישרו עקרונית את היתכנות ההסדרה, תוך שהשופט מתייחס לנסיבות המיוחדות של המדובר בתושבים שרכשו זכותם עוד לפני עשרות שנים ולא הביאו התנגדות סדורה מהציבור.

המשמעות הכלכלית והחברתית

נקבע כי עיריית נווה אמת תישא בכל ההוצאות והמסים הנדרשים למען העברת הבעלות לדיירים, כולל מיסוי מקרקעין – מיסוי שמוטל במעמד העברת בעלות בנכס נדל"ן. עוד צוין כי בעת הערכת שווי הקרקע יש להתחשב בכך שמדובר במגרשים עליהם גרים תושבים זמן רב, ושעירייה ציבורית היא הרוכשת אותם עבור אזרחיה.

בכך הכיר העליון בכך שנסיבות מיוחדות, כמו הישיבה הרצופה של המשפחות בקרקע והיעדר התנגדות ציבורית רבת שנים, מצדיקות פתרון יוצא דופן - ומתקן את קיפוחן של המשפחות.

החלטות נוספות והשלכות למשפחות

הדיון בערכאה הגבוהה לא לווה בהטלת הוצאות משפט, לנוכח מורכבות ורגישות המקרה. פסק הדין צפוי להוות עוגן לפניות דומות של משפחות המתגוררות עשרות שנים במקרקעי ציבור ומבקשות להסדיר בעלות.

• ההחלטה משקפת תפיסה רחבה של זכות הקניין במדינת ישראל ומבססת את עקרון השוויון כלפי בעלי זכויות במערכות היסטוריות.
• ההליך ממחיש את חשיבות ההגנה על זכויות קנייניות לצד ההבנה המשפטית לחשיבותו של צדק חברתי בתהליכי גישור והסדרה.
• מדובר בפסיקה שצפויה להשליך על דיירים במציאות דומה בכל רחבי הארץ.

בסיכומו של דבר, פסק הדין של העליון מבטא איזון בין כיבוד הסכמות ישנות לבין הצורך לעדכן ולהתאים מערכות זכויות למציאות החיים. קביעתו תסייע למשפחות רבות ולעיריות במענה למצבים היסטוריים דומים, ותשמש תקדים בנדון.