אישה הוכרה כבעלים של שליש דירה – למרות שלא שילמה עליה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפון הארץ מבהיר סוגיה משפטית חשובה: לא תמיד העובדה שאדם לא שילם עבור רכישת נכס שוללת את זכאותו לבעלות, בייחוד כאשר מדובר במתנה וברישום פורמלי בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו).

רקע: דירה שנרכשה ממימון משפחתי

בשנת 2016 נרכש נכס מגורים בסכום של כ-1.28 מיליון ש"ח. לא היו מחלוקות שהרוכשים בפועל היו הוריו של אחד מבני הזוג. הם גם נשאו בתשלום המלא של העסקה, לרבות כל החזרי המשכנתה המתמשכים. אל הדירה עברו להתגורר בנם של הרוכשים ואשתו, אשר להם שלושה ילדים משותפים.

כעבור מספר שנים, עם פרוץ סכסוך גירושין בין בני הזוג, החליטו הורי הבעל לפנות לבית המשפט. לטענתם, למרות שהדירה רשומה בטאבו כך ששני שלישים שייכים לבני הזוג (כל אחד שליש), בפועל הנכס נרכש עבורם בלבד ותחת הסכם נאמנות – כלומר, בני הזוג רשומים אך אינם בעלי הנכס.

עקרון המתנה ורישום הבעלות

מנגד, האישה טענה כי הדירה נרכשה עבור בני הזוג כמתנה מהורי הבעל. היא הסבירה כי הרישום נעשה מתוך שיקולי מס ותכנון עתידי, כאשר החוק מאפשר במקרים מסוימים להימנע מתשלום מס שבח כאשר בבעלות אדם עד שליש מדירה נוספת. לטענתה, לא היה כל הסכם נאמנות, והנכס חולק שליש-שליש-שליש לה ולבעלה לשעבר ולאמו, בהתאם לרצון התורמים בזמן הרכישה.

• הוריו של הבעל ביקשו להוציא את אשתו לשעבר מהדירה ואף לדרוש ממנה תשלום דמי שימוש.
• לטענת האישה, כל מטרת התביעה הייתה למנוע ממנה זכויות בעקבות פירוק הנישואין.

המניע לרישום הכפול – תכנון מיסוי ופשרת בעלות

בהכרעתה, הסבירה השופטת כי לא נמצא טעם אחר לחלוקה בין שלושה בעלי מניות בדירה, מלבד תכנון מס. במילים פשוטות, כאשר אדם רשום כבעלים של עד שליש בדירה, הדבר לא תמיד מחייב אותו בתשלום מס שבח המצופה ממחזיק דירה שנייה. חלוקה זו מיטיבה לעיתים גם עם מיסוי עתידי על מכירת הדירה וסיבות נוספות בשוק הנדל"ן המקומי.

עוד נדונה האפשרות של הנאמנות. מוסד הנאמנות במשפט הישראלי מתייחס לכך שצד אחד מחזיק רכוש עבור אחר, ללא העברת בעלות אמיתית. כדי להוכיח הסכם נאמנות מחייבת פסיקה הצגת ראיות ברורות על כוונה חד משמעית – שלא נמצא במקרה זה. יתרה מכך, עדות נציגת הבנק להלוואות דיווחה כי לא הייתה מניעה טכנית לפעול אחרת, מה שחיזק את עמדת האישה כי החשיבה המרכזית היתה שיקולי מס ולא מגבלות משכנתה.

הכרעת בית המשפט: מתנה או נאמנות?

לאחר ניתוח כל חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי בעת הרכישה ביקשו ההורים להעניק שני שלישים מהזכויות בנכס לבן ולבת הזוג – מתנה של ממש, הנובעת מרצון להיטיב עמם. השליש הנוסף נשמר לאם הבעל, על רקע תרומתה הכלכלית למימון הרכישה.

• הוכח כי לא נחתם מסמך נאמנות בעל תוקף או כל ראיה מוצקה אחרת לכוונה לשמר את הבעלות בידי ההורים בלבד.
• בפועל, בהתאם לרישום בטאבו, זכאית האישה לשליש מהדירה גם כאשר לא השתתפה במימון הרכישה.

משמעות ההכרעה המשפטית

כחלק מהחלטת השופטת, נדחתה תביעת ההורים בעלות על כל הדירה והם חויבו אף בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. המשמעות היא שהאישה נותרת בעלת שליש מהדירה – עובדה שעשויה להיות משמעותית במיוחד על רקע הליכי הגירושין המתנהלים בינה לבין בעלה לשעבר.

פסק דין זה מדגיש את החשיבות הרבה של רישום פורמלי במקרקעין והשלכותיו, ואף ממחיש כי בהעדר ראיות חותכות לכוונת נאמנות, ייטה בית המשפט להעדיף את האמור ברישום ובחזקותיו. כן מתחדד הצורך לערוך הסכמים משפטיים מסודרים כאשר מעורבים סכומים גדולים במשפחות – במיוחד אם הכוונה להעניק מתנה, או לחלופין להעניק חזקה בלבד ללא בעלות.

סיכום

פסק הדין שניתן לאחרונה מדגים כיצד הכרעות משפטיות בתחום המקרקעין נשענות לא רק על המסמכים הרשומים בטאבו, אלא גם על בחינת כוונת הצדדים והנסיבות המיוחדות של כל מקרה. במקרה זה, נקבע שהאישה זכאית לשליש מהדירה כמתנה שהוענקה לה, חרף העובדה שלא השתתפה כלל בתשלום. משמעותו של פסק דין זה היא בעיקרון מנחה: כאשר אין הסכם נאמנות ברור – רישום הנכס בטאבו הוא הקובע.