פרסומי ווטסאפ משמיצים בקבוצת הדיירים: חברת הניהול תחויב לשלם 75 אלף ש"ח

בית משפט השלום במחוז המרכז קיבל לאחרונה תביעה בלשון הרע שהגיש דייר בכפר נופש נגד חברת הניהול שלו, בעקבות סדרת הודעות שפרסם דירקטור מטעם החברה בקבוצות ווטסאפ של הקהילה. בהודעות יוחסו לדייר מניעים אישיים והסתה נגד ההנהלה, והן הופצו לעיני מאות משתתפים. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום לשון הרע שאין לו הגנה, וחייב את החברה בפיצוי כספי כולל של 75 אלף ש"ח.

הרקע לסכסוך

ההליך נולד על רקע מתיחות ממושכת בין חלק מהדיירים לבין חברת הניהול של הכפר. התובע, דייר ותיק בקהילה ובעל זיקה משפחתית לבעל מניות בכפר, טען לאורך זמן כי מתנהלים בענייני הכפר נושאים בעלי חשיבות לציבור הדיירים, והעלה שאלות ובקשות להבהרות בנוגע להתנהלות החברה. מספר שבועות לפני הפרסומים שהובילו לתביעה ניתן פסק דין בסכסוך כלכלי נפרד מול קרוב משפחה של התובע, שעסק בדמי ניהול. זמן מה לאחר אותו פסק דין, ובסמוך לערב חג, פורסמו הודעות הווטסאפ שהציתו את המחלוקת המשפטית הנוכחית.

הפרסומים בוצעו בקבוצות ווטסאפ הכוללות מאות דיירים ובעלי מניות, ומהוות למעשה זירה קהילתית פעילה לניהול שוטף של חיי הכפר. בהקשר הזה הדגיש בית המשפט כי אף שמדובר בפלטפורמה דיגיטלית סגורה יחסית, כאשר מספר המשתתפים גדול והקהילה מצומצמת, החשיפה וההשפעה על שמו הטוב של אדם עלולות להיות משמעותיות ביותר.

מה נכתב בקבוצות, וכיצד זה התקבל

לפי כתב התביעה והראיות שהוצגו, הדירקטור ייחס לתובע התנהלות שמטרתה "להסית" נגד הנהלת הכפר והדירקטוריון, וטען כי פעולותיו נובעות מאינטרסים אישיים. בתגובה להודעות ביקורתיות שהופנו אליו מצד דיירים אחרים שקראו להימנע מהשמצות, פרסם הדירקטור הודעה נוספת שבה קישר את פעילות התובע להליכים משפטיים לכאורה על חשבון בעלי המניות – אף שבמועד הרלוונטי לא הוכח כי התובע נקט הליך משפטי כלשהו ביוזמתו האישית.

הודעות אלה נותרו בקבוצות ולא נמחקו, ולא פורסמה התנצלות פומבית. לפי התובע, התקופה שבה פורסמו – ערב חג, עת רבים עוקבים אחר עדכוני הקהילה – העצימה את הפגיעה בשמו הטוב. עוד נטען כי באותה עת היה מעורב בהתמודדות לתפקיד ציבורי בקהילה, והפרסומים נועדו, לדבריו, להחליש את מעמדו ואת אמון הציבור בו.

טענות התובע

התובע טען כי ההודעות מהוות לשון הרע מובהקת: הן עלולות להשפילו בעיני חבריו לקהילה, לפגוע במעמדו בעיני ציבור בעל עניין ישיר בענייניו, ולייחס לו מניעים פסולים. לשיטתו, אין מדובר בעמדה עניינית או ביקורת על תפקוד, אלא בהתקפה אישית המקבעת תדמית שלילית שאינה נסמכת על עובדות.

על רקע הפלטפורמה הייחודית של קבוצות ווטסאפ, טען התובע כי הנזק נגרם באופן מיידי ונרחב: ההודעות הגיעו בעת ובעונה אחת למאות נמענים שהינם שכניו ובני קהילתו, והן נותרו זמינות לצפייה מחדש לאורך זמן. התובע ביקש פיצוי בגין נזקיו, והדגיש כי הדין מאפשר פיצוי גם ללא הוכחת נזק קונקרטי, במקרים שבהם עצם הפרסום המשמיץ מצדיק זאת.

קו ההגנה של חברת הניהול

חברת הניהול והדירקטור שפרסם את ההודעות טענו כי פעלו בתום לב כדי להגן על שמם הטוב מפני טענות שייחס להם התובע, שלשיטתם כוונו לפגוע בהנהלה ולהטיל דופי בפעולותיה. לטענתם, ההודעות שיקפו עמדה סבירה במסגרת ויכוח ציבורי בקהילה, ומדובר בקומוניקציה פנימית בין גורמים בעלי עניין משותף בניהול הכפר.

עוד נטען כי התובע עצמו גרם להסלמת השיח בהעלאת טענות חמורות נגד החברה, וכי ההודעה הייתה תגובה לגיטימית, שנועדה להעמיד דברים על דיוקם. מכאן, כך נטען, עומדת לנתבעים הגנת תום הלב, ואף יש לראות בפרסום עניין ציבורי מובהק בקהילה שהצדיק את ההבהרה הפומבית.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט דחה את עמדת החברה וקיבל את התביעה. נקבע כי מכלול הנסיבות – ניסוח ההודעות, העיתוי שבו פורסמו, היעדר תשתית עובדתית למניעים שיוחסו לתובע והתפוצה הרחבה – מוביל למסקנה שמדובר בהוצאת דיבה. בית המשפט הדגיש כי ייחוס מניעים אישיים פסולים והצגת אדם כמי ש"מסית" נגד הנהלה הם טענות חמורות הפוגעות באופן ישיר בשמו הטוב, בוודאי כשמדובר בקהילה סגורה יחסית שבה למוניטין יש משקל יומיומי.

עוד צוין כי חלוף הזמן בין פסק הדין הכלכלי בעניינו של קרוב המשפחה של התובע לבין מועד הפרסום מעיד שאין מדובר בתגובה מידית או הכרחית, ומחליש את הטענה לפעולה בתום לב. בנוסף, היעדר פעולה מתקנת – לא נמחקו ההודעות ולא הוצעה התנצלות פומבית – חיזק את המסקנה כי לא עומדת לנתבעת הגנה, בין אם של תום לב ובין אם של עניין ציבורי.

בית המשפט הבחין בין ביקורת עניינית לבין התקפה אישית: ביקורת מותרת מתמקדת בעובדות ובהבעת דעה המבוססת עליהן; התקפה אישית המייחסת מניעים שליליים ללא ביסוס ראייתי אינה עומדת במסגרת ההגנות שבדין. העובדה שהפרסום נעשה בקבוצות ווטסאפ מרובות משתתפים רק העצימה את מידת הפגיעה.

שיעור הפיצוי והנימוקים לקביעתו

לאחר שקבע כי מדובר בלשון הרע, פנה בית המשפט לשאלת הסעד. נקבע כי לכל אחד משני הפרסומים תעמוד לתובע זכות לפיצוי, ונפסקו 25 אלף ש"ח עבור כל פרסום – סך הכול 50 אלף ש"ח. לכך הוסיף בית המשפט שכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף ש"ח והוצאות משפט, ובמצטבר הועמד החיוב הכספי על 75 אלף ש"ח בתוספת הוצאות נלוות כפי שנפסקו.

בבסיס ההחלטה עמדו פרמטרים של היקף תפוצה, חומרת הביטויים, משמעות העיתוי והיעדר התנהגות מתקנת מצד המפרסם. בית המשפט נתן משקל לכך שהפרסום נעשה כלפי קהל דיירים מאוחד הקשור בקשרים יומיומיים, ושמוניטין אישי בקהילה מצומצמת עלול להיפגע במהירות ולהתקבע.

• התפוצה הייתה רחבה, בקבוצות הכוללות מאות משתתפים בקהילה אחת.
• העיתוי – ערב חג – יצר חשיפה גבוהה ורגישות ציבורית מיוחדת.
• תוכן ההודעות ייחס לתובע מניעים פסולים והציגו כמסית, ללא ביסוס עובדתי מספק.
• לא בוצעה מחיקה של ההודעות, ולא הוצעה התנצלות פומבית לאחר מכן.
• הקשר הקהילתי – זירה שבה למוניטין יש השפעה מיידית על חיי היום-יום – החמיר את הנזק.

המסר לציבור ולמנהלים בקהילות דיגיטליות

פסק הדין משדר מסר ברור: השיח בקבוצות דיגיטליות אינו חלל סטרילי וחסין. כללי לשון הרע חלים גם על התכתבויות בוואטסאפ, במיוחד כאשר מדובר בקבוצות גדולות או בקהילות מאורגנות. לא כל ביקורת היא לשון הרע; מותר ואף רצוי לנהל דיון ציבורי ער בענייני ניהול ושירות. אולם כאשר הדיון גולש לייחוס מניעים שליליים, הצגת אדם כמי שפועל בניגוד עניינים או כהמסית, ובלא בסיס עובדתי – מדובר בסיכון משפטי ממשי.

הגנת תום הלב עשויה לעמוד למי שפועל באחריות: בדיקה מוקדמת של עובדות, היצמדות לנוסח מאוזן, השמטת קביעות עובדתיות שלא הוכחו ואמידה של עניין ציבורי אמיתי בפרסום. מי שנושא בתפקיד ציבורי או ניהולי בקהילה, כמו דירקטור בחברת ניהול, נדרש לרמת זהירות גבוהה אף יותר, משום שהדברים היוצאים מפיו זוכים לאמינות ולמשקל מיוחדים בקרב החברים בקהילה.

• פרסמו עובדות בדוקות והבחינו בבירור בין עובדה לבין דעה.
• הימנעו מייחוס מניעים פסולים או השקת מסקנות אישיות ללא תימוכין.
• העדיפו פנייה פרטית או מנגנון מוסדר על פני השפלה פומבית בקבוצה.
• אם נפלה שגגה ופורסם דבר פוגעני – מחקו במהירות ושקלו התנצלות פומבית.
• בעת ספק משפטי – התייעצו לפני פרסום.

מבט נורמטיבי: לשון הרע בקבוצות ווטסאפ

לשון הרע היא פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני זולתו, לפגוע בתדמיתו בעיני הציבור או להזיק לו במשרתו ובעסקיו. בקבוצות ווטסאפ גדולות, שבהן זכויות הדיבור מהירות ונרחבות, קל יותר להגיע לנוסחים חריפים – וקשה יותר לחזור לאחור. בתי המשפט נוטים לבחון את מספר הנחשפים, תפקידם של הדובר והנפגע בקהילה, וכן האם ננקטו צעדים מאוחרים להפחתת הנזק. ייחוס מניעים או הצגת מישהו כמי שפועל נגד טובת הציבור – ללא תשתית עובדתית – עשויים להיחשב לשון הרע גם אם נאמרו על רקע ויכוח ציבורי אמיתי.

הקביעה בתיק זה ממחישה כי עצם השיוך של הפרסום למסגרת קהילתית פנימית אינו מחסן מפני אחריות. דווקא בשל הקרבה וההיכרות בין החברים, הפגיעה בשם הטוב עלולה להיות עמוקה ומתמשכת. על כן, מי שמבקש להתריע או למחות בקבוצה קהילתית רשאי לעשות כן, אך עליו לנקוט משנה זהירות ולא להיגרר לתיוגים אישיים או להאשמות בדבר מניעים סמוים שאין להם בסיס.

סיכום

בית משפט השלום במחוז המרכז קבע כי ההודעות הפומביות שהופצו על ידי דירקטור בחברת הניהול של כפר נופש נגד אחד הדיירים חצו את גבול הביקורת המותרת והפכו להוצאת דיבה. הגנות תום הלב והעניין הציבורי נדחו בשל היעדר תשתית עובדתית, עיתוי פוגעני ותפוצה רחבה ללא נקיטת צעדים מתקנים. בסופו של דבר חויבה החברה לשלם לתובע פיצוי כולל של 75 אלף ש"ח, הכולל פיצוי עבור שני הפרסומים ושכר טרחת עורך דין, בתוספת הוצאות משפט. פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לאחריות הנלווית לניהול השיח ברשתות ובקבוצות קהילתיות, ומדגיש כי גם במרחב הווירטואלי יש לשמור על כבוד הדדי ועל דיוק עובדתי.