פיצוי של 155 אלף ש"ח בשל לשון הרע ברשת: בית המשפט קבע שמדובר בפרסומי נקמה

בית משפט השלום קבע כי פרסומים שפרסם גבר ברשתות החברתיות נגד גרושתו עלו כדי לשון הרע, וחייב אותו לשלם לה פיצוי בסך 125 אלף ש"ח ועוד הוצאות בסך 30 אלף ש"ח. בית המשפט התרשם שהדברים נכתבו ממניע נקמני, דחה את טענות ההגנה של הנתבע, והדגיש את החומרה הנובעת מהפצה דיגיטלית קלה ומהירה.

הרקע לסכסוך

בני הזוג הכירו לפני יותר מעשור ונישאו זמן קצר לאחר מכן. התובעת, אזרחית מדינה ממזרח אירופה, השתלבה בחיי הנישואים בישראל לאחר שקיבלה מעמד זמני. עם הזמן עלו הקשיים, ובתקופת היריון יחסי הצדדים התדרדרו והם נפרדו. התובעת עזבה את הארץ וילד משותף נולד בהמשך, לאחר הפירוד. בשלב מאוחר יותר, הנישואים הותרו באופן סופי.

שנים לאחר מכן, בעיצומו של סכסוך מתמשך בין הצדדים, החל הנתבע לפרסם שורה של פוסטים ברשתות החברתיות ובהם טען כי התובעת מרמה גברים ברשת ומפיצה תכנים מיניים תמורת תשלום. בנוסף, לפי הראיות שהוגשו, הנתבע יצר קשר עם בני משפחתה ומכריה של התובעת והזהיר אותם מפניה.

מה נטען בתביעה ומה השיב הנתבע

לטענת התובעת, מדובר בפרסומים כוזבים, פוגעניים ומשפילים שפגעו בשמה הטוב ובכבודה וגרמו לה מבוכה ומשבר ביחסיה עם סביבתה. היא הצביעה על פוסט שבו נכללה תמונה משפחתית ולצידה תיאור שלה כ"רמאית" ו"מופקרת" שמטרתה "לסחוט כסף מגברים", וכן טענות כי היא מצלמת סרטונים אינטימיים לצורך רווח כספי. התובעת ביקשה פיצוי משמעותי בשל הנזק לשמה, ההפצה הרחבה והפנייה הישירה למעגל החברתי הקרוב שלה.

מנגד טען הנתבע כי "אמת דיברתי" וכי קיים עניין ציבורי ממשי להזהיר מפני מעשים שביצעה, לדבריו, התובעת. הוא הוסיף כי ברשותו חומרים המוכיחים את טענותיו, אך נמנע מצירופם לכתבי הטענות בטענה של שמירה על צנעת הפרט, והצהיר כי יוכל להציגם בהמשך ההליך אם יידרש.

עוד טען הנתבע כי אורח חיי התובעת בשנות הנישואים היה קל דעת, כי התרועעה עם גברים זרים, וכי פרסומיו באו כדי להגן על הציבור מתרמית אפשרית. לטענתו, ההתרעה שפרסם נועדה לשרת אינטרס ציבורי ולא לפגוע בתדמיתה של התובעת.

המסגרת המשפטית: לשון הרע והגנות אפשריות

לשון הרע היא עוולה אזרחית שמטרתה להגן על שמו הטוב של אדם מפני פרסומים שעלולים להשפילו, לבזותו או לפגוע בעיסוקו ובמעמדו. "פרסום" כולל הפצה לכל אדם זולת הנפגע, ובכלל זה פרסום ברשתות החברתיות, הודעות בקבוצות, ותכתובות פרטיות המגיעות לצדדים שלישיים. כאשר קביעות עובדתיות קשות מופצות לציבור נרחב, חומרת הפגיעה גדלה.

הנתבעים בעוולות לשון הרע רשאים לטעון שורה של הגנות, ובהן הגנת אמת הפרסום. כדי ליהנות מההגנה, על הנתבע להראות כי הדברים שפורסמו נכונים וכי היה עניין ציבורי ממשי בפרסומם. קיימות גם הגנות אחרות של תום לב בנסיבות מסוימות. אולם ההגנות אינן חלות כאשר הפרסום נעשה ממניע פסול, ללא בסיס ראייתי או בדרך שנועדה להשפיל ולבזות.

הכרעת בית המשפט: פרסומי נקמה ללא תשתית ראייתית

בית המשפט קבע כי הפרסומים עולים כדי לשון הרע במובהק. מהתוכן עצמו נלמד שהנתבע ייחס לתובעת היותה רמאית, נצלנית ומופקרת, ואף שילב ייחוסים פליליים ומוסריים חמורים. הדברים לוו בפנייה לבני משפחה ומכרים והובילו, כך הוכח, לתגובות קשות בסביבה החברתית של התובעת. בכך נגרמה פגיעה של ממש בשמה הטוב ובכבודה.

טענת ההגנה של הנתבע בדבר "אמת דיברתי" נדחתה. בית המשפט ציין כי הנתבע לא הגיש אף ראיה קבילה להוכחת טענותיו, אף שהצהיר כי ברשותו חומרים. הימנעותו מהצגת הראיות, לצד מהות הטענות והיקף הפצתן, פעלה לחובתו. גם הטענה בדבר עניין ציבורי נדחתה, שכן לא נמצא כי היה צורך ממשי להזהיר את הציבור באופן ובשפה שבהם בחר הנתבע, בוודאי בהיעדר בסיס עובדתי.

בהקשר זה נתן בית המשפט משקל גם לנסיבות אישיות: הנתבע העלה ספקות לגבי אבהותו על הקטין אך לא פעל להגיש תביעה מתאימה לבירור העניין. בנוסף, עלה מהרקע הדיוני כי הוא ניתק קשר עם הקטין ואינו נושא בצרכיו. התנהלות זו, קבע בית המשפט, משליכה על חוסר תום לב בפרסום ומחזקת את המסקנה שמדובר בהתנהגות נקמנית ולא בפעולה שנועדה להגן על הציבור.

עוד נקבע כי המניע המרכזי שהוביל לפרסומים היה סכסוך אישי על רקע שמו של אחד הצדדים לאחר הגירושין: הנתבע ראה סירוב לשנות או להחזיר שם משפחה כעילה לפתוח במסע פרסומים. בית המשפט הבהיר כי מחלוקת כזו, גם אם היא טעונה, אינה מעניקה רישיון לפגיעה בשמו הטוב של אדם.

שיקולי הפיצוי וחומרת ההפצה ברשת

בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, נתן בית המשפט משקל ל"קלות הביזוי" במרחב הדיגיטלי. פרסום ברשתות החברתיות מופץ במהירות, מגיע לקהלים נרחבים, ונשאר נגיש לאורך זמן. גם אם הפוסט נמחק בהמשך, ההעתקים והשיתופים ממשיכים לעיתים לחיות במרחבים שונים, והנזק לשם הטוב עלול להתעצם.

נשקלו בין היתר: היקף הפרסומים, חזרתיותם, תוכנם הבוטה, ושילוב פנייה ישירה למעגלי משפחה ומכרים. בנוסף נשקלה העובדה שלא הוצגו ראיות תומכות, והעדר נטילת אחריות מצד הנתבע. כל אלה הצדיקו, לפי פסק הדין, פסיקת פיצוי על הרף הגבוה.

בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 125,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. בית המשפט ציין כי מעבר לפיצוי האישי, יש בפסיקה מסר הרתעתי נגד שימוש לרעה ברשתות החברתיות במסגרת סכסוכים משפחתיים.

משמעות רחבה: לשון הרע בעידן הדיגיטלי

ההכרעה משקפת קו עקבי בפסיקה האזרחית שלפיו סכסוכים בין בני זוג לשעבר אינם מצדיקים פרסום טענות חמורות ללא ראיות מספקות. מרחב הרשת אינו "אזור דמדומים" משפטי: דיני לשון הרע חלים בו במלואם, והנזק התדמיתי עשוי להיות חמור מהותית בשל ההפצה המהירה והשאירה הדיגיטלית.

הפרשה מדגישה גם את חשיבות המניע ותום הלב בבחינת ההגנות. גם אם קיים אינטרס מוגבל לשתף מידע לצורך הגנה על הציבור, הדרך, השפה, ההיקף והבסיס העובדתי נבחנים בקפידה. פרסום שנעשה תוך שימוש בביטויים מבזים, ללא תימוכין, ומתוך רצון "להעניש" את הצד השני – ייחשב ברוב המקרים כבלתי מוגן.

נקודות חשובות לציבור

• לפני פרסום טענה פוגענית ברשת, ודאו שיש לכם תשתית ראייתית של ממש ושקיים עניין ציבורי אמיתי בפרסום.
• גם הודעה פרטית לקבוצת מכרים עשויה להיחשב "פרסום" לצורך דיני לשון הרע.
• הגנת "אמת הפרסום" דורשת לא רק אמת עובדתית אלא גם עניין ציבורי בפרסום. העדר אחת מהדרישות עשוי להפיל את ההגנה.
• שפה מבזה, הכללות וייחוס עבירות ללא בסיס עלולים להגדיל את שיעור הפיצוי.
• בסכסוכי גירושין ופרידה מומלץ להימנע מהתנצחות פומבית ברשתות. צעדים אימפולסיביים עלולים לגרור אחריות משפטית יקרה.
• התנצלות, הסרה מהירה והימנעות מחזרה על הפרסום עשויות לצמצם חשיפה לנזקים, גם אם לא תמיד יפטורו מאחריות.

מבט קדימה

בעידן שבו לחיצה אחת שולחת מסר לעשרות ולעיתים לאלפי אנשים, הפסיקה מזכירה כי אחריות אישית מלווה כל משתמש. בתי המשפט מגנים על שם טוב לא פחות משהם מגנים על חופש הביטוי, ובמיוחד כאשר מדובר בהאשמות קשות החורגות מגבולות ביקורת לגיטימית. מחד, חופש הביטוי מאפשר הבעת דעות; מאידך, כאשר מדובר בקביעות עובדתיות המשקמות אדם כעבריין, רמאי או "מופקר", הנטל להוכחת אמיתות הדברים הוא משמעותי, והכף תנוטה נגד מי שפעל בלא ראיות ותום לב.

המסר לסיום ברור: עימותים אישיים אינם תירוץ לפגיעה בשמו של הזולת. מי שבוחר לנצל את הבמה הציבורית של הרשתות כדי להשפיל ולהכפיש – עלול למצוא עצמו מחויב בפיצויים משמעותיים ובהוצאות משפטיות, כפי שאירע במקרה זה.