בית משפט: מכתב חריג לשופט אינו חוסה תחת הגנת תום הלב – לקוח ישלם לעורך דינו פיצוי על לשון הרע

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחיפה קבע כי מכתב ששלח לקוח לשעבר לשופט הדן בתיק, ובו האשים את עורך דינו בהתנהלות בלתי חוקית, אינו מוגן בהגנת תום הלב ודינו כלשון הרע. השופט קיבל את תביעת עורך הדין, וחייב את הלקוח לשלם פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 20 אלף שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 שקלים.

הרקע: ייצוג בעסקת מקרקעין שהסתבכה

הסכסוך פרץ בעקבות ייצוג משפטי בעסקת העברת זכויות במקרקעין. לפי המתואר בפסק הדין, הלקוח, שנקרא כאן דניאל ברק (שם בדוי), שכר את שירותיו של עו"ד רון סלע (שם בדוי) לשם קידום העברת בעלות בנכס. בהמשך הדרך ביקשו ברק ורעייתו לעכב את העסקה ולהפסיק את העברת הזכויות.

לאחר שההליך נעצר, פנה הלקוח במסלול עצמאי והגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד עורך דינו. אותה תביעה נמחקה ביוזמתו, בטענה שהוגשה מתוך אי-הבנה וללא היכרות מספקת עם הכללים. בהמשך, הוגשה גם תלונה ללשכת עורכי הדין בעניינו של עו"ד סלע – תלונה שנגנזה. אף על פי כן, המחלוקת לא שככה, והלקוח הגיש תביעה אזרחית נוספת נגד עורך דינו, בה טען להתנהגות לא הולמת ולהסתרת מידע במהלך הייצוג.

המכתב לשופט: האשמות קשות מחוץ למסגרת הדיונית

בעיצומו של ההליך האזרחי, פנה הלקוח במכתב אל השופט שדן בתיק. במכתב ייחס הלקוח לעורך דינו לשעבר התנהלות הנחזית להיות אסורה על פי דין, וטען כי פעל "שלא כחוק" ואף ניסה לקדם העברת בעלות באופן פסול. מדובר בביטויים חריפים ונחרצים, אשר הציגו את טענות הלקוח כעובדות מוגמרות ולא כעמדה או עמדה מסויגת.

המכתב לא הוגש באמצעות כתבי בי-דין מסודרים ולא הובא במסגרת ישיבה פומבית. הוא נשלח ללשכת בית המשפט ולצדדים הנוספים בהליך, והועמד, הלכה למעשה, לעיונם של גורמים מנהליים ושיפוטיים שמעורבים בניהול התיק.

טענות הצדדים: חופש טענה או השמצה?

לטענת עו"ד סלע, המכתב נועד לפגוע בשמו הטוב ולהשפילו בפני בית המשפט, ואף בפני מותבים נוספים שבפניהם הוא נוהג להופיע. הוא הדגיש כי הדברים נאמרו מחוץ לפרוצדורה התקינה, בניסוח פוגעני ומכליל, וכי אין מדובר בהבעת דעה בתום לב אלא בהטחת קביעות עובדתיות חמורות ללא בסיס מוכח.

מנגד, טען הלקוח כי הפרסום נעשה כחלק מהליך תלוי ועומד, וכי דומה לכתבי בי-דין שממילא מוגנים מפני תביעות לשון הרע. עוד הוסיף כי חש שבית המשפט אינו מבין עד תום את תחושותיו וטענותיו, וכי מטרת המכתב הייתה לפרוש לפני המותב את נסיבותיו האישיות והנפשיות, כביטוי למצוקה שנגרמה, לטענתו, מהתנהלות עורך דינו.

הכרעת בית המשפט: אין הגנת תום לב למכתב שנשלח מחוץ לכללים

השופט קבע כי השאלה המרכזית היא האם הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב, המוכרת בדיני לשון הרע. לאחר בחינת ההקשר והאופן שבו נשלח המכתב, נקבע כי אף שהמכתב נוגע להליך משפטי, הוא לא הוגש בערוץ הדיוני המקובל ולא עמד בכללי הפרוצדורה. לפיכך, אין לראות בו חלק טבעי מהדיון הפומבי בבית המשפט.

עוד קבע בית המשפט כי לשון המכתב אינה "הבעת דעה" במובנה המשפטי, אלא אוסף של קביעות עובדתיות מוחלטות על אודות כביכול "פעילות בלתי חוקית" של עורך הדין. בעיני בית המשפט, ניסוחים אלה חורגים מביקורת לגיטימית ומוצגים כעובדה מוגמרת, מבלי להיתמך בתשתית ראייתית הולמת. לכן הם אינם נהנים מהגנות שבדין הניתנות למי שמביע דעה בתום לב.

השופט הדגיש כי משלוח המכתב מחוץ למסגרת הדיונית היה מיותר וזר להליך, ותכליתו העיקרית הייתה להכפיש. לכך הצטרפה העובדה שהמכתב הופץ ללשכת בית המשפט ולגורמים נוספים בהליך – נסיבות שיש בהן כדי למלא את רכיב ה"פרסום" בדיני לשון הרע. על רקע זה, נקבע כי מדובר בפרסום אסור לפי הדין, שאינו חוסה תחת הגנת תום לב.

בהתאם, נפסק לעורך הדין פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 20,000 שקלים, וכן הוצאות משפט בסך 8,000 שקלים.

המסגרת המשפטית: מהי לשון הרע ומהו "תום לב"

לשון הרע היא פרסום שעלול להשפיל אדם, לבזותו, או לפגוע במשרתו, במשלח ידו או בשמו הטוב. החוק מאפשר במקרים מסוימים לקבל פיצוי גם בלי להוכיח נזק בפועל – מה שמכונה "פיצוי ללא הוכחת נזק". זהו מנגנון שמטרתו להגן על השם הטוב גם כאשר לא ניתן או לא קל לכמת את הפגיעה הכלכלית או הממשית שנגרמה.

הגנת תום הלב, באופן כללי, חלה כאשר הפרסום נעשה בתכלית לגיטימית, במידה הנדרשת, ובנסיבות המצדיקות פרסום. ברקע עומדת ההכרה בצורך הציבורי להחליף מידע או להתריע על פגמים, אבל זאת תוך שמירה על אחריות וזהירות. כאשר הביטויים מציגים קביעות חמורות כ"עובדות" ללא תימוכין, או כשהפרסום חורג מהערוצים הפורמליים שנועדו לנהל ביקורת או טענות, הנטייה היא לצמצם את תחולת ההגנה.

בנוגע להליכים משפטיים, יש חשיבות לשאלה אם הדברים נאמרו או נכתבו כחלק בלתי נפרד מן הדיון הפורמלי, בהתאם לכללי ההליך. פרסומים שנעשים שלא בהתאם לכללים – למשל, פנייה אישית לשופט מחוץ לכתבי בי-דין המוגשים כדין – אינם נחשבים בהכרח כהמשך טבעי של "ישיבה פומבית" בבית המשפט, ועל כן אינם מקבלים אוטומטית הגנות החלות על טענות המועלות במסגרת הדיון עצמו.

משמעות פסק הדין: גבולות הביקורת הלגיטימית בהליך

פסק הדין משרטט גבול ברור בין טענה דיונית לגיטימית לבין השמצה אסורה. יש מקום להשמיע ביקורת ולהעלות טענות גם קשות במהלך הליך שיפוטי, אולם הכל חייב להיעשות בערוצים שנקבעו לכך – באמצעות כתבי טענות, בקשות ותצהירים, ובשפה זהירה ומדויקת.

כאשר בעל דין חש שבית המשפט אינו קולט את גרסתו, הכלים הנכונים הם הגשת בקשה מתאימה, בקשה להבהרה או אף ערעור, בהתאם לשלב ההליך. פנייה ישירה לשופט במכתב חריג, המלא בקביעות עובדתיות חמורות המוצגות כוודאיות, יכולה להיחשב פרסום לשון הרע. בתי המשפט ייטו לראות צעד כזה ככזה שמבקש לעקוף את מסגרות השיח הדיוני ולהשפיע על ההליך באמצעים שאינם ראויים.

• טענות מהותיות נגד בעל דין או בא כוחו יש למסגר בכתבי טענות או בתצהירים המוגשים כדין.
• שפה מכלילה כמו "התנהלות פלילית" או "פעולה בלתי חוקית" דורשת תשתית עובדתית מבוססת; בלעדיה, מדובר בהכפשה.
• פנייה לשופט מחוץ לאולם וללא מסגרת דיונית מוכרת עלולה להיחשב "פרסום" לצורך דיני לשון הרע.
• גם בהליך משפטי, לא כל אמירה מוגנת: ההבחנה בין דעה לעובדה קריטית לקיומן של הגנות.
• כאשר יש טענות אתיות נגד עורך דין, המסלול הראוי הוא פנייה לגוף המוסמך לבירור תלונות, ולא מסע האשמות בלתי מרוסן.

היבט פרקטי: כך טוענים בחריפות – בלי להסתכן

מי שמבקש להעלות טענות קשות רשאי לעשות זאת, אך נדרש למשמעת דיונית. עריכת כתב טענות קוהרנטי ומאוזן, הימנעות מתיאורים ערכיים גורפים, והבחנה ברורה בין עובדות מוכחות להשקפות אישיות, מפחיתים את הסיכון להתדיינות משנית על לשון הרע. בנוסף, יש לזכור כי כל מסמך המופץ לגורמים מחוץ למעגל המצומצם של הכנתו, עלול להיחשב "פרסום".

לצד זאת, כלי הפיצוי ללא הוכחת נזק ממחיש כי בתי המשפט אינם נדרשים להוכיח פגיעה כספית מדויקת כדי להגן על שמו הטוב של בעל דין או איש מקצוע. גם כאשר הנזק קשה למדידה, פרסום פוגעני ומכפיש עשוי להצדיק פיצוי משמעותי, כפי שאירע במקרה זה.

סיכום

המסר העיקרי של פסק הדין ברור: הזכות למחות ולטעון בהליך שיפוטי אינה כרטיס פתוח להטחת האשמות כבדות משקל ללא מסד עובדתי ובהליכים עוקפי פרוצדורה. כאשר פרסום נעשה מחוץ למסגרת הדיונית, בשפה קובעת ופוגענית, אין הוא נהנה מהגנת תום הלב ועלול לחשוף את המפרסם לחיוב בפיצויים. על בעלי דין ובאי כוחם לנהל את המחלוקת בתוך המסגרת שנקבעה לכך, בלשון מאופקת ובאמצעים מקובלים, כדי לשמור גם על טוהר ההליך וגם על שמם הטוב של המעורבים.