נהג מונית זוכה מעבירת דריסת קשישה עקב פגמים בחקירה

בית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה נהג מונית שהואשם כי דרס אישה בת 76 בעת שחצתה מעבר חציה, זאת בעקבות מחדלים בחקירה וסתירות מהותיות שנמצאו בעדויות שהובאו במשפט. ההחלטה מעוררת עניין בנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת בדין הפלילי, ולשיקולים עקרוניים העומדים בבסיס הזיכוי.

הרקע לאירוע ולהגשת האישום

• המקרה התרחש בקיץ 2020, בשעה מוקדמת בבוקר, כאשר נהג המונית נסע באזור מרכזי בחיפה. לפי כתב האישום, אותה עת חצתה אישה קשישה את מעבר החציה בליווי נכדה.
• המדינה ייחסה לנהג עבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, פגיעה חמורה שגרמה לשבר בירך ואשפוז ממושך לנפגעת.
• לפי הנטען, הנהג התקרב למעבר החציה מבלי לשים לב להולכי הרגל, פגע באישה ופצע אותה באופן קשה.

עמדות הצדדים בבית המשפט

• המדינה טענה כי הובאו די ראיות להוכחת אשמת הנהג מעבר לספק סביר. עיקר טענתה היה שעל פי העדויות, וכן בהתאם למסקנות בוחן התנועה, התאונה נגרמה ישירות עקב פגיעת הרכב במתלוננת.
• ההגנה, מצדה, שללה את עצם הפגיעה וטענה כי הנפילה ארעה בשל חוסר שיווי משקל ואיבוד אחיזה בגין עגלת קניות שסחבה עמה המתלוננת, ולא עקב מגע פיזי עם המונית.
• עו"ד המייצג את הנהג הדגיש שהחקירה הלקויה של המשטרה – בין היתר כישלונה לאסוף עדויות מעדים מרכזיים – יוצרת חוסר ודאות שאינו מאפשר הרשעה.

ביקורת השיפוט על ניהול החקירה

• בהחלטת השופט נמתחה ביקורת חריפה על האופן בו התנהלה החקירה המשטרתית. צוין במפורש שלא התקבלה עדות מהנכד – שהיה עד ראיה ישיר לאירוע – למרות נוכחותו בזמן התרחשות המקרה.
• הבוחן המשטרתי, כך נטען, ניגש לבדוק את נסיבות האירוע כאשר הוא מניח מלכתחילה כי הנהג אשם, מבלי לברר אפשרויות חלופיות לנפילה.
• עוד התברר כי עדויות מסוימות שהובאו בבית המשפט נשענו על שמועות או מסירת מידע מיד שניה, ולא על תצפית ישירה, מה שפגע במשקלן הראייתי.

פערים בעדויות – המרחק הקריטי

• נתון מרכזי שהעלה ספק ניכר היה הפער בין עדות המתלוננת לבין ממצאי הבוחן: בעוד שזו טענה כי עפה לכיוון הכביש למרחק של 60 ס"מ לאחר הפגיעה, קבע בוחן התנועה כי המרחק בין המונית לשפת המדרכה היה כפול – 120 ס"מ.
• התביעה לא הצליחה לשלול את האפשרות שהתאונה התרחשה בשל איבוד שווי משקל טבעי ולא בעקבות מגע פיזי עם רכב המונית.

חשיבות עקרון הספק הסביר

• הליכים פליליים מבוססים על עקרון יסוד בדין: הרשעה תישען רק כאשר אשמת הנאשם מוכחת "מעבר לספק סביר". כלומר, מספיק שייוותר ספק מהותי לגבי הגרסה המפלילה – ויש לזכות את הנאשם.
• במקרים בהם מתגלים ליקויים בחקירת המשטרה או סתירות מהותיות בעדויות, מעמדם של החשדות מתערער, ולא ניתן להרשיע.

החלטת בית המשפט ומשמעותה

• הקביעה לנוכח כל הנתונים והליקויים שנחשפו: לא הוכח שהפציעה של המתלוננת התרחשה מפגיעת הנהג.
• לפיכך, בית המשפט זיכה את הנהג מעבירה של דריסת הולכת רגל, והדגיש את הצורך להבטיח הליך הוגן גם כאשר מדובר במקרה רגיש וקשה.
• הזיכוי אינו שולל את הסבל שנגרם למתלוננת, אך לעבירות פליליות יש להוכיח אחריות חד-משמעית של נאשם, וכאשר מתגנב ספק מהותי – יש להחיל את עקרון הזהירות.

לסיכום

הפרשה ממחישה את החשיבות שבהקפדה על איסוף ראיות מלא, ביצוע חקירות יסודיות ומתן משקל מדויק להבדלים ולפערים בין גרסאות. הליך פלילי אינו משחק של ניחושים, וכל ספק סביר – אפילו קטן – חייב להכריע לטובת הנאשם.