העליון האריך ב־90 ימים את מעצרם של נאשמים בתיק שלושת הרציחות: אין תקרת זמן מצטברת בחוק להארכות מעצר

בית המשפט העליון קיבל חלקית את בקשת המדינה להאריך את מעצרם של נאשמים בתיק פלילי רחב־היקף, והורה על הארכה נוספת של 90 ימים. זאת, על אף שהמשיבים שוהים במעצר תקופה חריגה המתקרבת לשש שנים. ההחלטה מדגישה כי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) אינו כולל תקרת זמן מצטברת להארכות מעצר, וכי האיזון הנדרש בין זכות היסוד לחירות לבין ביטחון הציבור ותיקונו התקין של ההליך הפלילי נעשה בכל פעם לפי נסיבות המקרה. לצד הפגיעה המתמשכת והמשמעותית בזכות לחירות, נקבע כי המסוכנות המיוחסת למשיבים והחשש המוחשי לשיבוש הליכים ולהימלטות מצדיקים, בשלב זה, הותרת המעצר מאחורי סורג ובריח.

הרקע: כתב אישום מאוחד, שלושה מעשי רצח ועבירות נלוות

נגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום שאוחדו, והם מתארים מסכת עובדתית מורכבת בעלת מספר רב של אישומים. במרכז עומדים שלושה מעשי רצח קשים, בהם שני מעשי רצח של עדי מדינה שנמסרו עדויותיהם נגד אחד המשיבים ואדם נוסף הקרוב אליו, וכן רצח של גרושתו של עד מדינה נוסף, שנקשר לתמיכתה בהעידו נגד המעורבים. מעבר לכך מואשמים המשיבים בעבירות ניסיון רצח, בעבירות נשק שונות, בשיבוש מהלכי משפט ובהדחה בחקירה. לפי הנטען, אחד מן המשיבים שימש דמות מובילה שהובילה ויזמה את המעשים, בעוד האחרים נטלו חלק בביצוע בפועל. המדובר בתיק בעל ריבוי עדים, חומר ראיות נרחב והשלכות רוחב הנוגעות להגנה על עדים ועל אינטרס הציבור במיגור אלימות המופנית כלפי מי ששיתפו פעולה עם רשויות אכיפת החוק.

השתלשלות ההליך: עיכובים ממושכים והתקדמות לקראת סיום שמיעת הראיות

מדובר בהליך עיקרי שהתנהל לאורך זמן רב. חלק ניכר מן העיכובים נבע מקשיים בהסדרת הייצוג המשפטי של חלק מן הנאשמים, שהובילו לדחיית מועדי דיוני הוכחות. לכך התווספו השלכות רוחב של מגפת הקורונה על פעילות בתי המשפט, וכן בקשות שונות של גורמי ההגנה, לרבות בקשות להתחלפות ייצוג. חרף העיכובים, שלב הראיות התקדם באופן משמעותי: פרשת התביעה הסתיימה לאחר עשרות רבות של ישיבות הוכחות, ופרשת ההגנה נפתחה והתקדמה עד מאוד. עדויות המשיבים נשמעו כולן, והשלמת שמיעת הראיות מצויה, על פי המתואר, בישורת האחרונה. יש לציין כי היקף הדיונים, מספר העדים ונפח חומר הראיות מציבים את ההליך במעלה הגבוהה של המורכבות הדיונית.

עמדות הצדדים: מסוכנות חריגה מול פגיעה מתמשכת בחירות

המדינה טענה כי קיימת מסוכנות מוחשית ברף גבוה הנשקפת מן המשיבים, נוכח החומרה היתרה של המעשים המיוחסים להם והעובדה שחלקם ננקטו לשם נקמה והטלת אימה על עדים. נטען להפעלה של חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות חמורות מסוג זה, ולהתקיימות חשש של ממש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין אם ישוחררו. המדינה הדגישה כי ברשותה מידע מודיעיני עדכני התומך בעמדות אלה. מנגד, באי כוח המשיבים עמדו על כך שהמשך מעצר לתקופה מצטברת חריגה, המתארכת לכדי שנים ארוכות, מחייב את בית המשפט לסטות מן הכלל של מעצר עד תום ההליכים. עוד נטען כי יש לשקול חלופות פוגעניות פחות – דוגמת מעצר בפיקוח אלקטרוני, פיקוח אנושי הדוק ותנאים מגבילים – ולהורות על קבלת תסקיר מעצר שיבחן את היתכנותן. ההגנה הדגישה את פגיעת המעצר הממושך בזכות לחירות ובחזקת החפות.

המסגרת הנורמטיבית: סעיף 62 והאיזון החוקתי

הדיון נערך לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), המסדיר הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. נקודת המוצא היא איזון מתמשך בין זכותו החוקתית של נאשם לחירות לבין האינטרסים הציבוריים: שמירה על ביטחון הציבור ועל תקינותו של ההליך הפלילי. ההלכה הפסוקה מתארת יחס של מקבילית כוחות בין משך התמשכות ההליך לבין עוצמת הפגיעה המותרת בחירות: ככל שהזמן חולף בלא הכרעה, מתעצם משקלה של הפגיעה האפשרית בזכות היסוד. בית המשפט עמד על כך שהמחוקק לא קבע בחוק תקרה מצטברת להארכות מעצר, ולא הסמיך במפורש לקבוע מגבלה של שנים. שתיקת המחוקק בהקשר זה אינה מתפרשת כהסמכה להאריך ללא גבול, אך גם אינה מזמינה קריאה שיפוטית של תקרה כללית שאינה מצויה בחוק. מסקנת בית המשפט היא שהסדר סעיף 62 הוא הסדר יחסי, המפקיד בידי בית המשפט העליון את מלאכת האיזון הקונקרטית בכל בקשה לפי נסיבותיה. חוקתיות ההסדר נבחנה בעבר ונקבע כי אף שיש בו פגיעה בזכות לחירות, מדובר בפגיעה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה, נוכח הפיקוח השיפוטי התדיר וההכרעה הפרטנית בכל פרק זמן.

יישום לכלל: מקרה חריג וחומר מודיעיני עדכני

ביישום העקרונות למקרה זה, הודגש כי מדובר בעתירת מעצר חריגה מבחינת משכה המצטבר. המשיבים עצורים פרק זמן ארוך במיוחד, בין היתר בשל מורכבות התיק והיקף הראיות, אך גם בשל נסיבות שאינן תלויות ברשויות האכיפה בלבד. בית המשפט נתן משקל ממשי לפגיעה המצטברת בזכות לחירות, ונבחנה האפשרות להורות על קבלת תסקיר מעצר לצורך בדיקת חלופות. ואולם, במהלך הדיון הוצג לבית המשפט, במעמד צד אחד, מידע מודיעיני עדכני ומפורט. על יסוד חומר זה נקבע כי גם כיום, שנים לאחר תחילת המעצר, רמת המסוכנות הנובעת מכלל המשיבים גבוהה במיוחד, עד שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר, ואף אינה מצדיקה את הזמנתו של תסקיר מעצר בשלב זה. לפי קביעת ההרכב, החשש מפני שיבוש ראיות, הטלת אימה על עדים נוספים או גורמים פוטנציאליים, והסיכון להימלטות מן הדין, מצויים ברף שאין ביכולתם של תנאים מגבילים סבירים לרסן.

תוצאת ההליך: הארכה חלקית ב־90 ימים

משמצד אחד הורגשה פגיעה מתמשכת בחירות, ומצד שני הוצגה מסוכנות חריגה הנתמכת בחומר מודיעיני ובאופי העבירות, בית המשפט הכריע כי בקשת המדינה תתקבל בחלקה. במקום התקופה הארוכה שהתבקשה, הורה בית המשפט על הארכה נוספת של 90 ימים בלבד. הבחירה בתקופה מצומצמת יותר מבטאת את החובה להמשיך לבחון מעת לעת את הנסיבות המשתנות, ואת התקדמות ההליך העיקרי המתקרב לסיום שלב הראיות. בדרך זו נשמרת נקודת האיזון: הגנה על הציבור ועל תקינות ההליך, לצד צמצום הפגיעה האפשרית בנאשמים מעבר לנדרש בשלב זה.

משמעות רחבה: פיקוח שיפוטי הדוק וקריאה להתקדמות יעילה

החלטת העליון משקפת את התפיסה שלפיה אין תחליף לבחינה פרטנית תקופתית בהליכי מעצר ממושכים. אף שאין בחוק תקרה מצטברת להארכות, כל בקשה נבחנת בדקדקנות על רקע התקדמות ההליך, משכו המצטבר, היקף הראיות ומידת המסוכנות העדכנית. החשיבות המעשית היא כפולה: מחד, מסר ברור כלפי גורמי האכיפה ובתי המשפט לניהול ההליך בקצב מיטבי, במיוחד כשמדובר בנאשמים במעצר מאחורי סורג ובריח; מאידך, הבהרה שהכלים להגנה על הציבור ועל שלמות ההליך – לרבות הסתמכות על מידע מודיעיני המוצג במעמד צד אחד כאשר יש הכרח בכך – יופעלו כאשר רמת הסיכון מחייבת זאת. לצד כל אלה, ההחלטה מותירה פתח לבחינה מחודשת בפרק הזמן הקרוב, בשים לב להשלמת פרשת הראיות והתקדמות לקראת הכרעה.

• המעצר הוארך ב־90 ימים בלבד, קצר מהתקופה שביקשה המדינה.
• החוק אינו קובע מגבלת זמן מצטברת להארכות מעצר לפי סעיף 62.
• האיזון בין חירות הנאשם לבין ביטחון הציבור נערך פרטנית בכל בקשה.
• הוצג מידע מודיעיני במעמד צד אחד התומך בקביעה של מסוכנות חריגה.
• נשקפת סכנה לשיבוש הליכים ולהימלטות מהדין אם יישקלו חלופות מעצר.
• הליך ההוכחות התקדם משמעותית; שמיעת הראיות נמצאת לקראת סיום.
• פגיעת המעצר הממושך בזכות לחירות נשקלה, אך גברה יד ההגנה על הציבור בשלב זה.
• הבקשה התקבלה בחלקה בלבד מתוך מחויבות לבחינה שיפוטית תדירה.

לסיכום, העליון קבע כי על אף משך המעצר החריג, מסכת האישומים החמורה והמסוכנות העדכנית המצטיירת מן החומר שהוצג אינן מאפשרות בשלב זה שקילת חלופת מעצר. עם זאת, הארכת המעצר נקבעה לפרק זמן קצר מן המבוקש, כדי להבטיח פיקוח הדוק ובחינה מחודשת בזמן הקרוב, על רקע התקדמות ההליך והשלמת פרשת הראיות. כך נשמר האיזון העדין בין שמירת חירותו של הנאשם לבין ההגנה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי.