העליון דחה בקשת אסיר ביטחוני לשילוב בשיקום: חשיבות ההסדרה התקנותית הודגשה

בית המשפט העליון דחה בקשה של אסיר ביטחוני לבטל את שיוכו הארגוני ולהשתלב במסלול שיקומי בבית הסוהר. אף שנרשמה בפסק הדין הבהרה עקרונית בדבר חשיבותם של הליכי טיפול ושיקום גם ביחס לאסירים ביטחוניים מתאימים, נקבע כי בעניינו של המבקש טרם הוכח ניתוק אמיתי מזיקה לארגון עוין, ועל כן החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בשיקום נותרה על כנה.

הרקע וההליכים עד להכרעה

המבקש, אסיר ביטחוני שנגזרו עליו מאסר עולם ועונשי מאסר נוספים במצטבר בראשית העשור הקודם בשל עבירות חמורות על רקע לאומני, הוגדר עם תחילת ריצוי עונשו כבעל שיוך לארגון עוין. לאורך השנים ביקש להסיר את שיוכו וליטול חלק בתוכניות טיפול ושיקום בין כותלי הכלא. בקשתו נדחתה על ידי שירות בתי הסוהר, בין היתר על בסיס מידע מודיעיני שלפיו הוא ממשיך להחזיק בקשרים ובהשפעה בקרב אסירים המזוהים עם אותו ארגון.

האסיר עתר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועמד על כך שהמדינה תאפשר שילובו בהליך טיפולי תוך ביטול הגדרת השיוך הארגוני. בית המשפט דחה את העתירה לאחר שקבע כי התשתית המינהלית שעליה נסמכת עמדת שב"ס – ובמרכזה מידע ביטחוני עדכני – תומכת במסקנה כי נותרה זיקה פעילה לארגון עוין, ואף קיימים סימנים להשפעה של המבקש על אסירים אחרים בכלא.

הטענות להלכה והמסגרת הנורמטיבית

בפנייתו לבית המשפט העליון טען המבקש כי אין זה ראוי להכריע בבקשות לשילוב אסירים ביטחוניים בשיקום באמצעות הוראות פנימיות בלבד, וכי יש להסדיר את הנושא בתקנות ייעודיות וברורות. לשיטתו, מסלולי הטיפול והשיקום צריכים לעמוד לרשות כל אסיר שנמצא מתאים, תוך בחינה מקצועית שאינה תלויה בשיוך ארגוני היסטורי.

מנגד, עמדת שב"ס נשענה על הוראות הדין והנהלים המסדירים את הטיפול באסירים ביטחוניים. לשיטה זו, קיימת הבחנה מובנית בין אסירים פליליים לאסירים ביטחוניים, והדין מאפשר לשקול את הסרת המגבלות הייחודיות לאסיר ביטחוני רק לאחר שמוכח ניתוק ממשי מארגון עוין והתקבלה הערכה ביטחונית עדכנית כי אין בכך סיכון. רק לאחר שלב מקדמי זה, נבחנת התאמה טיפולית-מקצועית באמצעות גורמי הרווחה בשב"ס.

המסגרת הנוהלית המקובלת כוללת מנגנון דו-שלבי: בשלב הראשון, נדרשת תשתית משכנעת להיעדר זיקה פעילה לארגון עוין ולהיעדר מסוכנות ביטחונית מהסרת המגבלות; בשלב השני, מתקיימת הערכה מקצועית-טיפולית על ידי גורמים סוציאליים לבחינת פוטנציאל שיקומי, מידת המוטיבציה והאפשרות להשתלב במסגרת מבוקרת בין כתלי בית הסוהר.

הכרעת העליון: דחייה לצד קריאה להסדרה

השופט הבכיר שדן בבקשה דחה את העתירה. נקבע כי בעניינו של המבקש לא הוצגה תשתית מספקת לניתוק מזיקה ארגונית, והמידע הביטחוני שהונח לפני הרשויות מצביע על המשך קשרים והשפעה, חרף אמירות כלליות של המבקש כי עבר תהליך פנימי. בהתאם לכלל המנהלי שלפיו בית המשפט אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת המקצועי-ביטחוני של הגורמים המוסמכים בהיעדר פגם מהותי, לא נמצאה עילה להתערבות.

עם זאת, פסק הדין הדגיש באופן מפורש את החשיבות הציבורית והאנושית שבשילוב הליכי שיקום גם ביחס לאוכלוסיית האסירים הביטחוניים – מקום שבו הדבר אפשרי, בטוח ומתאים. עוד צוין כי במדינה מתקיימים מאמצים להסדרת הנושא בתקנות ייעודיות, והובע ציפייה כי הרשויות יזרזו את השלמת המלאכה, כך שייקבעו כללים ברורים, שקופים ומדידים להשתלבות במסלולים טיפוליים עבור אסירים ביטחוניים שנמצא כי ניתקו זיקה לארגונים עוינים ועומדים בתנאי מסוכנות מתאימים.

עקרונות האיזון: ביטחון מול שיקום

החלטת העליון משקפת את הקושי המובנה במפגש בין צורכי הביטחון לבין הערך השיקומי. מצד אחד, המחוקק והנהלים מכירים בחשיבות ההכנה לחיים שלאחר שחרור, גם כאשר מדובר באסירים ביטחוניים – ככל שהדבר נעשה בזהירות ותחת פיקוח הדוק. מצד שני, הרקע האידיאולוגי של העבירות וגיוסם האפשרי של הליכי טיפול לצרכים שאינם טיפוליים מחייבים מידה גבוהה של זהירות, בדגש על הערכות מודיעיניות עדכניות, התנהגות עכשווית בין כותלי הכלא והיעדר פעילות הסתה או הנהגה.

• הסרת שיוך ארגוני אינה עניין הצהרתי בלבד; נדרש ניתוק ממשי ומתמשך, הנבחן בראי מידע ביטחוני ודפוסי התנהגות בכלא.
• רק לאחר קביעה כי אין מסוכנות ביטחונית מיוחדת, נבחנת התאמה שיקומית באמצעות גורמי מקצוע.
• היעדר תקנות ייעודיות מחדד את הצורך בהשלמת הסדרה שתגדיר קריטריונים פרוצדורליים וחומריים ברורים.
• התערבות שיפוטית בהחלטות ביטחוניות-מקצועיות תיעשה במשורה, כאשר קיים פגם מהותי בשיקול הדעת או בראיות שעליהן נסמכה ההחלטה.

מבט פרקטי: מה צריך אסיר ביטחוני להראות?

פסק הדין מעגן, הלכה למעשה, את מתווה ההוכחה הדרוש למועמדים לשיקום מקרב אסירים ביטחוניים. אין מדובר בעניין טכני, אלא בתהליך רב-שלבי שמחייב סבלנות ותיעוד:

• הצגת אינדיקציות קונקרטיות לניתוק קשרים: הימנעות מפעילות קבוצתית המזוהה עם ארגון עוין, היעדר מעורבות בהנהגה או בהכוונת אסירים אחרים, והבעת עמדות עקביות נגד אלימות.
• שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול בכלא: השתתפות בהערכות מקצועיות, עמידה בתנאי משמעת והצגת מוטיבציה יציבה לאורך זמן.
• הפנמה של חומרת המעשים: אמירות בעלות תוכן, ולא רק הצהרות כלליות, לצד קבלת אחריות מסויגת או מלאה, בהתאם לנסיבות ההליך הפלילי ועורכי הדין המייעצים.
• הסתמכות על המלצות גורמים טיפוליים פנימיים: חוות דעת סוציאלית חיובית יכולה להכריע, לאחר שעבר הסף הביטחוני.

מונחים משפטיים – הסבר קצר

אסיר ביטחוני: אסיר שהורשע בעבירות על רקע אידיאולוגי-לאומני או ביטחוני, ולגביו חלים נהלים ייחודיים בשל מאפייני הסיכון ומבנה הפעילות הקולקטיבית בבתי הסוהר.

שיוך ארגוני: הגדרה מנהלית שלפיה האסיר מזוהה עם ארגון עוין. להסרת השיוך נפקויות משמעותיות, ובהן האפשרות לצמצום מגבלות ולהרחבת היקף הטיפול והשיקום.

מידע מודיעיני: תשתית מידע פנימית שמוערכת על ידי גורמי ביטחון. בתי המשפט נוטים ליתן משקל רב להערכות אלה כאשר אין פגם בהליך, תוך הגנה על מקורות ושיטות פעולה.

השלכות רוחב ומבט קדימה

למרות שעניינו של המבקש נדחה, נקבע במפורש כי אין מדיניות גורפת המונעת שיקום לאסירים ביטחוניים. נהפוך הוא: כאשר אסיר מדגים לאורך זמן ניתוק אמיתי מארגון עוין, שומר על התנהגות נאותה ומציג התאמה טיפולית, ניתן – בכפוף להיעדר מסוכנות – לשקול הסרת מגבלות ושילוב במערך טיפול. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח ההדגשה כי על המדינה להשלים את ההסדרה התקנותית; תקנות ייעודיות יסייעו להבהיר את הקריטריונים, לשפר ודאות, ולאפשר ביקורת שיפוטית מושכלת יותר על יישום ההחלטות.

במובן זה, פסק הדין משרטט קו עקרוני כפול: מחד, כיבוד מרחב הפעולה המקצועי-ביטחוני של שב"ס; מאידך, עידוד לגבש תשתית נורמטיבית ברורה שתתווה את הדרך למבקשים הראויים. זהו מסר חשוב הן לאסירים ולבאי כוחם והן לרשויות האכיפה והטיפול: שיקום איננו מילת קסם, אך הוא יעד בר-השגה למי שמוכיח שינוי אמיתי ומצמצם את הסיכון הטמון בשילובו בהליך טיפולי.

בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה. המבקש יוסיף להיות מסווג כאסיר ביטחוני, ולא ישולב בשלב זה בתוכנית שיקום. יחד עם זאת, הקריאה להסדרת תקנות ייעודיות נותרה מהדהדת, כמו גם ההבהרה כי במקרים מתאימים ובתנאים מוגדרים, גם אסירים ביטחוניים יוכלו לזכות בהזדמנות שיקומית תוך שמירה הדוקה על ביטחון הציבור.