10 שנות מאסר לנאשם שקיים קשרים עם גורמי מודיעין איראניים והגיע לפגישות בשטח איראן בעת לחימה

בית המשפט המחוזי הטיל עונש של 10 שנות מאסר בפועל על אזרח ישראלי שהודה בעבירות ביטחוניות, בהן מגע עם סוכן חוץ וכניסה למדינת אויב ללא היתר. לפי גזר הדין, הנאשם קיים קשרים עם גורמי מודיעין איראניים ונפגש עמם פעמיים בשטח איראן, כאשר מאחורי פעילותו ניצב מניע כלכלי מובהק. לצד עונש המאסר הורה בית המשפט על חילוט של 5,000 אירו שקיבל הנאשם במסגרת הקשר האסור. בית המשפט הדגיש כי העבירות בוצעו בתקופה שבה המדינה מצויה במערכה ביטחונית, והן מצריכות מסר הרתעתי חד וברור.

עיקרי הפרשה וההרשעה

לפי הכרעת הדין שניתנה על יסוד הודאת הנאשם, מדובר באזרח ישראלי שהתגורר תקופה ממושכת בחו"ל והקים רשת קשרים חברתיים ועסקיים. בשלב מסוים בא במגע עם חריגים שמוצאם מאיראן, וקיים עמם שיחות מקדימות. בהמשך, ובהובלת אותם גורמים, חצה את הגבול למטרת פגישות באיראן עצמה. בפגישה הראשונה נפגש עם איש שמאוחר יותר התברר כנציג של מנגנוני ביטחון איראניים. בהמשך הוצעו לנאשם משימות שונות שעל פי כתב האישום נועדו להתבצע על אדמת ישראל ולפגוע בביטחונה.

לאחר ששב למדינה השלישית שבה התגורר באותה עת, הועבר לנאשם תשלום במזומן של כ-1,300 דולר, כהקדמה להמשך הפעילות. זמן מה לאחר מכן, נערכה פגישה נוספת באיראן, לאחר שהובהר לנאשם כי ייפגש עם שני אנשי מודיעין שהגיעו במיוחד מאיראן הבירה. בפגישה זו נאמר לו כי מצופה ממנו לבצע שורה של משימות בעלות פוטנציאל פגיעה חמור, הכוללות בין היתר איסוף מידע מתקדם ואף תכנון פגיעה בבעלי תפקידים בכירים. קודם שעזב את איראן, קיבל הנאשם 5,000 אירו בעבור הסכמתו ולהבטחת המשך ההתקשרויות.

הנאשם הורשע, כאמור, בשתי עבירות עיקריות: מגע עם סוכן חוץ, שהיא עבירה המתייחסת ליצירת קשר ישיר או עקיף עם גורם שפועל מטעם מדינת אויב או ארגון עוין; וכניסה למדינת אויב ללא היתר, שהיא עבירה שנועדה למנוע יצירת זיקות או פעילות בשטח מדינות הנחשבות עוינות, בלא אישור כדין. שתי העבירות נושאות בחובן חשש ממשי לפגיעה בביטחון המדינה.

טענות הצדדים לעונש

המדינה טענה כי חומרת המעשים מתעצמת בשל העיתוי: העבירות בוצעו בעת לחימה, בעיצומן של התקפות כנגד ישראל מצד המשטר האיראני ושלוחותיו. לשיטת התביעה, גם אם לא הוכח כי הנאשם החל בביצוע מעשי טרור בפועל, הרי שהסכמתו לשתף פעולה, נסיעותיו המכוונות לשטח אויב וקבלת הכספים יוצרים פוטנציאל נזק חריג ומשמעותי, המחייב ענישה מכבידה שתשדר לציבור מסר ברור של אפס סובלנות.

ההגנה טענה כי המדובר בהתנהלות מטופשת ובלתי אחראית, אך לא כזו שנבעה מרצון לפגוע במדינה. לדבריה, הנאשם פעל ממניע כלכלי, הוטעה לגבי זהות הגורמים בפגישה הראשונה, ובסופו של יום לא ביצע כל פעולה אופרטיבית בשטח ישראל ולא גרם נזק בפועל. עוד נטען כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, מצבו האישי מורכב, וגילו מקשה על ריצוי מאסר ארוך, בפרט בתנאים המאפיינים אסירים בעבירות ביטחוניות.

נימוקי בית המשפט: העיתוי, הרצף והכוונה

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה באשר לחומרה, והדגיש כי עיתוי המעשים בתקופת לחימה משמעותי ביותר. לדבריו, בשעה שכוחות הביטחון פועלים כנגד גורמים עוינים, אין לקבל כל שיתוף פעולה, אפילו אם הוצג כעסקית בלבד, בין אזרחים ישראלים לבין מי שפועלים מטעם מדינת אויב. עוד הובהר כי גם אם הנאשם "הובל" לפגישה הראשונה ולא היה מודע לכל הפרטים, הרי שבמפגש השני התמונה כבר היתה ברורה והוא בחר לשוב ולפעול באותו ערוץ תוך הבנה של מטרת ההתקשרויות.

בית המשפט ציין כי חלפו למעלה משלושה חודשים בין הפגישות, פרק זמן שמחזק את המסקנה בדבר נחישותו של הנאשם להמשיך את הקשר, חרף המודעות ההולכת וגוברת לאופיו האסור. כן הודגש כי הפגישות התקיימו דווקא בשטח מדינת אויב, ולא במדינה שלישית ניטרלית. נסיעה יזומה לשטח עוין לצורך קידום מפגשים עם מי שהוגדרו על-ידי התביעה כאנשי מודיעין – מחריפה את הסיכון הביטחוני ואת מידת האשם.

כלכלי מול אידיאולוגי – והמשמעות להחמרה

הערכאה המבררת עמדה על ההבחנה בין מניע אידיאולוגי לבין מניע כלכלי. נקבע כי לרוב הרקע האידיאולוגי חמור יותר, אך יש להיזהר מן המסקנה שהמניע הכלכלי מקל משמעותית. בית המשפט ציין כי אחת משיטות הפעולה של ארגונים עוינים היא התמרצה בכסף למי שמוכנים לשתף פעולה. בהיבט זה, גם מי שפועל מתוך תמורה כספית ולאו דווקא מתוך עמדה אידיאולוגית, תורם בפועל לקידום מטרות הארגון. לפיכך, הפער ברמת החומרה בין המניעים אינו גדול כפי שעשוי להיראות ממבט ראשון.

הערכת הנזק: פוטנציאל דרמטי, נזק בפועל – לא הוכח

לצד ההחמרה, קבע בית המשפט כי מעשי הנאשם לא הביאו לנזק ממשי לביטחון המדינה. עם זאת, המשימות שהוצגו בפני הנאשם היו בעלות פוטנציאל נזק דרמטי – הרחק מאיסוף מידע טכני ותמים – ובכללן אף רעיונות לפגיעה בבעלי תפקידים בכירים. חוסר התממשות הפגיעה בפועל נשקל לקולה, אך לא מחק את החומרה הנובעת מן ההסכמה, הקשר הרציף וקבלת הכספים.

מתחם הענישה, הרתעת הרבים ושיקולים לקולה

בשלב גזירת הדין ציין בית המשפט כי עקרון ההלימה מחייב ענישה שתשקף את מעשי הנאשם ואת הסיכון שטמון בהם, וכי יש משמעות מיוחדת להרתעת הרבים בעבירות מסוג זה. על רקע הפעילות העוינת המיוחסת למשטר האיראני, ובשים לב להיקף התמריצים הכספיים שמוצעים לאזרחים לשם ביצוע משימות, נדרש מסר שנועד לסכל מראש ניסיונות גיוס נוספים.

לצד זאת, נשקלו שורה של שיקולים לקולה: הודאת הנאשם וחסכון זמן שיפוטי; היעדר פגיעה בפועל; נסיבותיו האישיות והבריאותיות; ותרומתו לחברה לאורך שנים, לרבות שירותו בעבר. בית המשפט הדגיש כי ריצוי מאסר בעבירות ביטחוניות מציב אתגרים ייחודיים וקשים, ובפרט לאדם בגיל מבוגר. שיקולים אלה לא הביאו להפחתה ניכרת בעונש, אך נלקחו בחשבון בקביעתו הסופית.

נקודות מרכזיות מההכרעה

• הנאשם הודה ביצירת קשרים והשתתפות בשתי פגישות עם גורמי מודיעין איראניים בשטח איראן, וקיבל תמורה כספית עבור היענותו.
• העבירות בוצעו בתקופת לחימה, והנסיעה לשטח מדינת אויב הדגישה את החומרה והסיכון.
• גם אם היו נסיבות של "הובלה" בתחילת הדרך, ההמשך מלמד על מודעות מלאה ונחישות להמשיך בקשר האסור.
• המניע הכלכלי אינו מפחית במידה משמעותית מהחומרה, שכן מדובר בשיטת גיוס מוכרת של גורמים עוינים.
• לא נגרם נזק בפועל, אך המשימות שהוצעו נשאו פוטנציאל פגיעה משמעותי במדינה ובגורמים בכירים.
• נגזרו 10 שנות מאסר בפועל וחילוט 5,000 אירו, לשם יצירת הרתעה והעברת מסר ציבורי ברור.

מהי עבירת "מגע עם סוכן חוץ" ומה המשמעות של כניסה למדינת אויב?

"מגע עם סוכן חוץ" מתייחס ליצירת קשר ביודעין עם אדם הפועל מטעם מדינת אויב או ארגון עוין, לרבות למטרות תיאום, איסוף מידע או התחייבות לביצוע משימה. אין צורך בהוכחת פגיעה ממשית כדי להקים את העבירה; די בעצם ההתקשרות בעלת הפוטנציאל המסוכן. "כניסה למדינת אויב ללא היתר" מטרתה לבלום יצירת ממשקים בשטח עוין, ולהקשות על מי שמבקשים לנצל את שהיית אזרחי ישראל במדינות כאלה לצרכי גיוס, תיאום או הכשרה. בעבירות מסוג זה מתן משקל מיוחד לעיתוי, למודעות ולרצף הקשר, משקף את התפיסה כי מניעת נזק מתחילה כבר בשלב ההתקשרות הראשונית.

ההיבט הציבורי והמסר ההרתעתי

בית המשפט הדגיש כי לנוכח פעילותם של ארגונים עוינים המחפשים נתיבים להשפעה ופגיעה בישראל – לעיתים באמצעות תמריצים כספיים – יש חשיבות בהבהרה לציבור כי כל התקשרות מהסוג הזה עלולה להוביל לענישה כבדה. גזר הדין נועד לסמן גבולות ברורים בין פעילות עסקית תמימה לבין קשרים אסורים שמטרתם פגיעה בביטחון המדינה. המסר המרכזי הוא כי גם מי שסבר שהוא "רק" שומע הצעה, או "רק" מגיע לפגישה, נכנס למרחב מסוכן מבחינה פלילית וביטחונית, שממנו הדרך להסלמה קצרה.

כפי שעלתה מפסק הדין, גם בהיעדר תוצאה ממשית, שיתוף פעולה עם שליחי מדינת אויב – ובמיוחד כאשר הוא מתבצע בשטח אותה מדינה – משיקף נכונות לסכן את ביטחון הציבור. המחיר הפלילי שנגזר, הכולל מאסר ממושך וחילוט כספי, מבקש להרתיע מפני פניות עתידיות ולחזק את החוסן הפנימי על-ידי הקטנת מרחב הפעולה של גורמים עוינים.

סיכום

בסופו של דבר גזר בית המשפט המחוזי 10 שנות מאסר בפועל על נאשם ישראלי שהודה בקיום קשרים עם גורמי מודיעין איראניים ובהשתתפות בפגישות באיראן, עבורן קיבל תמורה כספית. לצד המאסר הורה בית המשפט על חילוט 5,000 אירו. ההכרעה מדגישה כי בעידן של איום ביטחוני מתמשך, ההרתעה בעבירות מגע עם סוכן חוץ וכניסה למדינת אויב היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. מנגד, נשקלו נסיבות לקולה, ובראשן היעדר פגיעה בפועל, הודאת הנאשם ומצבו האישי. פסק הדין משרטט קו ברור: קשרים אסורים עם גורמים עוינים, בייחוד בשטח מדינת אויב ובתקופת לחימה, ייענו בענישה מחמירה המעניקה בכורה להגנה על ביטחון המדינה.