בית הדין לעבודה: מנהל השקעות ניצל מידע סודי – יחזיר 7.89 מיליון ש"ח וייאבד פיצויי פיטורים

פסק דין חריג בהיקפו ובשפתו קבע כי מנהל השקעות בכיר לשעבר בקרן פנסיה גדולה ניצל את מעמדו ואת המידע הסודי שהגיע אליו בעבודתו כדי להפיק רווחים פרטיים בחשבונות משפחתיים, תוך פגיעה ישירה בעמיתי הקרן. בית הדין לעבודה קיבל ברובו את תביעת הקרן, דחה את התביעה שכנגד של העובד, וחייב אותו בהשבה בסכומי עתק לצד שלילת זכויות סוציאליות מסוימות.

הרקע: תאום עסקאות בחפיפה לתיק ההשקעות של הקרן

העובד, ששימש משנת 2005 בתפקידי ניהול השקעות בניירות ערך בקרן פנסיה מוסדית גדולה, נעצר בשנת 2012 בחשד שביצע פעולות מסחר פרטיות הסותרות את חובותיו המקצועיות והאתיות. לאחר השעיה ופיטורים, הוגש נגדו בשנת 2015 כתב אישום פלילי, ובסיומו הורשע בעבירות מרמה שונות ובהפרת אמונים בתאגיד. נגזר עליו מאסר בפועל למשך שלוש שנים וחיוב בפיצוי כספי לקרן בסכום של 1.5 מיליון ש"ח.

ההליך האזרחי שנדון בפני בית הדין לעבודה התמקד בשני מישורים: תביעת הקרן להשבת רווחים והפסדים שנגרמו לה לטענתה, ותביעה שכנגד של העובד לתשלום זכויות סוציאליות עקב סיום עבודתו, ובראשן פיצויי פיטורים.

טענות הצדדים: נאמנות מול העשרת יתר

לטענת הקרן, העובד ביצע במשך שנים מסחר פרטי בניירות ערך בחשבונות הרשומים על שם קרובי משפחתו, ניצל מידע רגיש על כוונות הקרן לרכוש מניות, ותיזמן פעולות כדי להקדים את רכישות הקרן בשוק. כך, נטען, הוא מכר מניות בחשבונות הפרטיים ברווח שנוצר בין היתר בשל רכישות מאוחרות של הקרן, שפעלו להעלאת השער. מעשים אלה, לשיטת הקרן, הפרו באופן חמור את חובת האמון והנאמנות – חובות בסיסיות של עובד בכיר האמונות למנוע ניגוד עניינים – והובילו לנזקים ישירים לעמיתים.

העובד טען מנגד כי עניינה של הקרן מוצא בפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי, וכי אין לשלול ממנו פיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת. לשיטתו, לא חל עליו איסור ברור לבצע מסחר פרטי, ולא הוכח שרווחיו נגרעו בפועל מכיסה של הקרן.

ההכרעה: “ניצול לרעה שיטתי של תפקיד בכיר”

בית הדין, בהרכב בראשות שופטת בכירה, קבע כי יש לקבל ברובה את תביעת הקרן ולדחות את התביעה שכנגד. נקבע כי טענות ההגנה של העובד נטולות בסיס עובדתי ומשפטי, וחלקן אף סותרות מסמכים ברורים. כבדה הייתה המסקנה שלפיה ההליך הפלילי לא מיצה את מלוא הנזק: בפסק הדין הפלילי הודגש שהפיצוי שם משקף חלק קטן בלבד מהפגיעה שנגרמה לעמיתים.

ליבת ההכרעה נגעה לחובת האמון ולניגוד העניינים: חובת אמון של עובד בכיר משמעותה כי טובת המעסיק תעמוד בראש מעייניו, וכי הוא יימנע מכל פעולה המעמידה אותו במצב שבו האינטרס האישי עלול לגבור על טובת המעסיק. נקבע כי העובד פעל בסתר שנים ארוכות, ניצל מידע מבפנים על עסקאות מתוכננות בתיק ההשקעות המוסדי, ותיזמן פעולות בחשבונות משפחתיים כך שירוויח ברמה פרטית, אף במחיר רכישה יקרה יותר עבור הקרן. אף צוין כי ההיתרים המקצועיים שעמדו לרשותו לא אפשרו לו למסחר באופן פרטי, והוא ידע זאת היטב.

דפוס הפעולה: הקרן כרשת ביטחון פרטית

בית הדין קבע, על בסיס תיעוד עסקאות ועיתוי פעולות, כי בפועל הקרן רכשה בשוק מניות שאותן מימש העובד קודם לכן ברווח בחשבונות פרטיים. התוצאה הייתה שהשוק שימש “גשר” שבאמצעותו זרמו רווחיו לחשבונותיו, בעוד שהקרן נשאה במחיר גבוה יותר. בממוצע, הרוויח העובד כ-3.8% בכל עסקה פרטית, ורווח זה – כך נקבע – היה אמור להיטיב עם הקרן אילו הפעולות היו מתבצעות לטובתה ולא לטובת חשבונות המשפחה.

העובד אף הודה כי לעיתים יכול היה לרכוש עבור הקרן במחירים טובים יותר, אך לא עשה כן משיקולים פרטיים. נקבע שהדבר מגבש ניגוד עניינים מובנה ומתמשך – מצב שאסור לאיש מקצוע בכיר, ובפרט מי שמנהל כספי ציבור העמיתים.

עשיית עושר ולא במשפט: השבה של 7.89 מיליון ש"ח

במוקד ההיבט הכספי ניצבת קביעת בית הדין כי מתקיימים התנאים להשבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט: העובד התעשר, ההתעשרות באה בקשר ישיר לניצול תפקידו ולמידע שהגיע אליו מתוקף עבודתו, וההתעשרות נעשתה שלא על פי זכות שבדין. הכספים שנצברו בחשבונות הפרטיים היו תלויים בפעולות הקרן, ובמידע שלא היה נגיש לציבור. בהינתן האינטרס הציבורי שבהגנה על כספי חוסכים, בית הדין חייב את העובד להשיב לקרן 7.89 מיליון ש"ח – סכום המתיישב עם התשואה שהפיק בעסקאות הפרטיות במהלך התקופה הרלוונטית.

בהקשר זה הוסבר בקצרה כי עילת עשיית עושר נועדה להשיב מצב לקדמותו כאשר אדם מתעשר על חשבון זולתו שלא כדין. אין מדובר בפיצוי נזיקי “קלאסי” אלא בהשבה של התועלת שהופקה שלא כדין.

פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והטבות נלוות

השלב הבא בפסק הדין עסק בזכויות הנלוות לסיום עבודה. בית הדין קבע כי מדובר במקרה חריג וחמור של פגיעה באמון. העובד, כך נקבע, פעל לאורך שנים בניגוד עניינים, בסתר, תוך העדפת רווחיו על פני טובת הקרן. במצב כזה, אין הצדקה לתשלום פיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת. עוד נקבע כי הקרן רשאית להשיב לידיה את הכספים שהופרשו לזכות העובד בגין פיצויי פיטורים במהלך השנים, לרבות הרווחים שנצברו עליהם, וכן את חלק המעסיק בהפקדות לקרן השתלמות.

עם זאת, בית הדין הדגיש את ייעודו הסוציאלי של החיסכון הפנסיוני. הפקדות התגמולים (המיועדות לקצבה בעת פרישה) אינן ראויות לשלילה במקרה הנדון, אף לנוכח חומרת המעשים. בכך מאזן פסק הדין בין ההיבט הענישתי-מניעתי לבין ההגנה על קיום בכבוד לעובד ולבני משפחתו בעתיד.

השבת בונוסים, דחיית רכיב שכר והוצאות

הקרן עתרה גם להשבת חלק משכרו של העובד. דרישה זו נדחתה. ואולם, נקבע כי יש להשיב את הבונוסים השנתיים ששולמו לו בין השנים 2008–2012 בסך מצטבר של 580,270 ש"ח. הנימוק: תגמולים אלו שיקפו שביעות רצון מתפקודו, ומשנמצא כי בתקופה זו הוא הפר את חובת האמון ופעל בניגוד עניינים, לא היה מקום שישולמו מלכתחילה.

מעבר לכך, נקבע כי העובד יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של הקרן בסך 100,000 ש"ח.

דחיית התביעה שכנגד

התביעה שכנגד שהגיש העובד נדחתה מכל וכל. בית הדין קבע כי הליכי הפיטורים היו תקינים, וכי אין זכאות לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת או לרכיבים נוספים שנדרשו במסגרת התביעה שכנגד.

המשמעות הרחבה: נורמות מחמירות בניהול כספי ציבור

פסק הדין משגר מסר חד למנהלי השקעות ולבעלי תפקידים בכירים בגופים מוסדיים: אמון ונאמנות אינם סיסמה אלא אמת מידה מחייבת. ניצול מידע רגיש וניגוד עניינים מובנה – גם אם אינו מתבטא בגזילת כספים בפועל – עלול להקים חובות השבה משמעותיות, לשלול זכויות סוציאליות, ולהוביל לתוצאות פליליות ואזרחיות גם יחד.

מבחינה משפטית, ההכרעה מדגישה שלושה נדבכים מרכזיים: ראשית, ההליך הפלילי אינו חוסם תביעה אזרחית כאשר הפיצוי הפלילי משקף רק חלק מהנזק; שנית, חובת הנאמנות של עובד בכיר עשויה להצדיק שלילת פיצויי פיטורים ותמורות נלוות, מקום שהפרתה חמורה ומתמשכת; שלישית, דיני עשיית עושר מספקים מנגנון השבה גמיש שמחזיר רווחים שהופקו שלא כדין, גם אם הנזק המדויק למעסיק קשה לכימות פרטני בכל עסקה.

• העובד חויב להשיב 7.89 מיליון ש"ח מכוח עשיית עושר ולא במשפט.
• נשללו ממנו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת; הקרן רשאית להחזיר לעצמה את ההפרשות לפיצויי פיטורים ולקרן השתלמות (חלק המעסיק).
• הפקדות התגמולים לפנסיה לא נשללו.
• העובד יחזיר בונוסים מצטברים בסך 580,270 ש"ח.
• דרישת הקרן להשבת מחצית מהשכר נדחתה.
• נפסקו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ש"ח לטובת הקרן.

סיכום

בית הדין לעבודה קבע כי מנהל השקעות לשעבר בקרן פנסיה פעל בניגוד עניינים מתמשך וניצל מידע סודי לצבירת רווחים פרטיים, על חשבון עמיתי הקרן. תביעת הקרן התקבלה ברובה: נפסקו השבה משמעותית, שלילת זכויות מסוימות, והחזר בונוסים, לצד דחיית התביעה שכנגד. פסק הדין מדגיש את הרף הגבוה המצופה ממנהלי כספי ציבור ואת הסנקציות האזרחיות החריפות שמלוות הפרה של חובת האמון במרחב יחסי העבודה.