תביעה על מחצית דירה בירושה נדחתה: בית המשפט דחה טענה לעושק ועיסקה למראית עין

מחלוקת משפטית עקרונית בנושא ירושה וזכויות קנייניות בדירה בתל אביב הוכרעה לאחרונה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב. שני אחים ניסו לטעון כי מחצית מהדירה שמוצאה בירושה מגיעה להם, בטענה שהעברת הנכס לדודם בוצעה תוך ניצול חולשתו של המוריש ובניגוד לצוואה שנערכה לטובתם. בית המשפט לא קיבל את טענותיהם, ודחה את התביעה במלואה.

הרקע לסכסוך – צוואה, עסקת מכר חריגה ודירה אחת

הסיפור המשפטי החל בעת שבנו של אדם מבוגר, אשר אחז בדירה ברחוב מרכזי בעיר תל אביב, הלך לעולמו. המוריש ערך צוואה אשר במסגרתה חילק את רכושו – מחצית הוענקה לאחיין שלו (שהם התובעים) ומחצית לבן משפחה אחר (שהוא הנתבע בתיק). מספר חודשים לאחר עריכת הצוואה, חתם המנוח על הסכם למכירת הדירה לאותו בן משפחה, הנתבע, כאשר סכום העסקה עמד על 1,600,000 ש"ח במתווה חריג: תשלומים חודשיים קבועים לאורך למעלה מעשר שנים, ופטור לנתבע מהמשך תשלומים במקרה שהמנוח יילך לעולמו לפני פירעון המלא.

• סכום העסקה נחזה כנמוך יחסית למחירי השוק, ופריסת התשלומים הייתה ארוכת טווח – 160 תשלומים חודשים.
• זמן קצר לאחר שנחתם ההסכם, נפטר המוריש, והדירה נרשמה על שם הקונה – הדוד של התובעים.

טענת העושק וההליך המשפטי

לטענת האחים, דודם ניצל את מצבו הרפואי, הנפשי והחברתי המורכב של המוריש שהגיע לגיל שמונים ושתיים. הם טענו כי חתם על ההסכם מבלי להבין את משמעותו ותחת עושק, כאשר סכום העסקה ותנאיה אינם הגיוניים. לדברי התובעים, מטרת העסקה הייתה לעקוף את הצוואה, כך שבפועל הדוד יהפוך לבעלים הבלעדי של הנכס ויורשיהם יפסידו את חלקם בו.

• התובעים טענו שמדובר ב"הסכם למראית עין", מונח משפטי המתאר עסקה שמבוצעת רק כלפי חוץ, כאשר למעשה לא הייתה כוונה אמיתית לממשה.
• לטענתם, אלמלא ההסכם, היו זכאים לקבל מחצית מהדירה, בהתאם לצוואת המנוח.

הנתבע, לעומת זאת, הציג גרסה שונה לחלוטין: לדבריו, ההסכם נערך בצורה אותנטית, מתוך רצונו ומחשבתו של המנוח עצמו, שביקש לקבל תשלום חודשי קבוע לצורך מעבר לדיור מוגן. הקונה הדגיש כי לא התקיימו נסיבות של לחץ נפשי או ניצול כלשהו, וכי כל צד פעל מתוך רצון חופשי.

הדיון בבית המשפט – מיקוד בעובדות ובהוכחות

במהלך הדיון בחן בית המשפט בזהירות את מסכת הראיות והעדויות. באשר לטענה כי מדובר בעסקה למראית עין, נקבע כי לא הובאה כל ראיה לכך שההסכם נערך רק כדי להסתיר את העובדה שמטרתו למנוע את קיום הצוואה. להיפך, הנתבע ואפילו אבי התובעים העידו כי היה מדובר בעסקת מכר אותנטית ולא במסווה של מתנה.

בנוגע לטענת העושק, בית המשפט נדרש למונח זה והסביר כי עושק הוא מקרה שבו צד אחד מנצל חולשה או מצוקה של אחר כדי להשיג לעצמו תנאים בלתי הוגנים או חריגים. לאחר בחינת הראיות, נקבע כי התובעים לא הצליחו לשכנע שהנתבע ניצל את חולשת המנוח או כפה עליו עסקה שאינה סבירה.

• אפילו אביהם של התובעים – בנו של המנוח – העיד כי לא התרחש ניצול או עושק. העובדה שבנו סירב להשתלב בעצמו ברכישת הדירה במשותף עם הדוד נבעה מסיבות כלכליות גרידא, ולא מחשש למעשה עושק.
• המנוח עצמו הוא שהציע את תנאי העסקה, מתוך רצון לקבל תשלום חודשי קבוע למימון צורכי המחיה בגיל מבוגר.

פסק הדין והשלכותיו

לאחר בחינת כל הראיות, פסק השופט כי לא התקיימה עילה לביטול ההסכם, לא מחמת עושק ולא בטענה של עסקה למראית עין. עוד קבע השופט שאין מדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו" – מונח משפטי המתייחס להסכמות לא חוקיות בין מוטבים פוטנציאליים לגבי חלוקת ירושה עתידית.

בהיעדר עילה משפטית, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך מאה אלף ש"ח, סכום שאיננו מבוטל כלל ועיקר.

• פסק הדין מהווה תזכורת כי טענות של עושק או מראית עין בעסקאות ירושה מחייבות ביסוס ראייתי משמעותי ומעמיק.
• לבית המשפט חשיבות רבה בבדיקת הכוונות והנסיבות בעת עריכת עסקאות בנכסים בירושה.

סיכום

הפסק שניתן בתיק מחדד את מרכזיות הנסיבות והראיות בהכרעה בסכסוכי ירושה ומקרקעין בין בני משפחה. הוא ממחיש היטב כי עריכת הסכמים, גם בין קרובים, צריכה להיעשות בזהירות יתרה ומתוך תיעוד ותשומת לב לא רק לכוונת הצדדים, אלא גם לשאלת ההוגנות והאמיתות של העסקה. הסכמים חריגים דורשים הסבר ברור וראיות מספקות, במיוחד כאשר ישנם יורשים פוטנציאליים נוספים. מי שמבקש לערער על הסכם כזה, ייאלץ לשכנע את בית המשפט, לא רק בצדקת טענותיו, אלא בעיקר ביכולתו להציג ראיות של ממש לעושק, הטעייה או התנהלות לא הוגנת.