שלוש צוואות בשנת חיים אחת: איזה מסמך ירושה הוכר בסופו של דבר?

סוגיית קיומה של צוואה מאוחרת, כאשר לפניה נערכו מספר צוואות אחרות, עומדת במוקד פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באזור המרכז. המקרה עוסק באישה שחלתה במחלה קשה, ערכה שלוש צוואות שונות בפרק זמן קצר, ולבסוף התעוררה מחלוקת קשה לגבי איזו מהן משקפת את רצונה האמיתי. התוצאה – צוואתה האחרונה אושרה לקיום, לאחר שבית המשפט דחה את טענות המתנגד.

רקע: החולה, הירושה והשלוש צוואות

הסיפור מתחיל בשלהי שנת 2017. אישה בשנות השבעים לחייה, שעבדה במשך עשרות שנים בתפקיד בכיר בחברה ציבורית גדולה בארץ, חלתה במחלה קשה. האישה לא נישאה ולא הביאה ילדים, ולפיכך החליטה להסדיר את ענייני הרכוש שברשותה בחייה, במקום להישאר בידי המקרה והדין הכללי של ירושה על פי דין. עיקר רכושה כלל דירה באזור תל אביב.

במהלך שנת 2019, ולנוכח מצבה הבריאותי המתדרדר, ערכה המנוחה שלוש צוואות שונות בפרקי זמן קצרים אלו מאלו. בצוואתה הראשונה העניקה את מלוא זכויותיה בדירה לנער צעיר, שהיה ידיד קרוב לה ולא בני משפחתה. בצוואה השנייה שינתה את החלוקה, כך שהנער קיבל רבע בלבד מן הירושה. בצוואתה השלישית, שנערכה מספר חודשים לאחר מכן, נישלה את הנער לחלוטין מהדירה והעבירה את הזכויות לאחיהן יחיד.

ההתנגדות: טענות בדבר כשירות והשפעה חיצונית

לאחר מות המנוחה, פחות מחודש לאחר עריכת הצוואה השלישית, הופנה תשומת לבה של מערכת המשפט למאבק חריף שהתגלע בין היורשים הפוטנציאליים. הנער, שבינתיים הגיע לגיל בגרות, פנה לבית המשפט כדי לערער על תקפותה של הצוואה השלישית. התנגדותו התבססה על שתי טענות מרכזיות: ראשית, המנוחה לא הייתה צלולה דיה בעת עריכת הצוואה האחרונה והייתה במצב בריאותי ונפשי שלא אפשר לה להבין את משמעות המסמך עליו חתמה; שנית, עליה הופעלה לכאורה השפעה בלתי הוגנת מצד האחיין, קרוב המשפחה שהוענקו לו נכסי הדירה.

מנגד, טען האחיין כי דודתו ידעה בדיוק מה היא רוצה ופעלה מתוך רצון חופשי, ללא כל לחץ חיצוני. לדבריו, יש לכבד את מבוקשה האחרון, המשתקף בצוואה המאוחרת ביותר.

בחינת כשירותה – עדויות מומחים ועדות מהשטח

כדי להכריע בשאלה האם האישה הייתה כשירה בעת חתימתה על הצוואה השלישית, פנה בית המשפט לכלי המרכזי שהדין מעניק לו: מינוי מומחה בתחום הנפשי. פסיכיאטר שמונה מטעם בית המשפט בחן את התיעוד הרפואי והעדויות, וקבע כי במועדים מסוימים סבלה המנוחה מתקופות בלבול – המכונות "דליריום" – שבהן נפגעה הצלילות הקוגניטיבית שלה. עם זאת, המומחה התקשה לקבוע חד-משמעית כי מצב זה נמשך במועד בו נחתמה הצוואה האחרונה, והשאיר את הספק תלוי ועומד.

• "דליריום" הינו מצב זמני בו כושר החשיבה והבנה של אדם משתבשים, לרוב בשל בעיה גופנית או נפשית חולפת.
• כדי שצוואה תיחשב תקפה, יש להראות שהמצווה היה מודע לסביבתו, להבנת מעשיו ולמשמעות הוראותיו.

לבית המשפט הוצגו ראיות נוספות: המטפלת שסעדה את המנוחה ערב החתימה על הצוואה העידה, כי האישה הייתה מודעת לסובב אותה, קיבלה החלטות עצמאיות ותקשרה באופן תקין לחלוטין. לדבריה, לקראת הפגישה עם עורך הדין שערך את הצוואה, האישה אף ביקשה להיראות מטופחת ומסודרת, עובדה שמלמדת לדבריה על בוחן מציאות תקין.

גם עורך הדין שנסע במיוחד לבית המנוחה לעריכת הצוואה העיד, כי במהלך הפגישה האישה הפגינה שליטה מלאה, פירטה את רצונה ואת הסיבות למהלך. "היא הייתה ממוקדת, ברורה וידעה מה ברצונה להעביר לאחיין שלה", אמר עורך הדין בפני השופט.

מעניין לציין כי אפילו עדותו של אביו של המתנגד שימשה חיזוק למסקנה שהמנוחה הייתה צלולה. האב סיפר כי התאפשר לבנו לשוחח עם המנוחה בטלפון ימים בודדים לפני מותה, והשיחה התנהלה בצורה רגילה לחלוטין.

השפעה לא הוגנת – בדיקת העדויות

כחלק מההליך, בחן בית המשפט האם הופעלו לחצים פסולים על המנוחה כדי לשנות את צוואתה. סוגיה זו ידועה כ"השפעה בלתי הוגנת" – מונח משפטי המתאר מצב שבו מי שמרוויח מהצוואה מפעיל לחץ, מנצל חולשה או תלות במצווה ומשכנע אותו/ה לכתוב צוואה לא לפי רצונו/ה הפנימי.

• מבחני השפעה בלתי הוגנת כוללים, בין השאר: בידוד חברתי, תלות כלכלית, מעורבות פעילה בניסוח הצוואה או ניהול ענייני המצווה.
• לעומת חזקות (כללי עזר) אלה, יש להציג ראיות חמורות כי המצווה פעל שלא מרצון עצמי.

הראיות במקרה זה לא העידו על תלות מוחלטת או על בידוד מצד האחיין. ההיפך, העדויות התייחסו למצווה דעתנית, אשר ניהלה את עולמה עד הרגע האחרון.

החלטת בית המשפט והשלכותיה

בהכרעתו, בית המשפט הורה לדחות את ההתנגדות לקיום הצוואה, לאחר שקבע שנאספו מספיק ראיות לכך שהמנוחה הייתה כשירה, פעלה מיוזמתה ולא הופעלה עליה כל השפעה לא הוגנת. בית המשפט אף הטיל על המתנגד לשאת בהוצאות משפט בסכום של 35 אלף שקלים לטובת האחיין המרוויח מהצוואה.

• קיומה של צוואה מאוחרת, שנעשית ביודעין ובצלילות דעת, גוברת על צוואות קודמות – גם כאשר הן ערוכות בסמיכות זמנים.
• במקרים בהם עולה חשש להשפעה לא הוגנת, יידרש בית המשפט לבחון היטב את מערכת היחסים בין הצדדים ואת נסיבות עריכת המסמך.
• החלטת בית המשפט מציבה רף ראייתי ואנושי למבקשים לשלול תקפותה של צוואה עקב מחלה או חולשה רגעית.

המקרה הנוכחי מדגיש את ההנחיה הבסיסית בדיני צוואות: צוואתו האחרונה של אדם, כל עוד היא נעשתה מתוך רצון חופשי, מודע ולא תחת השפעה פסולה, היא שתעמוד בתוקף. הדבר נכון גם כאשר במהלך זמן קצר נכתבות כמה גרסאות שונות, ולעיתים מתחלפים בהם המוטבים והמורישים – כל עוד ההליך נעשה כדין ובצלילות.

סיכום

פסק הדין מצטרף לשורת החלטות בהן בחרו בתי המשפט לכבד את רצון המצווה כפי שהובע במסמך האחרון והעדכני ביותר. אף שבנסיבות חייה של המנוחה מסכת הצוואות מצביעה על שינוי גישה כלפי הקרובים אליה, קבע השופט כי לא נמצאה עילה לפקפק בכשירותה או בהשפעות חיצוניות. לפיכך קוימה הצוואה האחרונה, והזכויות בדירה הועברו לאחיין כנדרש. המסר: גם בעידן של מורכבות משפחתית ובריאותית, בידי כל אדם הזכות לעצב את ירושתו – והחוק יגן על רצונו, כל עוד הוא נעשה בצורה חופשית ומודעת.