צוואה שבוטלה: מדוע הוכרעה הירושה בין ילדים לאחיינית?

האם יכולה אישה להדיר את ילדיה מצוואתה לטובת אחייניתה, ואם שינתה את דעתה – כיצד יפרש זאת בית המשפט? סוגיה זאת נדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך ירושה טעון, אשר המחיש היטב את חשיבות כיבוד רצון המצווה וחובת עמידה בדרישות החוק בביטול צוואה.

הסיפור: ארבעה שקלים לכל ילד – שאר הנכסים לאחיינית

המקרה התחיל בנובמבר 2014, כאשר אישה כבת שבעים וחמש, אם לארבעה, ערכה אצל עורך דין צוואה בעדים. בצוואה זו, נרשם כי כל אחד מילדיה יקבל שקל אחד בלבד, בעוד עיקר רכושה – דירה, חסכונות ונכסים נוספים – יועבר לאחייניתה המתגוררת בחו"ל.

ההחלטה יוצאת הדופן עוררה תמיהה בקרב מכריה של המנוחה. אך כדין, כל אדם רשאי לפי חוק הירושה לערוך צוואה כרצונו, ולפצל את רכושו בין יורשיו על פי בחירתו האישית.

כבר בעת עריכת הצוואה, מוסד "צוואת העדים" מחייב את הנוכחים בחתימות עדים ובפירוש כוונותיו של המצווה, ולשם כך הגיעו שני עדים למעמד חתימתה.

• כל ילד קיבל שקל אחד בלבד מהירושה.
• הרכוש העיקרי יועד לאחיינית.
• הצוואה נערכה אצל עורך דין וחתמו עליה שני עדים.

שינוי בגישה – ביטול הצוואה הישן

כארבע שנים מאוחר יותר חלה תפנית. המנוחה פנתה שוב לעורך דינה, ובנוכחות מזכירה ששימשה כעדה, ביקשה לבטל את צוואתה. לשם כך הוחתם מסמך חדש, בו נכתב מפורשות כי היא מבטלת את הצוואה שערכה לטובת אחייניתה. המסמך נחתם בנוכחות עדה שהצטרפה לאימות הביטול.

המנוחה לא כתבה צוואה חדשה המתייחסת לרכושה באופן מפורט, אך ביטולה של הצוואה היה מהלך פרוצדורלי רשמי. הליך ביטול כזה, כל עוד התקיים בכתב ובנוכחות עדים, מהווה פעולה חוקית אשר משמעה חזרה למצב שבו אין צוואה תקפה ורכושו של אדם יחולק בין יורשיו על פי ברירת המחדל – קרי, חוק הירושה.

• המנוחה חתמה על מסמך ביטול צוואה בפני העדה.
• לא נערכה לאחר מכן צוואה חדשה.
• נוצר מאבק משפטי בין האחיינית לבין ילדיה.

עימות משפטי: ילדי המנוחה מול האחיינית

כחצי שנה לאחר פטירת המנוחה, הציפו בני המשפחה את תיק הירושה לבית המשפט. האחיינית טענה כי אין לראות במסמך הביטול פעולה תקפה. לדבריה, העובדה שלא השמידה את הצוואה המקורית פיזית, ושלא כתבה אחרת, מלמדת כי רצתה כי הצוואה בעדים תישאר על כנה.

עוד סיפרה האחיינית לבית המשפט כי טיפלה בדודתה במסירות רבה, וכי הילדים ניתקו עמה קשר – לכן, כך טענה, הצדק מחייב לכבד את רצון המנוחה כפי שנקבע בצוואתה הראשונית.

מנגד העידו הילדים כי אימם ידעה היטב את משמעות צעדיה, וביקשה בעצמה לבטל את הצוואה – ובפועל עשתה זאת באופן שממלא אחר כל תנאי החוק.

• האחיינית טענה שביטול הצוואה לא תקף ולא משקף את רצון המנוחה.
• הילדים טענו כי אמם פעלה מרצונה המלא לבטל את הצוואה ודרשו לקבל את רכושה.

הכרעת השופטת: חוזרים לעקרון העל – רצון המצווה

השופטת שבחנה את העובדות הדגישה בדבריה כי לא הייתה כל מחלוקת של ממש לעניין כשירותה של המנוחה ומודעותה לצעדיה. הוליך הדיון לשאלה המשפטית – האם מסמך הביטול שנכתב עונה לדרישות החוק?

החוק קובע כי ביטול צוואה חייב להיעשות בכתב, בחתימת המבטלת ובפני עדים. במקרה זה מצאה השופטת כי כל הדרישות התקיימו: המנוחה חתמה בנוכחות עדה ואישרה בפירוש את רצונה.

כמו כן, עדותו של עורך הדין חיזקה את המסקנה כי המנוחה פעלה מרצון חופשי ולא היוותה לחץ על איש. בית המשפט עמד על כך שעקרון העל בדיני ירושה הוא כיבוד רצונו של המצווה – כל עוד אינו נגוע בלחצים או פגמים מהותיים אחרים.

• בית המשפט קבע שמסמך הביטול תקף לחלוטין.
• נקבע כי המנוחה פעלה ביודעין וללא השפעה פסולה.
• הרכוש יתחלק בין ילדיה על פי חוק הירושה.

פיצוי ואיזון מתחים משפחתיים

בהמשך לקביעה המרכזית, לפיה צוואת המנוחה בוטלה כדין, נדרש בית המשפט גם להעניק צו ירושה, שמשמעותו היא שכל רכושה של המנוחה יחולק, על פי החוק, בין ארבעת ילדיה. האחיינית, שלא הוכרה כזוכה, חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך עשרות אלפי שקלים לטובת בני המשפחה.

סיכום

פרשה זו מדגישה את החשיבות שבשמירה הדוקָה על כללי עריכת צוואה או ביטולה. גם כאשר נראה כי רצון המנוחה חד משמעי, אך פעלה לאחר מכן לבטל את הצוואה על פי החוק ובמעמד עדים, תינתן עדיפות לביטול – ובית המשפט יכבד את רצונה האחרון. לכן, מכלול המסמכים והכיבוד הדוק של הכללים הפרוצדורליים בדיני ירושה הם המפתח לקביעת יורשים ולחלוקת נכסים צודקת.