מאבק ירושה משפחתי: כיצד פסק בית הדין הרבני לגבי דירת מגורים שנויה במחלוקת?

סכסוך ירושה שהתגלגל לפתחו של בית הדין הרבני הדגיש באחרונה את המורכבות המשפטית סביב דירת מגורים שהייתה שייכת לזוג בפרק ב' לחייהם. כאשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו, התעוררה המחלוקת החריפה בין האב לבתו – סביב השאלה למי שייכת דירה יוקרתית ברמת גן. האם האב יזכה בבעלות מלאה או שמא הדירה תעבור לידי הבת כפי שצוין בצוואת אמה?

רקע: הסכם גירושים וצוואה סותרים

מבנה הסכסוך נשען על פרטי הסכם גירושים שערכו האב והאם תוך כדי פרידה ממושכת. במשך כעשרים שנה חיו השניים בנפרד מבלי להתגרש בפועל, עד שלבסוף החליטו להסדיר את היחסים ביניהם רשמית. בעזרתה של בתם, עורכת דין, גובש הסכם גירושים שבו נכתב כי האב יעביר את חלקו בדירת המגורים לאשתו לשעבר, ללא תמורה. הדירה האמורה מצויה כיום בלב מיזם פינוי-בינוי המציף את ערכה הכלכלי.

ההסכם קיבל תוקף מבית הדין במאי 2020, אך במפתיע – עוד לפני שניתן פסק גירושים מכח ההסכם – הלכה האם לעולמה. האם הותירה אחריה צוואה, שבה קבעה שזכויותיה בדירה יעברו ישירות לבתה, עורכת הדין. במצב שנוצר, עלתה בעוצמה השאלה האם האב מחויב להעביר את החלק בדירה או שמא עקב פטירת האם – שבגינה בפועל לא הושלם הליך הגירושים – נשמט הבסיס המשפטי להעברת החלק, כך שלביתו תוחזק מנגד בידי האב.

הטיעונים המרכזיים: תנאי מתלה וההסכם שלא הושלם

האב ביקש מבית הדין הרבני לבטל את סעיף העברת הדירה. לטענתו, ההסכם היה "מותנה בתוצאה משפטית ברורה – סידור גט". מותו של אחד הצדדים בטרם הגירושים, הסביר, יוצר תנאי שלא הוגשם ולכן מתייתרת התחייבותו להעביר את חלקו. הוא אף הוסיף כי הבת, עורכת הדין, היא שיזמה ו"בישלה" את ההסכם והצוואה במטרה לזכות בכל ערך הדירה לעצמה. לדבריו, הוחתם על ההסכם מבלי שהבין את מלוא משמעותו.

לעומת זאת, הבת טענה כי לאביה ואימה הייתה הבנה מלאה למשמעות ההסכם וכי שניהם הביעו בפני בית הדין את הסכמתם המלאה לכל תנאיו. לדבריה, העובדה שאמה נפטרה עוד לפני סידור הגט איננה עילה לבטל הסכם שנחתם וקיבל תוקף משפטי.

הכרעת בית הדין: הסכם מתנה מותנה

הרכב הדיינים נדרש לפענח מה עמד ברקע ויתור האב על זכויותיו בנכס כה משמעותי. הדיינים ניתחו את התנהלות הצדדים וניסוחי ההסכם. הם ציינו כי העברת זכויות המגורים הוצמדה בהסכם לנושא הגירושים. בחינת מסמכי ההסכם גילתה: המונח "הסכם גירושים" הוזכר רק בנוגע להעברת הדירה ולא ביתר הסעיפים – מה שמלמד כי הוויתור על חלקו של האב בנכס הותנה בפירוק הנישואין בפועל.

• מות האם בטרם הספיקו בני הזוג להתגרש יצר מצב בו ההסכם לא מומש במלואו.
• קיים הבדל עקרוני בין התחייבות להעברת נכס כחלק מהליך גירושים לבין מתנה הניתנת ללא תנאים.
• לפי פרשנות הדיינים, מטרת ההתחייבות של האב – לפצות את האם להמשך חייה העצמאיים – לא התקיימה בפועל בשל פטירתה.

השלכות ההחלטה: חלוקת הדירה בין האב ליורשי האם

שקלול העמדות הביא את בית הדין הרבני לקבוע כי הסעיף שציווה על האב להעביר את חלקו בדירה לאשתו מבוטל, משום שמדובר היה במתנה מותנית שטרם הושלמה. במילים פשוטות – מאחר והתנאי להשלמת ההסכם, קרי הליך גירושים מלא, לא התקיים, הזכויות בדירה לא עברו אוטומטית לידיה או לידיי בתה.

משמעות ההכרעה היא כי האב שומר על מחצית מהדירה, בעוד החצי השני יעבור ליורשי האם – בהתאם למה שיורה בהמשך בית המשפט שידון בירושתה וצוואתה. פסק הדין מתייחס בדרך זו גם לשאלת כיבוד רצון המצווה והמגבלות המשפטיות של הסכמי מתנה במרקם המשפחתי.

המשמעות הרחבה: מה ניתן ללמוד?

החלטת בית הדין מלמדת על הזהירות הנדרשת בעת ניסוח הסכמי גירושים, במיוחד כשכרוכה בכך העברת זכויות במקרקעין. יש לתת את הדעת לשאלה האם מדובר בהתחייבות "בלתי מותנית" או שמא צעד המשויך לנסיבות מסוימות – כמו סידור גט. כמו כן, השתלבות צוואה ברקע הסכם גירושים עשויה להקשות על פרשנות הסדרים רכושיים ולהוביל לעימותים משפטיים לאחר מותו של צד להסכם.

• סכסוכי ירושה רבים בישראל נובעים מהצטלבות בין הסדרי גירושים, הבטחות למתנה וצוואות.
• חשוב להתייעץ עם עורך דין מומחה לדיני משפחה בנוגע להסכמים מסוג זה.
• בתי המשפט נוטים לפרש התחייבות למתנה בהסכם גירושים כמותנית בהשלמת הליך הגירושים, אלא אם נאמר אחרת מפורשות.

לסיכום, פרשה זו מדגישה עד כמה חשוב להקפיד על ניסוח ברור ומקיף של הסכמי גירושים וחלוקת רכוש – כדי למנוע סכסוכים מרים בין בני משפחה לאחר מקרה פטירה בלתי צפוי. בנסיבות שתוארו, הדירה חולקה בין האב ליורשי האם – בו זמנית, נותרה בעינה חשיבותה של הבהירות המשפטית והבנת משמעות החתימה על הסכמים מסוג זה.