בית המשפט הורה לקיים צוואת חולה סופני למרות פגמים ומעורבות בני משפחה
בית המשפט הורה לקיים צוואת חולה סופני למרות פגמים ומעורבות בני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה פסק לאחרונה כי יש לקיים את צוואתו של גבר שנפטר ממחלה קשה, על אף שהועלו סימני שאלה בנוגע לתוקף המסמך והמעורבות של אחת מבנותיו בניסוחו. הפסק שופך אור על המורכבות בבחינת תוקף צוואות שנערכות בנסיבות אישיות ורפואיות רגישות במיוחד.

הרקע למחלוקת על הירושה

המנוח, אשר היה בעל נכסים ועסק, התגרש בעבר והותיר ארבע בנות. במהלך עשרים ושבע שנותיו האחרונות היה במערכת זוגית עם אישה אך לא נישא לה. מספר חודשים לפני פטירתו, לאחר שאובחן כחולה במחלה ממארת, ערך צוואה בבית חולים באמצעות נוטריון. בצוואה הורה להעביר את עיקר עזבונו לבנותיו, בעוד לזוגתו העניק מחצית מדירת מגוריו והבטיח לה זכויות מגורים בנכס לכל שארית חייה, וכן תשלום חודשי קטן מעיזבונו עד ליום מותה.

בנוסף, חלקים מסוימים מעזבונו יועדו לקרובי משפחה נוספים, בהם אחיו, אשתו לשעבר ואדם נוסף שהכיר. המרכז הכלכלי של העיזבון, עם זאת, הופקד בידיהן של הבנות. בקשה לקיום הצוואה הוגשה על ידי אחת מהן, כששאר האחיות הביעו תמיכה, אולם זוגתו של המנוח התנגדה לבקשה וביקשה לחלק את הירושה לפי סדרי החוק.

  • הצוואה נערכה לנוכח מחלתו של המנוח, בימים בהם אושפז בבית חולים.
  • הבנות היו מעורבות בחלק מהליכי עריכת הצוואה והעובדה עוררה שאלות ביחס לאוטונומיה של המנוח בהחלטתו.
  • הזוגיות רבת השנים בין המנוח לבין המתנגדת לקיום הצוואה עמדה בבסיס מחלוקת משפטית הנוגעת לרצונו האמיתי ולמניעי עריכת הצוואה.

טענות הצדדים וסוגיית מעורבות בני המשפחה

בת הזוג של המנוח טענה שהצוואה נחתמה כאשר המנוח לא היה בקו הבריאות ולא היה כשיר נפשית להבין את טיב מעשיו. לטענתה, אחת הבנות לחצה על עריכת הצוואה ואף תיאמה את המפגש עם הנוטריון מבלי שנכחה במקום באותו מועד. עוד טענה כי הצוואה הוכנה כאשר היא לא נכחה עם המנוח ואינה משקפת את רצונו החופשי.

לעומת זאת, בתו של המנוח הדגישה שהיחסים עם האב היו חמים וכנים, ומסרה כי הצוואה מהווה ביטוי אותנטי לרצונו לדאוג גם לבנותיו וגם לזוגתו. היא הסבירה שבהכנת המסמך נלקחה בחשבון ההבטחה הביטחונית עתידית עבור בת הזוג שנותרה, לצד חלוקה שוויונית והגונה בין קרוביו.

  • נטען כי הבנות "רקמו תכנית" להשפיע על המנוח בעת שזוגתו נעדרה.
  • הבת-הטוענת לקיום הצוואה הסבירה שהמנוח רצה להוקיר תודה לשותפתו לחיים אך תוך שמירה על זכויות ילדיו הבוגרים.

החלטת בית המשפט: מתן תוקף לרצון המנוח

בית המשפט, בראשות שופט בכיר, בחן את מכלול הראיות, העדויות וכן המסמכים הרפואיים. בפסק הדין הובהר שמצויים "פגמים צורניים" בצוואה — כך למשל, ההוראות שנכללו בה לא הוקראו בפני המנוח בעת החתימה והוא לא הצהיר בפומבי שזו אכן צוואתו. מונח זה מתאר ליקויים טכניים בעריכת צוואה, אשר אינם נוגעים לתוכן הרצון אלא לאופן שבו בוצעה.

למרות הקושי, חזר השופט על העיקרון שלפיו יש להעניק משקל מרכזי לרצונו של המוריש, שהוא יסוד מוביל בדיני הצוואות והירושה. לפי פסק הדין, היה ברור מחומר הראיות שהוראות הצוואה נידונו במשך חודשים והמנוח שקל אותן היטב. עוד נמצא שקשריו של המנוח עם כל אחד מהמעורבים – הבנות, זוגתו והקרובים – היו ברורים וידועים לעדים ולנוכחים.

  • המסמכים הרפואיים, שנבדקו, העידו כי המנוח היה צלול, במודעות מלאה ותקשר באופן תקין בימים הסמוכים לעריכת הצוואה.
  • אמנם התגלתה מעורבות חריגה של אחת הבנות סביב מועד עריכת הצוואה, אך היא לא נכחה פיזית במעמד החתימה ולא היה בכך כדי לבטל את המסמך בשל פגמים מהותיים.
  • הוכחה מוטיבציה אמיתית של המנוח לגמול לשותפת חייו ולדאוג לה לעת זקנה, גם אם בחר להותיר את עיקר רכושו לבנותיו.

השלכות ההחלטה

על אף שהתגלו "תהיות וקשיים" ואף על פי שאחת הבנות הייתה מעורבת ביתר נסיבות עריכת הצוואה, בית המשפט פסק שיש לקיים את הוראותיה. נקבע כי רצון המנוח הוא העיקר, כל עוד לא הוצגה ראיה חזקה לפגם מהותי או להשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט גם דן ביחסים המורכבים בין כל הצדדים, ודחה אפשרות שהיחס בינו לבין זוגתו יקבע לבדו את הדין.

בת הזוג חויבה לשאת בשכר טרחת עורך דין משמעותי בשל דחיית עמדתה.

  • ההליך ממחיש את מורכבות דיני הצוואות – יסוד הכשירות הנפשית של המוריש, כללי הצורה לעריכת צוואה ומידת ההתערבות שמותר לקרובים להביע בהליכי ההורשה.
  • פגמים צורניים אינם בהכרח מביאים לביטול המסמך, אולם השפעה בלתי הוגנת יכולה לפסול צוואה.
  • הפסיקה אינה קובעת נוסח אחיד למורישים, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

המקרה הנוכחי מדגיש את האחריות של בני המשפחה והנוטריונים המשתתפים במעמד עריכת צוואה להקפיד על הליכים תקינים, ולהיזהר ממעורבות יתר אשר עלולה להותיר ספקות באשר לחופש הרצון של המוריש.

סיכום

פסק הדין מדגים את חשיבותו של עקרון כיבוד רצון הנפטר בדיני צוואות וירושות, גם כאשר עולות תהיות לגבי אופן עריכת הצוואה ומעורבות בני המשפחה. ההחלטה מהווה תזכורת לכך שרק פגמים מהותיים או ראיות מובהקות להשפעה פסולה יכולים להביא לפסילת צוואה — והקפדה על הליכים מסודרים מסייעת להבטיח את מימוש רצון המוריש לאחר לכתו.