בית המשפט דחה בקשה לפסול צוואה בעקבות אירוע מוחי של מצווה – כך הסתיימה המחלוקת על ירושת הסבים

בסוגיה עדינה הנוגעת לכשירות לעריכת צוואה, דן לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה במחוז הצפון במקרה בו נכד ביקש לפסול את צוואת סבתו, בטענה שלא הייתה כשירה לצוות בשל אירוע מוחי. בית המשפט בחן את הראיות והחליט שלא לפסול את הצוואה, תוך מתן דגש למשמעות ההלכתית והמשפטית של כשירות המנוח לעריכת צוואה.

רקע: המחלוקת המשפחתית והטענות

המקרה החל כאשר נכד פנה לבית המשפט בדרישה לבטל את קיום צוואתה של סבתו, שלדבריו הייתה בלתי כשירה מבחינה קוגניטיבית בעת שחתמה יחד עם סבה על צוואה הדדית. לדבריו, קיים מסמך מאוחר יותר – צוואה יחידה שערך הסב בטרם מותו – במסגרתה בחר להוריש לנכד את בית המגורים. בשל כך, ביקש הנכד להעדיף את הצוואה המאוחרת ולפסול את הצוואה ההדדית שיושמה אחרי מות הסבים.

לטענתו, סבתו עברה אירוע מוחי ושיתוק ארבע שנים בטרם החתימה, ולכן סיכויי הכשירות שלה לערוך צוואה נפגעו באופן משמעותי. מן העבר השני, טענו דודיו – ילדיה של הסבתא – כי אין כל ראייה או חוות דעת רפואית התומכת בהיעדר כשירותה לצוות במועד עריכת הצוואה.

מהי כשירות לעריכת צוואה?

כדי שאדם יוכל לערוך צוואה שתקבל תוקף בבית משפט, עליו להיות כשיר מבחינה משפטית – כלומר להבין את טיבה של הצוואה, את משמעותה ואת תוצאותיה. כשירות זו בודקת את מצב ההבנה, הזיכרון והשיפוט של האדם בזמן החתימה על המסמך. ערעור על כשירות מחייב הוכחות ברורות לכך שמצבו הרפואי-קוגניטיבי של האדם פגע ביכולתו להבין את תוכן הצוואה.

• חזקת הכשירות – ההנחה הבסיסית שלפיה כל אדם מבוגר כשיר לצוות, כל עוד לא הוכח אחרת.
• נטל ההוכחה – מוטל על מי שטוען לחוסר כשירות להסביר ולבסס את טענתו בראיות סדורות.

חוות דעת המומחה והערכת הראיות

בית המשפט מינה מומחה בתחום הגריאטריה והפסיכו-גריאטריה, שהעריך את מצבה של המנוחה. לדעת המומחה, לא ניתן להסיק שלילת כשירות – הוא הבהיר כי המוח האנושי מסוגל לשיקום, ובמהלך ארבע השנים שחלפו מאז האירוע המוחי והשיתוק, ייתכן שחלה הטבה במצבה של הסבתא.

ראיה מרכזית הסתמכה על דו"ח של אחות סיעודית שערכה ביקור אצל הסבתא כשנה לפני עריכת הצוואה. בדו"ח צוין כי הייתה "מתמצאת בזמן ובמקום, מתקשרת כראוי עם הסביבה, ויוצרת קשרים בין-אישיים". מסקנת המומחה, לפיכך, הייתה שלא הוכח שמצבה של הסבתא שלל את יכולתה להבין את משמעות הצוואה.

• בית המשפט הדגיש את חשיבות ההערכה של איש צוות רפואי המכיר את המטופל לאורך זמן, וכן את המשקל שניתן לחוות דעת הנוטריונית בזיהוי עריכת הצוואה.

עדויות וחוות דעת נוספות

בית המשפט לא הסתפק רק בחוות הדעת הרפואית, אלא בחן גם את עדותו של הנוטריון שנכח בעת עריכת הצוואה. הנוטריון העיד כי הכיר את המנוחה שנים רבות, וזכר אותה כאישה חדה המבחינה היטב בפרטים. לדבריו, ביום חתימת הצוואה הייתה המנוחה בדעה צלולה, ובירוריו העלו כי הבינה את משמעות המסמך עליו חתמה יחד עם בן זוגה.

• עדות הנוטריון זכתה למשקל מיוחד, שכן מדובר בעדות של מי שהתרשם בזמן אמת ממצבה של המנוחה.
• ההתרשמות האישית מאדם בעת חתימה על מסמך חשוב כמו צוואה היא קריטית – במיוחד כאשר עולה טענה להיעדר כשירות.

הכרעת בית המשפט

השופטת שהובילה את ההליך אימצה את עמדת המומחה והעדות המהימנה של הנוטריון. נקבע כי אין די ראיות המפריכות את ההנחה שהסבתא הייתה כשירה לערוך את הצוואה ההדדית. השופטת הדגישה שעצם קיומו של אירוע מוחי בעבר אינו שולל כשירות לתמיד, ויש להוכיח כי בזמן עריכת הצוואה עצמה הייתה פגיעה מהותית בכושרה להבין את משמעותה.

בהיעדר ראיה ברורה, דחה בית המשפט את בקשת הנכד וקבע כי צוואת הסבים תישאר בתוקף. הנכד חויב בשיפוי הוצאות משפט בסכום של 25,000 שקל שיעברו לדודיו.

• המקרה מדגיש את נטל ההוכחה הגבוה המוטל על הגורם שמבקש להוכיח כי אדם לא היה כשיר לערוך צוואה משום אירוע רפואי שחווה.
• החלטות שיפוטיות בענייני ירושה אינן מקלות ראש בטענות מסוג זה, ונבחנות בזהירות תוך התייחסות לכל ממצא רפואי ומשפטי.

סיכום

המקרה שבפני בית המשפט לענייני משפחה מדגיש עד כמה סוגיות כשירות לעריכת צוואה כרוכות בשאלות של הוכחת עובדות רפואיות ומשפטיות ברורות. למרות הטענות והספקות שהועלו, הערכת מצב קוגניטיבי מתבצעת תוך התייחסות לראיות מגוונות ושיקולים מקצועיים. כאשר אין ראיה חד-משמעית להיעדר כשירות, תינתן עדיפות לחזקת הכשירות ונדיר שיבוטל רצונו של אדם בעריכת צוואתו.