בית המשפט ביטל צוואה בשל חשש לאי-הבנה מצד המצווה

סיפור זה דן במקרה נדיר בו בוטלה צוואת אישה לאחר מותה, זאת בעקבות ספקות מהותיים באשר ליכולת ההבנה שלה את המסמך עליו חתמה. סוגיה זו ממחישה את מורכבות עולם הצוואות והירושות בישראל, ואת הדרישה שהמצווה יבין באופן מלא את משמעות והשלכות המסמך – דרישה בסיסית להגנה על רצון המצווה.

רקע המקרה וסכסוך בין יורשים

הסיפור עוסק בשני אחים להם אם שנפטרה בקיץ 2021. האישה ערכה מספר צוואות לאורך חייה. תחילה, יחד עם בעלה, יצרה צוואה לפיה עם מות אחד מבני הזוג יעבור העיזבון לבן הזוג שנותר, ומהאחרון – יתחלק הרכוש שווה בשווה בין ילדיה. שנים לאחר מות בעלה חתמה על גרסה חדשה, בה הותירה את עיקר רכושה לשני הבנים, אך הדירה בבעלותה הוענקה לבן אחד בלבד, כשהנימוק היה שהאח השני "מסודר כלכלית".

כמה שנים לאחר מכן – נחתמה צוואה נוספת, תוכנה כמעט זהה, והזו משנת 2000 היא שעמדה במרכז ההליך המשפטי. לאחר פטירת האם נדרש בית המשפט לקבוע האם לקיים את צוואת 2000, כפי שביקש הבן שקיבל בה את הדירה, או לבטלה כפי שביקש אחיו.

טענות הצדדים והליך הבדיקה

הבן שנותר ללא הדירה הגיש התנגדות נחרצת לקיום הצוואה. לטענתו, אמו לא שלטה היטב בשפה בה נכתבה הצוואה – עברית. הוא הדגיש כי ידיעתה הייתה דלה במיוחד – "לא הייתה יכולה לקרוא עיתונים או מכתבים", כך לדבריו, ולא הובאה כל ראיה שהצוואה הוקראה לה בצורה ברורה או שתוכנה הוסבר לה.

בתגובה טען האח שזכה בדירה כי אכן ידיעת השפה של האם הייתה בסיסית בלבד, אך לשיטתו די בכך כדי להבין את תוכן המסמך, במיוחד כאשר צוואות דומות נערכו בעבר ובעת עריכת הצוואה הייתה לצד האם נציג משפטי. בית המשפט למשפחה קיבל טרם לכן את עמדתו והורה על קיום הצוואה למרות התנגדות האח.

הערעור למחוזי: מהו "הבנה מספקת" של המצווה?

הבן שערער על ההחלטה טען שבנסיבות אלה יש ספק ממשי ביכולתה של האם להבין את משמעות הצוואה, ולכן יש להורות על ביטולה. בערעור התמקד בסוגיה האם הוכח באופן מספק שהאם ידעה את מלוא תוכנה של הצוואה על השלכותיה, והאם מונה בפני האם בעל-פה התוכן שהייתה עליו חתימה, או שאלה הושארו ליד המקרה בלבד.

• חשוב לדעת: בבית המשפט ישנה דרישה שמי שעורך צוואה יבין באמת את כל פרטיה. כאשר המצווה שולט בשפה ברמה נמוכה, קיים סיכון שלא יוכל להבין לעומק את אשר נכתב, ולכן עליו להבטיח שהמסמך יוסבר היטב – בין על ידי קריאה לאוזניו ובין באמצעות מתרגם.

נימוקי ההחלטה: פגם מהותי לא ניתן לתיקון

השופט הדגיש בהחלטתו כי הפגם במקרה זה איננו פגם טכני חיצוני, כגון העדר תאריך או טעות בזיהוי, אלא פגם במהות – בשאלה אם המצווה אכן עמד על מלוא המשמעות של הצוואה אותה הוא חותם. הוא הסביר כי "פגם מהותי" נוגע לעצם רצון המצווה והבנתו, ולעיתים אינו ניתן לריפוי – אפילו לא באמצעות מתן גמישות מסוימת על פי סעיפים כלליים בחוק.

לאור העדויות, נקבע שאין די בראיות שהוצגו כדי לשכנע שהאישה קראה, שמעה או קיבלה הסבר מלא בעניין תוכן הצוואה. עדות בנה של האם – מי שזכה בצוואה – תמכה בכך שאמו לא הייתה מסוגלת לקרוא עיתון בעברית, ומכאן הלכה והתחזקה המסקנה שלא הוכח כראוי שהבינה את הצוואה.

שופטים נוספים הצטרפו להחלטה, וקבעו פה אחד כי על רקע הספק הסביר בהבנת הצוואה הדבר פוגע בעצם התוקף המשפטי שלה.

• בעת עריכת צוואה קיימת חשיבות רבה להצלחה להוכיח שהמצווה היה בדעה צלולה והבין היטב למה הוא חותם ומורה. אי עמידה בנטל זה עלולה לגרום לביטול הצוואה.

השלכות המקרה ומסקנות לכל קורא

בסיום ההליך, בית המשפט הורה על ביטול הצוואה הספציפית שנחתמה ב-2000 וחייב את האח שזכה בהוצאות המשפט. מעתה, רכוש האם יחולק בין שני בניה כפי שמורה ברירת המחדל של החוק במקרה של העדר צוואה תקינה או בהתאם לצוואות קודמות.

המקרה מהווה זרקור חשוב לכל אדם העומד לערוך צוואה – במיוחד כאשר מדובר במי שאינו שולט היטב בשפת המסמך. חובה לוודא הסבר מפורט, ואף להיעזר במתרגם בעת הצורך. עורכי דין נדרשים אף הם להפגין ערנות לרמת ההבנה של המצווים, ולא להסתפק בחתימה פורמלית בלבד.

• המקרה מדגים מחדש כי על הצדדים לירושה לוודא קיום דרישות החוק לעריכת צוואה, במיוחד באשר להבנה של המצווה. רק כך יובטח שרצון הנפטר יכובד במלואו, ויסייע להפחית סכסוכים עתידיים במשפחה.

לסיכום, פסיקה זו ממחישה כיצד בית המשפט שם את טובת ורצון המצווה מעל לכל, ומגן על זכויות חלשי השפה והידע כדי להבטיח חלוקת עיזבון הוגנת ולפי רצון אמיתי.