בית המשפט אישר צוואה המנשלת את האלמנה והבת: קיבל את בקשת הבנים לקיים את רצון המוריש

בימים האחרונים פורסם כי בית המשפט לענייני משפחה דן במקרה לא שגרתי, בו קבע כי צוואה שערך אדם אמיד שנים ספורות לפני מותו, בה הוריש את רכושו בעיקר לבניו מנישואיו הראשונים, תקפה – למרות שבעת עריכתה כבר אובחן כלוקה בדמנציה. בהחלטה זו נדחתה התנגדות אלמנתו ובתם המשותפת, שנותרו ללא חלק בעיזבון.

רקע: מחלוקת עזה סביב ירושה בשווי עשרות מיליונים

המנוח, שתואר כברוקר מצליח שהחזיק בנכסים בשווי גבוה, הותיר מאחוריו ארבעה ילדים – שלושה בנים ממערכת נישואין קודמת ובת אחת מנישואיו השניים. לו ולבת זוגו השנייה בת משותפת, אך הצוואה האחרונה שנערכה על ידו כללה הוראות מפתיעות: האלמנה ובתם נושלו כמעט לגמרי מהירושה, בעוד עיקר הרכוש נמסר לידי הבנים מהמנוחה הראשונה.

הצוואה הנבחנת נכתבה בשנת 2019 – שנה לאחר שאובחן המנוח כסובל מדמנציה, ואף לאחר שעבר תאונה קשה שבה נהרס רכבו. בעבר ערך שתי צוואות נוספות, מהן אחת מ-2018 שלפיה רוב רכושו עתיד היה לעבור לאלמנה ולבת. על רקע זה, לאחר פטירתו במאי 2020 בגיל 75, פרץ סכסוך משפטי בין הצדדים: מי מהם יזכה בחלק הארי של נכסיו?

הטענות: הצוואה בלתי חוקית – או מימוש נאמן של הרצון החופשי?

האלמנה ובתה טענו במסגרת ההליכים המשפטיים כי רצונו של המנוח בצוואתו האחרונה אינו אותנטי, שכן בשלב זה של חייו כבר לא היה כשיר משפטית בשל מחלתו. לשיטתן, יש לכבד את הצוואה המוקדמת בה קיבלו נתח נכבד מהרכוש, ולמנוע את נישולן.

נגדם נטען על ידי הבנים מהנישואים הראשונים, כי הצוואה האחרונה משקפת את רצון האב – במיוחד נוכח העובדה שהאלמנה והבת נהנו מ-17 מיליון דולר במהלך חייו, מתוכם סכומים נכבדים שנתן בידיהן ישירות. עוד הודגש, כי אין בעובדת מחלתו כדי לגרוע מכושרו המנטלי לחלוטין, וכי חוזק הצוואה תומך בהיותה אותנטית.

ההכרעה: לא הוכחה חוסר כשירות, הצוואה תקפה

בפסק דינה ציינה השופטת כי מהחומר שהוגש לבית המשפט לא נמצא בסיס מוצק לכך שהמנוח לא היה מסוגל להבין את טיב מעשיו בעת החתימה על המסמך. האלמנה ובתה נמנעו מלבקש מינוי מומחה שיעריך את כשירותו הנפשית של המוריש במועד עריכת הצוואה, פעולה שייתכן והייתה מסייעת לטיעוניהן.

• בית המשפט הסביר כי "כשירות משפטית" היא מונח המתאר את יכולתו של אדם להבין את משמעות הפעולה שהוא מבצע, כמו עריכת צוואה.
• מבחינת מסמכי הרפואה שהוצגו, התברר כי אכן לקה המנוח בדמנציה קלה, אך לא היה מדובר בירידה קוגניטיבית חמורה ששוללת ממנו יכולת להחליט כיצד לחלק את רכושו.

הכף הוכרעה גם בהסתמך על עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה. זה סיפר כי המנוח שיתף שנטל אחריות וחילק לאלמנתו כ-7 מיליון דולר – סכום שבעיניו לא הוחזר, ובתו קיבלה סכום של 10 מיליון דולר נוספים. בשל כך, רצה להוריש את יתר נכסיו לבנים. השופטת התרשמה כי מדובר ברצון חופשי של המוריש, תוך גמירות דעת בביצוע המעשה – מושג משפטי המבטא החלטה נחושה וברורה מצד אדם לבצע פעולה משפטית.

טיעונים אישיים – והערכת בית המשפט

במסגרת ההליכים הובאו גם טענות בנוגע להעדפת חלק מהיורשים על פני אחרים, לרבות טענה לגבי נטיותיו המיניות של אחד מבניו. טענות אלו נדחו לאחר שלא הובאו להן ראיות מספקות, ובהחלטה צוין כי אין בהן לשנות מבחינה משפטית את נפקות הצוואה – כל עוד היא נעשתה בהתאם לרצון החופשי.

לבסוף, בית המשפט קיבל את עמדת הבנים והורה על קיום הצוואה האחרונה במלואה. האלמנה ובתה חויבו לשלם הוצאות משפט משמעותיות לטובת היורשים.

• התוצאה – נכסיו העיקריים של המוריש הועברו לשני בניו מנישואיו הראשונים.
• האלמנה והבת נותרו כמעט מחוץ לחלק הארי של העיזבון, לאחר שבית המשפט דחה את טענותיהן.

משמעות משפטית: חשיבותו של רצון המצווה

המקרה ממחיש את עמדת בתי המשפט לענייני משפחה בישראל בנוגע למשמעותו של "רצון המוריש" – המהווה עקרון יסוד מרכזי בעת דיון בתוקפן של צוואות. גם כאשר נטען למגבלות בריאותיות, נדרשת תשתית ברורה לכך שאדם איננו יודע או מבין את המתרחש בעת עריכת הצוואה, כדי להביא לפסילתה. בלעדי ראיות כאלו, ייטה בית המשפט לכבד את המסמך – גם במחיר של נישול חלק מהיורשים.

• צדדים לסכסוך ירושה נדרשים להציג חוות דעת מקצועית ומשכנעת לתמיכה בטענות כנגד כשירות המנוח, ולא להסתפק באמירות כלליות או מסמכים רפואיים שאינם חד-משמעיים.
• החוק בישראל שם דגש על זכותו של אדם לבחור למי יותיר את רכושו, תוך הקפדה שצוואה תהיה פרי רצון חופשי ותיעשה בגמירות דעת.

המקרה הנדון עשוי להוות תמרור אזהרה לכל צד המעורב בסכסוכי ירושה: קביעות בית המשפט בוחנות בראש ובראשונה את עדות המצווה, ואם יש אינדיקציה ברורה שבחר ברוח חופשית להעדיף יורש מסוים – הצוואה תאושר, אלא אם ניתן להוכיח אחרת.

לסיכום, לפסק הדין שב ומדגיש את חשיבות הרצון החופשי בעריכת צוואה. פסיקתו של בית המשפט מבהירה כי גם במצבים רפואיים מורכבים, התוצאה מוכרעת לפי עוצמת הראיות והעקרונות החוקיים של דיני הירושה בישראל.