תקדים בבית הדין הרבני: אופציות ממקום העבודה יחולקו בין בני זוג בהליכי גירושין

בפסק דין מהותי, שפרסם לאחרונה בית הדין הרבני הגדול, נקבע כי זכויות באופציות שקיבל עובד בענף ההייטק ממקום עבודתו ייכנסו לאיזון המשאבים במקרה של פרידת בני זוג. מהלך זה מסמן שינוי משמעותי בהתייחסות בית הדין לערכם של נכסים פיננסיים מודרניים בתהליכי גירושין, ומחזק את מעמדה של בת הזוג במקרים דומים.

רקע: מאבק על אופציות בחברה לאחר פרידה

בני זוג, הורים לשלושה ילדים, שהחלו בתהליך פרידה מסוף 2020, ניהלו מאבק משפטי סביב זכויותיהם לאופציות ולמניות שקיבל האיש מתוקף עבודתו בענף ההייטק. למרות שהשניים המשיכו להתגורר תחת אותה קורת גג, ביניהם נפער קרע שהוביל לדיון סביב חלוקת הנכסים – ושאלת האופציות ניצבה במרכזו.

• האישה טענה כי אופציות במקום העבודה הן רכיב שכר לכל דבר, עם שווי כלכלי הניתן לחישוב.
• האיש מנגד סבר כי האופציות הן הטבה אישית, המעוגנת בעיקר בכישוריו ובעבודתו, ואין מקום לשיתופה במסגרת חלוקת הנכסים.

פסק הדין האזורי: אופציות – "מתנה פרטית" ולא נכס משותף

בשלב הראשון פנה הזוג לבית הדין הרבני האזורי, אשר קבע שהאופציות שקיבל האיש ממעסיקו אינן נתונות לאיזון ולכן לא תחולקנה בין בני הזוג. בהחלטה זו צוין כי האופציות מהוות דרך של החברה לתגמל את העובד ולהשאירו בשורותיה, בדומה למתנה אישית, ולא חלק מרכוש הנצבר במהלך חיי הנישואין.

ערעור לבית הדין הרבני הגדול: פסק דין משנה גישה

האישה בחרה לערער על ההכרעה וטענה בפני בית הדין הרבני הגדול כי האופציות הן, למעשה, חלק מהשכר השוטף שנצבר בעת עבודתו של בעלה, וכי גם אופציות שטרם מומשו יש להן ערך כלכלי משמעותי – במיוחד כאשר מדובר בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה.

בית הדין הרבני הגדול, בדעת רוב, קיבל את עמדת האישה. הדיינים הבהירו כי האופציות אינן בבחינת מתנה גרידא, אלא רכיב שכר המבטא גם פיצוי על שכר נמוך בשנים הראשונות בעבודה בענף ההייטק. המשמעות – זכותה של בת הזוג לאיזון גם באופציות, תוך התחשבות במועד הבשלתן וחלוקתו היחסית.

• נקבע כי אם מועד הבשלת האופציות חל לאחר "מועד הקרע" (המועד בו חדלו הצדדים לנהל משק בית משותף), יחולק רק החלק היחסי הנוגע לתקופה שבה התנהלו חיי שיתוף.
• ערך האופציות ייקבע לפי מועד המימוש שלהן בפועל, ולא לפי המועד בו נפרדו בני הזוג.

שיקולי בית הדין: מהותו של איזון המשאבים

בהחלטתם עמדו הדיינים על כך שהרעיון המרכזי בחוק יחסי ממון הוא ביסוס חלוקה הוגנת של הנכסים שנצברו לאורך חיי הנישואין. מוטיב זה בא לידי ביטוי ביתר שאת בענפי ההייטק, בהם בני זוג רבים מקבלים אופציות בתמורה להקרבה של יציבות כלכלית בשלב הראשון. הדיינים הדגישו כי עבודתו המאומצת של בן הזוג בהייטק לרוב גוררת גם וויתורים בקריירה של בן הזוג השני – כך שמתקיים מאמץ משפחתי משותף לצמיחה כלכלית.

עם זאת, בית הדין הבחין בין אופציות שמוענקות בפרק הזמן של חיי הנישואין לבין אלה הניתנות כתמריץ לעתיד – כך שלגבי תקופה שלאחר "מועד הקרע" לא יחול איזון אלא לגבי החלק היחסי בלבד.

פירוק הטענות: נימוקים בעד ונגד איזון האופציות

האיש העלה טענה כי מכיוון שמערכת היחסים הזוגית התערערה כבר שנים קודם למועד הקרע – ואף התקיימה הפרדה בחדרי השינה וביחסי האישות – יש מקום לצמצם את השיתוף בזכויותיו.

עם זאת, הדיינים ציינו שטענות בדבר יחסי אישות אינם שוללים מראש את תחולת זכות השיתוף באופציות, כל עוד אין קביעה כי לא התקיימו חיי שיתוף לאורך התקופה המדוברת.

בדעת מיעוט, אחד הדיינים סבר כי יש להיצמד לפרשנות מצמצמת של איזון המשאבים, ולשלול מהאישה את הזכות לאופציות, בעיקר היות שהן תמריץ המושתת על כישורי העובד בלבד.

השלכות והיבטים נוספים בפסק הדין

החלטת בית הדין הרבני הגדול מציבה תקדים חשוב: זכויות על אופציות בתאגידים טכנולוגיים נכנסות תחת ההגדרה של נכסים בני איזון עבור זוגות בהליכי גירושין. בכך מחזקת ההחלטה את השיוויון הכלכלי של בני זוג ביחס לרכוש הנצבר, גם כאשר מדובר בנכסים פיננסיים מורכבים ועתירי שווי.

• ההחלטה עשויה להשפיע על זוגות נוספים העובדים בענפי הטכנולוגיה והמשק, ולהגדיל את המודעות לחשיבות תכנון פיננסי משפחתי.
• במקרה הספציפי, הדיינים לא חייבו בצו להוצאות דין את אף אחד מהצדדים.

פסק הדין הזה מדגיש בפני בני זוג ויועצים משפטיים עד כמה יש צורך בהבנה מדויקת של הסכם יחסי ממון במציאות משתנה, ובמיוחד כאשר מדובר בנכסים חדשניים שאינם נכנסו תחת ההגדרות המסורתיות של רכוש.

לסיכום, ניתן לקבוע כי החלטה זו מהווה אבן דרך בהרחבת ההגדרה המשפטית של "נכסים משותפים" בהליכי פירוד ומציבה רף חדש בחלוקת רכוש בין בני זוג במדינת ישראל.