תביעה לשיתוף ברווחי חברות נדחתה: תרומת האישה להצלחה לא הוכחה

האם מאמץ זוגי במהלך נישואים מזכה בחלק בשווי חברות שצברו ערך? פסק דין עדכני דן בתביעתה של גרושה, אשר ביקשה להכיר בזכאותה למחצית מהשבחת מניות בעלה לשעבר, אך בית המשפט דחה את דרישתה.

רקע: תביעת איזון נכסים לאחר הפירוד

בתום עשר שנות נישואין, בין בני זוג מהצפון, בחרה האישה להגיש תביעה רכושית נגד בעלה לשעבר. בני הזוג התחתנו בשנת 2010 ולהם שלוש בנות. עם סיום הנישואין, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאיזון המשאבים — אחד המושגים המרכזיים בדיני גירושין, שמטרתו לחלק בצורה הוגנת את הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין.

במסגרת התביעה, דרשה האישה לקבל מחצית מעליית ערכן של מניות שתי חברות, שהיו רשומות בבעלותו של בן הזוג. החברות הוקמו עוד לפני שהשניים נישאו, אך היא טענה כי תרמה – במאמץ משותף – להשבחתן לאורך הדרך.

• האישה ביקשה להוכיח כי תרמה להתפתחות העסקים במהלך חיי הנישואין.
• לטענתה, על אף שהחברות נרשמו רק בשם הבעל, דרך ניהול משק הבית וחיי המשפחה איפשרו לו להתמסר לפיתוח העסקי וכך לצבור רווחים.
• בהמשך ההליך צמצמה האישה את דרישתה וגילתה שביעות רצון מקבלת חלקה רק בעליית ערך המניות – ולא בשיתוף כלל הנכסים.

עמדת הבעל ובית המשפט: הפרדה רכושית ברורה

הבעל, מצידו, הציג טיעון אחר לחלוטין. לדבריו, החברות הוקמו בשנים 2001 ו-2004, תקופה שקדמה למערכת היחסים ביניהם, ולכן לאישה אין חלק בהן. בנוסף, הדגיש הבעל כי לאורך כל השנים קיננה בין בני הזוג הפרדה רכושית: לכל אחד היה ניהול שוטף עצמאי של נכסיו, ואף חשבונות הבנק נוהלו בנפרד.

הבעל הוסיף שאחת החברות נסגרה במהלך השנים והשנייה פועלת בהפסדים. לשיטתו, לא רק שלא התקיים שיתוף אמיתי בחיי העסקים אלא גם במישור הפרקטי, לא נעשה כל שימוש בנכסי המשפחה לקידום החברות.

• מדובר בנכסים "חיצוניים" לנישואין – כלומר, כאלה שהיו קיימים טרם הקשר ואינם חלק מהנכסים בני האיזון.
• האישה לא הוכיחה השקעה פעילה או ייחודית שהתבצעה בניהול העסקי במהלך הנישואין.

הבחנה בין השבחה אקטיבית להשבחה פאסיבית

בית המשפט הסביר שמבחינה משפטית, יש להבדיל בין "השבחה אקטיבית" – עליית ערך שנובעת ממאמץ או עבודה של בני הזוג או של אחד מהם, לבין "השבחה פאסיבית" שמקורה בגורמים חיצוניים כמו עליות שוק, אינפלציה ועוד.

השבחה שנובעת ממעורבות פעילה ואינטנסיבית, השקעת זמן, עבודה מקצועית, ובייחוד כאשר נעשה שימוש במשאבי המשפחה – עשויה להיות ברת איזון ומאפשרת לבן הזוג שאינו הבעלים לקבל חלק מהשבחת הנכס העסקי.

לעומת זאת, כאשר עליית הערך מתרחשת מעצמה מן השוק או כתוצאה מנסיבות חיצוניות, וללא תרומה אקטיבית אמיתית מצד בני הזוג, לא תהיה זכות לאיזון או לחלוקה נוספת.

• לצורך קבלת חלק בהשבחת נכס חיצוני, יש להוכיח השקעה ישירה ומתמשכת של בני הזוג בנכס במהלך תקופת הנישואין.
• שיתוף ספציפי בנכס עסקי – אפשרי רק כאשר ישנה הסכמה מפורשת או נסיבות ברורות לכך ששני הצדדים נוהלו בנכס יחד.

הכרעת בית המשפט: לא הוכח שיתוף – ולא תרומה ייחודית

לאחר עיון בראיות, קיבל בית המשפט את טענות הבעל. במקרה זה, הודגם כי כבר מהקמת החברות וכמובן בעת הנישואין, נשמרה הפרדה רכושית ברורה בין הצדדים. הוכח שהאישה לא הייתה שותפה פעילה בקבלת ההחלטות העסקיות או בהשקעת המשאבים הכספיים.

גם הקשר בין בני הזוג, על פי המתואר בפסק הדין, לא היה רציף ויציב – וזו אחת הסיבות שלדעת השופט לא ניתן לקבוע שנוצרה אינטגרציה בין חיי המשפחה לעסקים.

• העבודה של האישה בחלק מהשלבים בעסקי הבעל – אינה מספיקה כשלעצמה ליצור זכות לשיתוף.
• לא הובאה הוכחה חותכת לשימוש בנכסי המשפחה לטובת קידום החברות.
• חשוב להדגיש: גם במקרים בהם בני זוג עובדים יחד או יש סיוע הדדי, יש להראות מעורבות עמוקה ומשמעותית כדי לזכות בחלק מהשבחת הנכסים העסקיים.

כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי לאישה אין זכויות בחברות, גם לא בהשבחה לכאורה של מניות החברות. יתרה מזו, לא נמצא בסיס לטענה שהייתה הסכמה בין בני הזוג לשיתוף ספציפי בנכסי החברות.

השלכות כלכליות וסיכום: תביעה נדחתה וחיוב בהוצאות

בית המשפט חייב את האישה לשאת בהוצאות משפט בסך שלושים אלף שקלים. בפסק הדין הדגישה ערכאת השיפוט כי נישואין עצמם אינם מביאים באופן אוטומטי לשיתוף כל נכס פרטני שנצבר או שהערך שלו עלה במהלך הקשר, ובמיוחד כשמדובר בנכסים שנוצרו טרם תחילת חיי המשפחה.

בהחלטתו הוסיף השופט כי מערכת היחסים בין הצדדים לא נוהלה באורח המעיד על שותפות עסקית או על כוונת שיתוף ייחודית בנכסיו של הבעל. ההפרדה בנכסים, ניהול חשבונות בנפרד וחוסר מעורבות ממשית מצד האישה בפעילות החברות, חיזקו את המסקנה שאין מקום לשיתוף או לאיזון.

פסק דין זה מהווה תזכורת לכך שדרישה לשיתוף בנכסים עסקיים שכבר היו בידי אחד הצדדים לפני הנישאים צריכה להיות מלווה בראיות ברורות למעורבות והשקעה יוצאת דופן מצד בן הזוג השני.

לסיכום

המקרה מדגיש את החשיבות של הבחנה ברורה בין נכסים פרטיים לנכסי משפחה, ואת הצורך בקיום ראיות קונקרטיות לשיתוף ולהשקעה אקטיבית מצד בני זוג המבקשים ליהנות מפירות נכסים חיצוניים. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט כי האישה לא זכאית לשיתוף או לאיזון לגבי החברות או השבחתן, וחויבה בהוצאות. פסק הדין מבהיר את הסטנדרט הנדרש להוכחת שותפות אמתית בנכסי עסק, במיוחד כשאלה הוקמו טרם הקשר הזוגי.