נערה בת 14 תורשה לשוב עם אמה לרוסיה – חרף התנגדות האב ובצל חרדות הקטינה

החלטת בית המשפט למשפחה הדגישה את טובת הילדה והביאה לסיום סכסוך ממושך בין הורים ממוצא רוסי, לאחר שבתם בת הארבע עשרה התקשתה להשתלב בארץ ועברה משבר סביב אירועי השבעה באוקטובר. האם תוכל לעבור עם בתה חזרה לרוסיה, בניגוד לעמדת האב, זאת תוך שמירה על קשרי האב-בת.

הרקע לסכסוך והשתלשלות האירועים

בשנת 2010 חתמו אישה וגבר על חוזה נישואין במדינה בחבר העמים. לאחר לידת בתם, חיו המשפחה בשטחי רוסיה, אך לפני שנתיים עלה האב בגפו לישראל. בהמשך הצטרפו אליו האם והבת, אולם עם הזמן שבו לאירופה ובין מדינות לסירוגין. מתחילת קיץ 2023 נותרו האם והבת בארץ בעקבות צו משפטי שעיכב את יציאת הקטינה מישראל, זאת ברקע סכסוך הורי חריף.

לטענת האם, בתה אינה מסוגלת להסתגל בישראל; היא מתקשה בשפה, בלימודים ובהשתלבות החברתית. עם תחילת הלחימה ותחושת חוסר הביטחון, הלכה התדרדרות במצב הנפשי של הנערה, עד שהחלה לסבול מהתקפי חרדה ומצוקה שהובילו למעורבות אנשי מקצוע והפנייתה לטיפול פסיכיאטרי.

• לטענת האם, הבת חווה דיכאון והימנעות מהגעה לבית הספר מרוב קושי.
• האב עמד על כך שטובת הבת מחייבת הישארות בארץ ישראל, והביע חשש מניתוק פוטנציאלי ביניהם במידה ותעזוב עם אימה, חרף הרקע המשפחתי שלו והשפעות שונות ברוסיה.

החלטת צוותי המקצוע ובית המשפט

בית המשפט לענייני משפחה בעיר במרכז הארץ, בעזרת חוות דעת מקצועיות של גורמים אשר ליוו את המשפחה, נדרש להכריע לטובת הקטינה. בין השאר נשמעה דעתה האישית בלשכת השופט/ת, ובה הביעה רצון ברור לשוב עם אימה למדינה ממנה הגיעה, בשל תחושות בדידות, חוסר שייכות וחרדה מתמשכת מאז התפרצות המלחמה.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט וכן האפוטרופוסית לדין הדגישו את חוסרים בקליטה ובתחושת הביטחון שמציגה הנערה בישראל, והמליצו – כמו האם – על חזרתה עם אימה לרוסיה. חוות דעת זו נשענה על ראיות לכך שהנערה אינה מצליחה להתגבר על קשייה בסביבה הנוכחית, והמשך הישארותה בארץ עלול להסב לה נזק נפשי.

• רצון הילד/ה הוא שיקול מרכזי בחוקי משפחה כשהשופט בודק את 'טובת הקטין', ובמיוחד כשמדובר בגיל הקרוב לבגרות.
• התעלמות של הורים ממצוקה רגשית של ילדיהם עשויה להיחשב בידי בית המשפט כליקוי בהבנה ההורית – פגם שיש לו השלכה בהחלטות משפטיות בענייני משמורת והגירה.

התנהלות האב ומסקנות בית המשפט

בניגוד לעמדתו של האב, אשר ניסה להפחית בחשיבות חרדות בתו והציע לה להתמודד באופן עצמאי, הביע בית המשפט מורת רוח מהתייחסותו למצוקות הנערה. האם טענה כי האב הגיב לתלונותיה של הבת במשפטים פשטניים, ו"גלגל עליה" אחריות להסתגלות מבלי להבין את עומק החרדה שעמה היא מתמודדת. תשובותיו, אותן הציגה האם בדיון, נתפסו בידי בית המשפט כביטוי לחוסר רגישות ולהיעדר תובנה הורית מספקת.

עוד התברר כי במהלך הדיונים האב חדל לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, לא הגיע לדיונים ואף לא פעל לשנות את ההחלטה. התנהלות זו, לדעת בית המשפט, מחזקת את המסקנה כי האב קיבל למעשה את רוע הגזירה בנוגע לניתוק העתידי מהילדה.

הסדרי ראיה והפיצויים הכספיים

בית המשפט גיבש מתווה ברור המאזן בין טובת הקטינה לזכותו של האב לשמור על הקשר עמה. האם תורשה לשוב עם הבת לרוסיה, אך התחייבה להביא את הקטינה למפגשים דו-שנתיים באורך שבוע עם האב: אחת לשנה בישראל, ואחת לשנה במדינה ניטרלית באירופה.

האב חויב בתשלום הוצאות בסך עשרים וחמישה אלף שקלים, בשל התנהלותו הדיונית הלקויה וסירובו לשתף פעולה – הוצאה המשקפת את כוונת בית המשפט להוקיע זלזול בהחלטותיו.

• פסקי דין בענייני משמורת והגירה נותנים משקל רב למושג 'טובת הילד', והוא לעיתים גובר על עמדות הוריות פרטניות.
• במקרים של חילוקי דעות חריפים בין הורים, ישפרו דו"חות מקצועיים את סיכוי ההכרעה המשפטית לטובת קטינים.
• כישלון של אחד ההורים להשתתף בהליך המשפטי עלול לפגום בסיכוייו להשפיע על התוצאה.

סיכום

המקרה הנוכחי מדגים את החשיבות הרבה שמקנה בית המשפט לרצונם ורגשותיהם של ילדים בגיל ההתבגרות, במיוחד כאשר אלו מלווים בחוות דעת מקצועיות ונתמכים בעדויות משולבות של רשויות רווחה ובריאות. אף שנעשה ניסיון לשמור על קשר עם האב, הכרעת השופט/ת הותירה בידי האם את האפשרות לספק לבת סביבה יציבה ותומכת, כהמלצת הגורמים המקצועיים.