ניסה לאכוף העברת משק לגרושתו – אך קיבל דחייה לאחר שנקבע כי הוא עצמו מנע את ההעברה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באזור המרכז דחה תביעה של גבר שביקש לאכוף את העברת הבעלות על משק חקלאי לגרושתו, בהתאם להסכם הגירושין שנחתם ביניהם שנים קודם לכן. השופט הבכיר קבע כי מי שמנע בפועל את השלמת ההעברה היה דווקא התובע עצמו: עיקולים שנרשמו על חלקו במשק בעקבות חובותיו, לצד צו עיכוב ביצוע שניתן לבקשתו לאורך התדיינויות ממושכות, חסמו את ההליך. לסיום, חויב התובע בהוצאות משפט משמעותיות.

הרקע: משק במתנה והסכם גירושין ברור

בני הזוג לשעבר התגוררו בתחילת נישואיהם בשכירות בעיר גדולה, ובהמשך עברו למשק חקלאי ביישוב כפרי. המשק היה בבעלות אם האישה, ולאחר מספר שנים, ובצל שהות בחו"ל, החליטה האם להעביר את המשק לבני הזוג במתנה. בהמשך עלו היחסים על שרטון, ובני הזוג פנו למסלול של פירוד וגירושין.

בסמוך לכך, חתמו הצדדים על הסכם גירושין ראשון ומקיף. בין ההוראות הבולטות בו נקבע כי המשק, לרבות יחידות האירוח שנבנו בו במהלך הנישואים, יועבר במלואו לבעלות האישה. ההסכם שיקף חלוקת רכוש שנועדה להביא לסיום מוסכם של הקשר הממושך ולהסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים.

עיכובים ממושכים: הסכם נוסף, אי-אישור וצו עיכוב ביצוע

עם חלוף הזמן ניסו הצדדים לגבש הסכם גירושין נוסף. הליכים לאישורו בפני ערכאה דתית לא צלחו, והבקשה לאשר את ההסכמות החדשות נדחתה. התיק הגיע גם לפתחו של בית משפט גבוה יותר במסגרת עתירה מנהלית, אך גם זו לא הובילה לשינוי בתוצאה. לאורך כל תקופת ההתדיינות ניתנו צווים שגרמו לעיכוב ביצועו של ההסכם הראשון – וזה העיקר: חלק מן הצווים הוגשו לבקשת התובע עצמו כדי להקפיא את העברת המשק עד להכרעה כוללת בין הצדדים.

צו עיכוב ביצוע משמעותו הקפאת קיום הוראת הסכם או פסק דין לזמן מוגדר, עד להכרעה בערכאה אחרת או בהתדיינות תלויה ועומדת. מטרתו להבטיח שלא יתבצע צעד בלתי הפיך שעלול להתברר בדיעבד כמוטעה. אולם, מי שמבקש להקפיא ביצוע סעד בהסכם אינו יכול באותה נשימה לדרוש את אכיפתו המיידית – במיוחד כאשר הוא לא פעל להסרת המכשולים שיצר.

טענות הצדדים: מי חיבל ביישום ההסכם?

בשנת 2021, זמן רב לאחר חתימת ההסכם הראשון, הגיש התובע לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לאכיפת ההסכם ודרישה לסעדים נוספים. לטענתו, גרושתו סירבה להשלים את הליך העברת הזכויות במשק על שמה, ובכך הפרה את ההסכם. הוא טען כי יש להורות על אכיפה מיידית ועל פיצוי.

האישה השיבה כי פעלה כדי לממש את ההסכם, ובמיוחד את העברת הזכויות במשק לידיה. לדבריה, שלושה גורמים מנעו את ההעברה: ראשית, עיקולים שהוטלו על חלקו של התובע עקב חובות שצבר; שנית, צווי עיכוב ביצוע שהושגו לבקשת התובע במסגרת ההליכים בין הצדדים; ושלישית, דרישות רגולטוריות להסדרת שימושים חורגים ובינוי בלתי מוסדר שנעשו במשק, ובפרט יחידות אירוח שהוקמו בניגוד לכללים, שהקימו צורך בהסדרה מול הגורמים המיישבים והרשות האחראית למקרקעי המדינה כתנאי לכל העברה.

עוד נטען כי האישה נקטה פעולות ממושכות לשם הסדרת החריגות, ובראשן פנייה לאגודת היישוב והשלמת הליכים תכנוניים נדרשים, אולם הדבר כרוך בזמן ובהוצאות – וממילא אינו אפשרי כל עוד רשומים עיקולים על זכויות התובע עצמו.

ממצאי בית המשפט: "התובע הוא שמנע את קיום ההסכם"

השופט הבכיר בחן את הראיות, מסמכי העיקול והתמלילים מהדיונים הקודמים, וקבע כי גרסת האישה נתמכת במלואה. במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע כי היה זה הוא שפנה בזמנו לקבלת צו לעיכוב ההעברה, וציין כי העדיף להמתין להכרעה כללית בסכסוך. זאת ועוד, הוצגו מסמכים המעידים כי הרשויות המוסמכות רשמו עיקולים על זכויותיו של התובע במשק בשל חובות פתוחים והליכים בהוצאה לפועל.

עיקול, למען הקוראים שאינם משפטנים, הוא תפיסה משפטית של נכס או זכות שמטרתה להבטיח פירעון חוב. כאשר מוטל עיקול על זכות במקרקעין, למשל, אין אפשרות להשלים העברה של הבעלות לצד אחר עד להסרת העיקול או קבלת אישור מתאים. ההוצאה לפועל היא המערכת האוכפת פסקי דין וחיובים כספיים, ובה ניתן לנקוט אמצעי גבייה שונים, ובהם רישום עיקולים.

השופט קבע כי לא הוכח שהתובע עשה את הנדרש כדי לאפשר את ביצוע ההסכם: הוא לא הסיר את העיקולים במועד, לא הסדיר את חובותיו, ובמקביל ביקש להשעות את ההעברה בצווי עיכוב. בנסיבות אלו, מסקנת בית המשפט הייתה חד-משמעית: אין זה מתקבל על הדעת שהתובע ידרוש אכיפה כאשר הוא עצמו יוצר חסמים שמונעים את אותה אכיפה.

יחידות האירוח הבלתי מוסדרות: בין דיני התכנון לחלוקת נטל

הדיון נגע גם ליחידות האירוח שהוקמו במשק במהלך הנישואים. לפי הראיות, חלק מן הבינוי בוצע ללא היתרים נדרשים ומצריך כעת הסדרה תכנונית מול היישוב והרשויות. האישה הסבירה כי עבדה בשיתוף פעולה עם היישוב כדי להסדיר את המבנים, לרבות תשלום אגרות ועמידה בתנאים. מנגד, הובהר כי חרף המאמצים, אין אפשרות להשלים העברת בעלות כל עוד תלויות ועומדות הפרות או כשלים תכנוניים.

התובע טען כי הכנסות משכירות יחידות האירוח שימשו לתשלומי מזונות, ולכן מן הראוי להשאיר את המצב על כנו עד להשלמת ההעברה. האישה השיבה כי אם יידרש פירוק היחידות הבלתי מוסדרות, תיפגע הכנסתה באופן מיידי, ויהיה צורך לקבוע מתווה אחר לתשלומי מזונות. בית המשפט הבהיר כי הסוגיה הכספית של המזונות אינה יכולה להכשיר שימוש בלתי מוסדר, וכי בכל מקרה אין בכך כדי להטיל על האישה אחריות לעיכוב העברת הבעלות כאשר החסם המרכזי הוא עיקולים על זכויות התובע.

הכלל המנחה: אין אכיפה למי שמכשיל במו ידיו

מעבר להכרעה הקונקרטית, פסק הדין מזכיר עיקרון כללי בדיני החוזים ודיני המשפחה: צד שמבקש סעד של אכיפה, חייב להראות שפעל בתום לב וב"ידיים נקיות" כדי לאפשר את ביצוע ההסכם. כאשר אותו צד יוצר חסמים – בין אם באמצעות עיקולים שנובעים מחובותיו, ובין אם באמצעות צווים להפסקת העברה שביקש בעצמו – בית המשפט לא יאות להעניק לו את הסעד. עיקרון זה מגשים את הדרישה לשיתוף פעולה בקיום חוזים ולמניעת שימוש לרעה בהליכי משפט.

במקרקעין בעלי אופי חקלאי וביישובים כפריים, ההעברה טעונה לעיתים קרובות אישורים והליכי הסדרה מול האגודה המקומית והרשויות. במצבים כאלה, הציפייה מן הצדדים היא לפעול להסרת חסמים תכנוניים ומנהליים, לשאת בתשלומים ובאגרות הנדרשים, ולהמציא אישורים עדכניים. אולם כל אלה לא יספיקו אם קיימים עיקולים או זכויות משועבדות על שמו של הצד המעביר.

נקודות מרכזיות מהפסק

• אכיפת הסכם גירושין בנוגע למקרקעין מחייבת היעדר עיקולים וחובות רשומים על זכויות המעביר.
• בקשת עיכוב ביצוע על ידי התובע עצמו מחלישה משמעותית טענה של הפרה מצד בן הזוג האחר.
• מבנים או שימושים שאינם מוסדרים תכנונית עשויים לדחות או למנוע העברת זכויות עד להסדרתם מול הגורמים הרלוונטיים.
• בית המשפט מצפה לשיתוף פעולה ותום לב בביצוע הסכמים, במיוחד בענייני משפחה הרגישים מטבעם.
• מי שמכשיל את ההעברה במו ידיו לא יזכה, ככלל, בסעד של אכיפה.

הוצאות ושאלת ההמשך

נוכח הקביעות החד-משמעיות, נדחתה התביעה במלואה. בית המשפט פסק כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 90,000 ש"ח. פסיקת הוצאות בהיקף כזה משקפת, בין היתר, את הצורך להרתיע מהליכי סרק ואת הזמן השיפוטי הרב שהוקדש לתיק. אף שלא נדונה שאלת ערעור, כנהוג, הצדדים רשאים לשקול הליכים נוספים במסגרת הדין, אולם הרקע לקביעה – ובעיקר אחריות התובע למצג שנוצר – מציב רף גבוה להצלחת מהלך כזה.

לצד ההיבטים המשפטיים, פסק הדין מדגיש את ההשלכות המעשיות של ניהול סכסוך גירושין לאורך שנים: נכסים משותפים עלולים להיתקע במצב ביניים, השקעות במקרקעין מאבדות מערכן, והסדרה תכנונית ומנהלית נעשית מורכבת. מול זאת, פעולה עקבית להסרת חסמים מוקדם ככל האפשר, יכולה לחסוך לשני הצדדים זמן, כסף ועוגמת נפש.

לסיכום, בית המשפט הבהיר כי לא ניתן לתבוע אכיפה של הוראה להעברת משק לגרושה כאשר המבקש עצמו גרם לעיכוב, בין אם דרך עיקולים בגין חובותיו ובין אם באמצעות צווים שעמד מאחוריהם. עיקרון תום הלב ושיתוף הפעולה בקיום הסכמים הוא שמורה את הדרך, ובמקרים שבהם צד מונע את יישום ההסכם – תביעתו תידחה והוא אף עלול להישא בהוצאות משמעותיות.