טען לאיומים וחשיפת קשר מחוץ לנישואין – אך הסכם הגירושין נשאר בתוקף

בית משפט למשפחה במרכז הארץ דחה לאחרונה תביעה של בעל לביטול הסכם "שלום בית ולחילופין גירושין" שאושר כשנה קודם לכן. הבעל טען כי חתם על ההסכם בשל איומים מצד אשתו, שלפיהם תחשוף קשר שנרקם בינו לבין אישה אחרת ותגרום לנידויו בקהילה הדתית שבה הוא חי. לאחר בחינת הראיות והעדויות קבעה השופטת כי הבעל הבין היטב את ההסכם, חתם עליו מרצון חופשי, וכי אין בסיס משפטי להתערב בו.

הרקע וההסכם שאושר

הצדדים נישאו בתחילת שנות ה־2000 והם הורים לארבעה ילדים. בשנת 2022 הגישו לבית המשפט בקשה משותפת לאשר הסכם "שלום בית ולחילופין גירושין" – מסמך משפטי שנועד להסדיר ניסיון לשיקום החיים המשותפים, ולחלופין לקבוע כללים ברורים אם יבחרו להתגרש. בהליך אישור כזה בית המשפט בודק עם כל אחד מהצדדים כי הוא מבין את משמעות ההסכם ותוצאותיו, ורק לאחר מכן נותן להסכם תוקף של פסק דין.

בהסכם שנדון נקבע, בין היתר, כי הבעל ישלם מזונות ילדים בסך 3,000 שקלים לכל אחד מארבעת הילדים. נקבע גם כי חלקו של הבעל בדירת המגורים יועבר לאישה, וכי המשכנתה הרשומה על הדירה תיוותר על שמו והוא יישא בתשלומיה. לצד זאת, הוסדרה הפרדה רכושית בנכסים ובחבויות נוספים של הצדדים, לרבות חשבונות בנק, חסכונות והתחייבויות.

טענות התובע: לחץ, איומים והטעיה

בתביעה לביטול ההסכם טען הבעל כי ההליך כולו התנהל תחת לחץ לא לגיטימי. לדבריו, כאשר יחסיהם התרופפו, יזמה אשתו מפגש שלו עם אישה זרה וביקשה ליצור מצג כאילו הוא מנהל רומן מחוץ לנישואין. עוד טען כי אולץ להגיע למשרד עורך דין מטעמה, ושם חתם על ההסכם בשל איומים שאם לא יחתום – תסכל את קשריו עם ילדיו ותפרסם ברבים כי בגד.

התובע הוסיף כי הוא משתייך לקהילה דתית סגורה יחסית, וחשש שהפצת הטענות על בגידה תוביל לפגיעה במעמדו החברתי, ואף לנידוי. לטענתו, בשל הלחץ החברתי והרגשי, חתם על הסכם שאינו מבטא את רצונו החופשי ושלדבריו אינו סביר מבחינה כלכלית.

עמדת הנתבעת: הבין את ההסכם וחתם מרצונו

האישה דחתה מכל וכל את הטענות. לדבריה, הבעל – איש מקצוע משכיל העובד בתחומי הטכנולוגיה – הבין היטב את משמעות ההסכם. עוד ציינה כי הבקשה לאישור ההסכם הוגשה במשותף, לאחר שניתנה לבעל הזדמנות לשאול שאלות ולהעלות הסתייגויות. לשיטתה, דרישתה להסדיר את הפירוד נבעה מדפוס התנהגות מתמשך של התרחקות מצד הבעל ומקשריו עם אישה אחרת.

המסגרת המשפטית: מתי מבטלים הסכם שאושר בפסק דין?

הדין מכיר באפשרות לבטל הסכמים עקב פגמים ברצון כגון כפייה, עושק או הטעיה. כפייה היא הפעלת לחץ פסול הפוגע בחופש הבחירה; עושק מתייחס לניצול חולשה קיצוני; והטעיה היא השפעה עקיפה באמצעות מצג שווא. ואולם, כאשר מדובר בהסכם שאושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין, הנטל להוכיח פגם כזה כבד במיוחד. זאת משום שהאישור השיפוטי מגלם בדיקה מוקדמת שהצדדים מבינים את תנאי ההסכם וחותמים מתוך רצון חופשי.

בנוסף, בתי המשפט נרתעים מהתערבות בתוכן ההסכמים עצמם. העיקרון המנחה הוא חופש החוזים – זכותם של צדדים לקבוע בעצמם את ההסדרים ביניהם, כל עוד אינם מנוגדים לדין או לתקנת הציבור. בית המשפט אינו בוחן את "כדאיות העסקה" במובן הכלכלי עבור מי מהצדדים, אלא מבטיח שההסכם נחתם כדין וללא פגמים מהותיים.

הכרעת בית המשפט: לא הוכחה כפייה, ההסכם בר-תוקף

לאחר שמיעת העדויות קבעה השופטת כי התובע לא הראה שהתקיים אצלו פגם ברצון. היא הפנתה לכך שבעדותו בבית המשפט אישר כי הבין את הוראות ההסכם, ואף תיאר כי חתם עליו "בראש שקט", לטענתו מתוך תקווה לשקם את התא המשפחתי. השופטת הוסיפה כי מהשתלשלות האירועים לאחר החתימה עולה תמונה שונה: לא ניכר שהתובע ניסה באמת לקדם שלום בית, ואף התרחש אירוע אלים מצדו כלפי הנתבעת – עניין שסתר את גרסתו לרצון כן בשיקום הקשר.

אשר לטענות על "מזימה" שנרקמה סביב קשר עם אישה זרה, קבעה השופטת כי אלה לא הוכחו. התובע לא זימן את אותה אישה לעדות, לא הציג התכתבויות רלוונטיות ולא הביא חומרים שיתמכו בטענתו כי מדובר היה במלכודת. לדבריה, כך נותרה "מערכת היחסים עם אותה אישה תחת ערפל" – והנטל להבהירו היה על התובע.

לבסוף נדחתה גם הטענה כי תנאי ההסכם בלתי סבירים. השופטת הבהירה כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הצדדים בתוכן ההסכמות. בהסכם נקבעה חלוקת רכוש מאוזנת יחסית: לצד העברת הדירה לאישה, נשמרה הפרדה רכושית ביחס לנכסים וחבויות אחרים, לרבות חשבונות בנק וחסכונות. באשר למזונות הילדים, ציינה כי אחד הילדים כבר בגיר, וכי המזונות בעבור ילדה נוספת עתידים לרדת לשליש בגיל המתאים, כך שסך החיוב החודשי צפוי לעמוד על כ-7,000 שקלים. לפיכך, אין מדובר בהסדר החורג מן המקובל באופן קיצוני.

נקודות מרכזיות מההחלטה

• הסכמי משפחה שקיבלו תוקף של פסק דין מבוצרים מפני תקיפה בדיעבד; נדרש נטל הוכחה גבוה לפגם של כפייה, עושק או הטעיה.
• הודאת בעל דין כי הבין את ההסכם וחתם מרצונו החופשי מחלישה מאוד טענות מאוחרות בדבר לחץ ואיומים.
• טענות לקנוניה או ל"הפללה" דורשות תשתית ראייתית ממשית – עדים, מסמכים והתכתבויות. בהיעדרם, בית המשפט לא יתערב.
• חופש החוזים מנחה את בית המשפט: אין בדיקה של כדאיות כלכלית פרטנית, אלא אם התוצאה קיצונית ובלתי סבירה.
• גם בהסכמי גירושין, הפרדה רכושית לצד חלוקת חבויות יכולה להיחשב מאוזנת, כל עוד נשמרת מסגרת הוגנת לילדים ולצדדים.

עלות ההליך ומשמעות לציבור

בסיום ההליך חויב התובע בהוצאות משפט בסך 35,000 שקלים. פסיקת הוצאות משמעותיות משדרת מסר ברור: בתי המשפט לא ייעתרו בנקל לניסיונות לבטל הסכמים שקיבלו תוקף שיפוטי ללא בסיס ראייתי מוצק. חבות בהוצאות משקפת את הצורך לחסוך בזמן שיפוטי ולעודד אחריות בעת ניהול הליכים.

לציבור הרחב יש כאן תזכורת חשובה: הסכם שלום בית ולחילופין גירושין הוא כלי משפטי מחייב. לפני החתימה יש לוודא כי כל הסעיפים מובנים, וכי ההשלכות הכלכליות והמשפחתיות ברורות. הליך האישור בבית המשפט אינו טקס פורמלי בלבד; השופט או השופטת מוודאים שהצדדים מבינים את המסמך ומסכימים לו. לאחר האישור, ביטול ההסכם מחייב הוכחת פגם מהותי ומשכנע, ולא די בתחושת חרטה או בתחושה שההסדר אינו נוח בדיעבד.

היבטים יישומיים: מה ניתן ללמוד מהמקרה

המקרה מדגים את האיזון העדין בין ההגנה על אוטונומיית הרצון של הצדדים לבין ההגנה על צד חלש מפני לחץ פסול. כאשר נטענות טענות על איומים, חשוב להציג ראיות: הקלטות, הודעות, עדויות תומכות או כל מסמך קונקרטי. בהיעדר תשתית כזו, סביר שבית המשפט יעדיף להותיר על כנו הסכם שאושר כדין.

עוד עולה מן ההחלטה כי טענות הקשורות ללחץ חברתי או לקשיי סטיגמה בקהילות סגורות – גם אם הן משמעותיות בחיי היומיום – אינן בהכרח ממלאות אחר התנאים המחמירים של "כפייה" במשפט האזרחי. כדי שכוונת האיום תוכר ככפייה משפטית, יש להראות קשר סיבתי מובהק בין האיום לבין התחייבות ספציפית בהסכם, וכן להוכיח שהאיום היה בלתי לגיטימי ושהחתימה לא נעשתה מתוך בחירה חופשית.

באשר למזונות ולרכוש, ההחלטה ממחישה כי הערכה של "סבירות" ההסכם נעשית מתוך ראייה כוללת: גילאי הילדים, שינוי צפוי בגובה המזונות עם הגיעם לגילאים מסוימים, חלוקת נכסים וחובות, והשלכות ארוכות הטווח על שני הצדדים. כאשר התמונה הכוללת אינה קיצונית, בית המשפט ייטה שלא להתערב גם אם צד אחד סבור שהייתה עדיפה עבורו חלופה אחרת.

סיכום

בית המשפט קבע כי ההסכם בין בני הזוג תקף ומחייב, דחה את טענות הבעל ללחץ, איום והטעיה, והשאיר על כנם את ההוראות בנוגע למזונות הילדים, להעברת הזכויות בדירת המגורים ולנשיאת תשלומי המשכנתה. בנוסף חויב הבעל בהוצאות משפט ניכרות. ההחלטה מחזקת מגמה עקבית בפסיקה: הסכמים שאושרו בשיפוט זוכים למעמד יציב, וביטולם אפשרי רק כאשר קיימת תשתית ראייתית מובהקת לפגם חמור ברצון. עבור בני זוג המצויים על סף פרידה, המסר ברור – להבין לעומק את ההסכמות לפני החתימה, להתייעץ במידת הצורך, ולזכור שהאישור השיפוטי אינו רק חותמת אלא נקודת אל-חזור משפטית משמעותית.