הסתרת זכויות בנכסים בעת גישור גירושין – ביהמ"ש מתח ביקורת אך לא התערב

במקרה מעניין שנדון בבית המשפט לענייני משפחה, עלתה שאלת הסתרת מידע מהותי במסגרת הליך גישור לחלוקת רכוש בין בני זוג לשעבר. האישה טענה כי הגרוש הסתיר ממנה זכויות בקרקעות יקרות במהלך הגישור, אך למרות הביקורת שהופנתה כלפיו, החליט בית המשפט כי אין בסמכותו לשנות את הסכמות הצדדים שהושגו במסגרת ההליך.

רקע: הליך גישור לגירושין וחלוקת הנכסים

בני זוג, שנישאו בשנות התשעים וגידלו שלושה ילדים יחד, החליטו להתגרש לאחר שנות נישואין רבות. כחלק מתהליך הגירושין פנו השניים להליך גישור – מנגנון שמאפשר לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, בהנחיית איש מקצוע ניטרלי. מטרת הגישור היא להביא לחלוקה מוסכמת של הנכסים והרכוש, תוך שיח פתוח והוגן.

במסגרת הליך הגישור, הצהיר הבעל כי ברשותו זכויות במקרקעין בצפון העיר הגדולה בארץ, כאשר לפי הצהרתו, זכויות אלו יניבו לו בעתיד שתיים דירות – האחת קטנה והאחרת גדולה.

ההסכמות והסכם הגירושין

למרות שמדובר בנכסים אשר ניתנו לבעל על ידי משפחתו בטרם הנישואין – ובדרך כלל אין איזון משאבים לגביהם – התחייב הבעל בכתב כי חלוקת הרכוש תיעשה בשווה. לפי הסכם הפשרה שסוכם במהלך הגישור, קיבלה האישה את הדירה הגדולה, ואילו הבעל קיבל את הדירה הקטנה, לצד תשלום כספי מסוים שמסרה האישה לבעלה לשעבר. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין באפריל 2016.

הגילוי המאוחר: זכויות נוספות שהוסתרו

לאחר שהסכם הגירושין נחתם ואושר, נחשפה האישה לכך שבעלה לשעבר מחזיק בזכויות נוספות באותן קרקעות יקרות, אותן לא גילה לה בעת הגישור. היא טענה כי מדובר במידע מהותי, שנמנע ממנה במכוון, והגישה תביעה לתיקון חלוקת הנכסים, כך שגם הזכויות החדשות יתחלקו בין הצדדים באיזון המשאבים – הליך לחלק רכוש בעת גירושין.

הבעל טען מנגד כי לא היה חייב לחשוף את המידע אודות הזכויות הללו, וטען כי הסתרתן הייתה עניין שבשגרה והאחריות על בדיקת ההיקף המלא של רכושו – היתה מצידה בלבד.

בית המשפט: ביקורת על חוסר תום הלב, אך פסיקה שמרנית בסמכות

השופט שדן בתיק הדגיש בפסיקתו כי על צדדים לגישור לפעול "בידיים נקיות" ולגלות תום לב – כלומר לספק מידע מדויק, מלא ורלוונטי שיעזור לצד השני להבין את התמונה המלאה. מונח "תום לב" מתייחס להתנהגות ישרה, כנה וחסרת התחכמויות למען קידום הסכמה אמיתית וללא הסתרות.

עוד הוסיף השופט, כי העובדה שהבעל חתם במו ידיו על מסמך התחייבות לחלק את מלוא הרכוש, חיזקה את הציפייה כי לא יסתיר כל רכוש או זכויות באותם נכסים – במיוחד כאשר מדובר בנכסים אשר נושא קיומם לא היה ידוע לאישה כלל, והוויתור עליהם לא היה יכול להיעשות מדעת.

עם זאת, השופט קבע כי חרף המעשה הפסול – בית המשפט מוגבל בסמכותו בעניינים אלו. כיוון שהליך הגישור הסתיים בהסכם חתום אשר קיבל תוקף של פסק דין, בית המשפט אינו יכול "לפתוח" את ההסכמות שנקבעו, אלא במקרים חריגים ביותר שאינם התקיימו בסיטואציה זו.

• הסתרת מידע מהותי מהווה פגם ערכי בכל הסכם בין צדדים
• הגישור מחייב גילוי הדדי מלא ואמיתי של כלל הנכסים
• פסק דין המאשר הסכם קשה מאוד לשינוי, אפילו אם התגלה חוסר תום לב
• סמכות בית המשפט מוגבלת כאשר צדדים חתמו ואישרו הסכם בסיום הליך גישור

אפשרויות נוספות בתביעות עתידיות

השופט ציין לסיום, כי האישה יכולה לשקול נקיטת הליכים משפטיים נוספים לגבי הזכויות שלא נחשפו, בדרך של הגדרת סעד משפטי שונה מזה שנדון בתביעה זו – כלומר, קיימת אפשרות עקרונית לפתוח ערוץ תביעה אחר, המוביל לסעד אחר לגמרי.

הליכים מסוג זה ממחישים עד כמה חשוב לנהוג בתום לב ולחשוף את מלוא המידע בהליכי גישור, ובייחוד כאשר דנים בנכסים משמעותיים. כל ניסיון להסתיר מידע מהותי עשוי להיחשב לחוסר הגינות ולעורר מחלוקות ועימותים – אולם הפסיקה מבהירה כי ישנה גבול לסמכות בית המשפט להתערב בהסכמות מאושרות.

בסיכומו של דבר, הפסיקה מחזקת את החשיבות של גילוי מלא בין בני זוג בהליכי גישור, ומדגימה את האתגר המשפטי שניצב בפני מי שמגלה עובדות חדשות לאחר שהסכמות כבר החלו לפעול, במיוחד כאשר בית המשפט שומר על עקרון סופיות הדיון וההסכמות.