הסכם ממון לא מנע מהאישה לקבל מחצית מהבית: פרשנות משפטית ייחודית בפסק הדין

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ מציף סוגיה עקרונית בנוגע לפרשנות הסכמי ממון והשפעתם על חלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו. למרות קיומו של הסכם ממון שמסדיר הפרדה רכושית מובהקת, פסקה בית המשפט כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית המגורים שבו התגוררה המשפחה – זאת בהתאם לפרשנות סעיף ייחודי שנכלל בהסכם לאורך שנות הנישואין.

רקע: בני זוג, הסכם ממון והבטחה לשיתוף עתידי

בני הזוג נישאו בשנת 2004, בנישואין שניים לשניהם, ולהם בן משותף. עוד בטרם נישאו, בשנת 2002, חתמו על הסכם ממון בפני עורך דין – מסמך שנועד להסדיר את חלוקת נכסיהם למקרה של פרידה. בהסכם הוסדרו במפורש עקרונות ההפרדה הרכושית: כל צד ישמור על הזכויות והנכסים שהביא עמו לנישואין, וכן על כל זכות רכושית שצפויה להגיע אליו מתוקף ירושה או מתנה במהלך החיים המשותפים.

בהסכם הודגש כי כל נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג יישאר בבעלותו הבלעדית. עם זאת, נכלל בו סעיף חריג: בתום שבע שנים וחצי לנישואין יירשם אחד מהנכסים שבבעלות הגבר גם על שמה של האישה.

המחלוקת: העברת רכב או חלק מהבית?

לאחר שהזוג נפרד, התעוררה מחלוקת על משמעותו של סעיף השיתוף. האישה טענה כי זכותה לבחור באיזה מהנכסים להירשם כבעלת זכויות, והבהירה כי ההסכם נועד להעניק לה שותפות בבית המשפחה – במיוחד לאור השנים הרבות שבהן התגוררו בו, ההשקעות הכספיות המשמעותיות שהשקיעה במבנה וברכוש שבבית, והחיים המשותפים ששררו בין בני הזוג.

• לדבריה, השקיעה מאות אלפי שקלים, מקורם בירושה שקיבלה לאחר מות הוריה, בשיפוץ הנכס, בריהוטו וברכישת מוצרי חשמל.
• עוד טענה כי במשך תקופה לא מבוטלת התמודדה עם מחלה קשה, ובמהלכה המשיך הבעל להחזיק בעליונות בנכס ואף איים כי יסלקה מהדירה.

מנגד, הגבר טען כי קיים את מלוא התחייבותו כאשר העביר לאישה את הבעלות ברכב מסוג משפחתי, שהיה רשום על שמו. לשיטתו, לא מדובר בזכות לדיור או בשותפות בבית – אלא בזכות להעברה של אחד מהנכסים, וכי רכב עונה על דרישה זו.

פסק הדין: שיתוף קונקרטי בבית המגורים

בית המשפט נדרש להכריע בין גישות הצדדים ולפרש את הסעיף השנוי במחלוקת. השופט הבכיר שדן בתיק בחן את נסיבות ניסוח ההסכם ואת מאזן הכוחות בין הצדדים – בין היתר, את העובדה שההסכם נוסח מיוזמת הגבר, והיטיב להציב את זכויותיו.

בית המשפט התייחס לעקרון "שיתוף ספציפי" – מונח משפטי המתאר נסיבות בהן, חרף הסכם ממון המחיל הפרדה רכושית, נוצרת שותפות קניינית בנכס מסוים. השיתוף הספציפי מתגבש במיוחד כאשר בני הזוג מקיימים חיי משפחה ממושכים באותו נכס, ושני הצדדים השקיעו משאבים בשיפורו או החזיקו בו כבית מגורים מרכזי.

• נקבע כי הצדדים התגוררו בבית במשך מרבית שנות נישואיהם וגדלו בו את ילדם המשותף, עובדה שהעידה על יצירת שותפות מהותית.
• בית המשפט הדגיש כי האישה הסתמכה על הסעיף בהסכם והכוונה המשותפת של הצדדים השתמעה בפועל, בין השאר בשל ההשקעות הכלכליות שביצעה.

באשר לטענת הבעל, ולפיה העברת רכב מספיקה למלא אחר הסעיף, קבע בית המשפט כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם, מהותו ותכליתו. לאור כל אלה, נקבע כי הסעיף שנכלל בהסכם נועד לאפשר שותפות של האישה בבית המגורים – הנכס המרכזי בו גידלו את ילדם – ולא ברכב או בנכס שאינו משרת את המרכז המשפחתי.

המשמעויות: לא תמיד הסכם ממון "יחסום" זכויות שיתוף

פסק הדין מדגיש כי גם כאשר בני זוג מחילים הסכם ממון, בפרט כזה שמקנה זכויות לשני הצדדים בנפרד, בית המשפט ידרוש בחינה מעמיקה של כל סעיף לגופו. כאשר קיימת הוראה החורגת מהפרדה מוחלטת, יסביר בית המשפט את ההסכם לטובת הצד המוחלש – במיוחד כאשר הוא נוסח על ידי צד אחד בלבד.

עוד פסק השופט כי יש לראות את ההבטחה להעברתה של זכות בנכס באופן חלקי בלבד – מחצית מהבית – ולא העברת מלוא הזכויות. המשמעות היא שהאישה תהיה שותפה שווה בזכיונות הבית ביחד עם בעלה לשעבר.

בתיק זה, לא נפסקו הוצאות לטובת אף אחד מהצדדים, ונקבע שכל צד יישא בעלויותיו.

סיכום

פסק הדין מצביע על החשיבות שבעריכת הסכמי ממון מדויקים תוך חשיבה כללית וארוכת טווח. כל סעיף בעל משמעות מהותית – גם אם מתווסף לכאורה "בשולי" ההסכם – עשוי להשפיע על מאזן הכוחות הכלכלי בין בני הזוג שנים קדימה. המקרה ממחיש כי בתי המשפט לא יהססו להתערב בצדק חלוקתי כאשר קיימת אי ודאות בפרשנות, ובפרט כאשר מדובר במגורי בני זוג ובהשקעת משאבים משמעותית בבית המשפחה.