הסכם ממון בין בני זוג שנחתם בחו"ל – לא בהכרח תקף בישראל

האם הסכם ממון שנערך מחוץ לישראל מחייב לגבי נכסים שנרכשים בארץ? סוגיה זו ניצבה במוקד פסיקה שניתנה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. הכרעת הדין עסקה בזוג שהיגר ארצה לאחר נישואיו בצרפת, ורכש דירה תוך הסתמכות על הסכם ממון מחוץ לישראל. השופט, בבחינת הנסיבות, קבע כי ההסכם הצרפתי, אשר לא אושר בבית המשפט בישראל, אינו חל על הדירה שנרכשה כאן.

רקע: נישואין והסכם ממון בצרפת

שני בני זוג, אשר נישאו לראשונה בנישואין אזרחיים בצרפת באמצע שנות ה-2000, ערכו כחודש לפני החתונה הסכם ממון. בהסכם נקבע כי במקרה של פרידה, כל אחד מהם ישמור את הבעלות על נכסיו, בין אם אלו נכסים ניידים ובין אם דלא ניידים (כלומר, נכסי מקרקעין).

המשמעות של הסכם ממון היא הסדרה מראש של אופן חלוקת רכוש במקרה של פירוד, במטרה למנוע סכסוך עתידי. אלא ששני בני הזוג לא הסתפקו בנישואין האזרחיים ובסמוך לכך הגיעו לישראל, שם נישאו גם בטקס דתי כמקובל לפי ההלכה. לאחר מכן שבו לצרפת, ניהלו שם את חייהם במשך כחמש עשרה שנים וגידלו שלושה ילדים.

מעבר לישראל ורכישת הדירה

בשנת 2019 עלתה המשפחה לישראל וקבעה את מגוריה בעיר הבירה. בסוף 2022 נרכשה דירה הרשומה בבעלות משותפת, בעלות של כמיליון שקלים חדשים. בסמוך לכך, בני הזוג בחרו להיפרד.

• האישה טענה שהסכם הממון שערכו בחו"ל אינו בתוקף לגבי דירתם בישראל, מכיוון שלא אושר על ידי בית משפט ישראלי ולא נערך מחדש בהתאם לחוק המקומי.
• מנגד, בן הזוג טען שההסכם בצרפת תקף גם לגבי הדירה, מה עוד שהוא מימן את רוב רכישתה בעזרת כספו האישי וסיוע מהוריו, והוספת שמה של האישה כבעלים בוצעה ממניעים אדמיניסטרטיביים בלבד, בעקבות ייעוץ הבנק.

סוגיית תחולת ההסכם – מה קובע הדין?

המשפט הישראלי מתייחס לכך שיחסי ממון של בני זוג כפופים לדין מקום מושבם בעת הנישואין, אלא אם בחרו אחרת באופן מפורש. יחד עם זאת, כאשר אותם בני זוג מגיעים לישראל, נישאים בטקס דתי נוסף, מתגוררים בישראל ומנהלים כאן את חייהם – עולה השאלה האם יש להחיל את הדין הזר או את הדין המקומי.

במהלך הדיון הדגיש השופט כי לא הוצגו בפניו הוכחות או חוות דעת משפטיות עדכניות באשר לפרשנות הדין הצרפתי. במצבים כאלה, ובהיעדר הוכחות ברורות באשר למשמעות בין־מדינתית של הסכם ממון, נוהג בית המשפט להעדיף את הדין הישראלי, שעל פיו מתקיים "איזון משאבים" – הסדר המורה על חלוקה שוויונית של נכסי בני הזוג שנצברו במהלך הקשר.

• המושג איזון משאבים מתייחס לחלוקה יחסית שווה של הרכוש והנכסים שנצברו יחד, למעט מתנות או ירושות, החל ממועד הנישואין ועד למועד הפירוד.

המשמעות המשפטית של הנישואין הדתיים והשהות בישראל

השופט נתן משקל משמעותי לכך ששני בני הזוג הגיעו לארץ זמן קצר אחרי החתימה על ההסכם הצרפתי ונישאו על פי הדת היהודית. פעולה זו פורשה כהסכמה מכללא להחיל על רכושם בישראל את הדינים המקומיים, כאן – חוק יחסי ממון בין בני זוג.

עוד צוין, כי בני הזוג בעצמם לא יצרו עדכונים או הסכמים חדשים כאשר עברו לישראל – דבר התומך בהסכמה מרומזת להכפיף את נכסיהם לחוק המקומי ולא לדין הזר.

בפסק דינו ציין השופט כי יש לייחס חשיבות רבה להתנהלות הצדדים בפועל: כשהם היגרו ארצה, רכשו דירה חדשה ואף רשמו אותה בבעלות משותפת, בחרו לא להחיל את ההסכם הזר, אלא למעשה אימצו את הנורמות הדומיננטיות בישראל.

הכרעת בית המשפט – חלוקה לפי הדין הישראלי

בסיכומו של ההליך, השופט פסק לטובת התובעת וקבע כי יש לחלק את הדירה בהתאם לחוק יחסי ממון ואיזון המשאבים, ולא על פי ההסכם הצרפתי. לפיכך, מי שהיה בן זוגה יחויב גם בהוצאות משפטיות.

• יש חשיבות לאישור הסכמי ממון מחוץ לישראל בהתאם לדרישות הדין המקומי, במיוחד כאשר מתוכנן מעבר והשתקעות בישראל ורכישת נכסים בתחומה.

סיכום: מדוע חשוב להסדיר הסכמים מראש, ומה ניתן ללמוד מהמקרה?

המקרה הנדון מדגים כי הסכמים שערכו בני זוג מחוץ לישראל, חשוב שיעמדו באמות המידה החוקיות המקומיות, בייחוד כאשר יש רצון להחיל עליהם תוקף בישראל או כשמתעורר סכסוך רכושי בעת פירוד. ללא אישור של הסכם הממון בבית משפט בישראל, ולנוכח מעשים המצביעים על הסכמה אחרת – כגון נישואין בישראל ורכישת רכוש משותף – ישנה סבירות גבוהה לסיווג הרכוש כנכס משותף לפי הדין המקומי ולחלוקתו באופן שוויוני.

לפני שנוקטים פעולה ברכישת נכס משותף או בעת חזרה לישראל עם בן זוג, חשוב לפנות לייעוץ משפטי מתאים, כדי להבטיח שהסכמות מהעבר יהיו בתוקף גם כאן.