בית המשפט קבע: אב מנע מכירת דירה בעזרת בנו – וישלם פיצוי כספי לגרושתו

אב שהשתמש בבנו ככלי לעיכוב מכירת דירת מגורים משותפת עם גרושתו, חויב בתשלום פיצוי כספי משמעותי. פסק הדין הייחודי קובע את זכותה של גרושתו לדמי שימוש ראויים, בעקבות ניסיונותיו לסכל את תהליך המכירה.

המחלוקת סביב מכירת הדירה

ההליך החל לאחר שזוג שהתגרש נותר במחלוקת לגבי מכירת דירתם המשותפת. האישה והבת עברו להתגורר בדירה שכורה, בעוד האב המשיך לגור בנכס יחד עם הבן. הסדר זה, שהחל בתום נישואים ממושכים, הפך במהרה לסלע מחלוקת – המרכזי שבהם נגע להערכת הנכס ומכירתו בפועל.

האישה עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפרק את השיתוף בדירה ולחייב את בן זוגה לשעבר לשלם לה מחצית מדמי השכירות שעל פי הערכת שמאי משקפת את שווי הדירה. האב, מצידו, טען כי הוא אינו מונע את מכירת הדירה, וכי רק נסיבות אישיות של בנם המשותף מקשות על המימוש. אב הבית טען שמצבו של הבן אינו מאפשר את כניסת השמאי לבית לצורך הערכת השווי, בשל התנגדותו של הנער.

טענות הצדדים להמשך השימוש בדירה

האב גרס כי לא מנע את השימוש בנכס מגרושתו, והוסיף שבעת הצורך תוכל לשוב ולהתגורר בו. האישה, מנגד, הבהירה בדיון כי נאלצה לעזוב את הדירה תחת מציאות בלתי אפשרית מבחינת מרקם החיים המשותף. לטענתה, האב הפך את הבן לחיץ המונע את מימוש הנכס. בנוסף לכך ציינה כי היא ממשיכה לשאת בתשלומי המשכנתה, למרות שאינה נהנית עוד מהמגורים בדירה.

נוכח המתחים בין בני המשפחה וחוסר האפשרות להגיע להסכמות, נדרש בית המשפט להכריע בסוגיית הזכאות לפיצוי בגין השהות של האב ובנם בדירה לתקופה ממושכת.

פירוק השיתוף – כיצד מתקבלות החלטות מסוג זה?

בהליכים של פירוק שיתוף בדירת מגורים, נהוג כי בית המשפט מעניק לצדדים אפשרות ראשונית למכור את הדירה בהסכמה וללא התערבות גורמים חיצוניים, כמו כונסי נכסים או הליכי הוצאה לפועל. עם זאת, כאשר הצדדים אינם מצליחים בכך בשל מחלוקות עמוקות או מעשים המקשים על ההליך, רשאי בית המשפט ליישם פתרונות חלופיים, לרבות קביעת דמי שימוש ראויים לטובת מי שנותר מחוץ לנכס.

• פירוק שיתוף בדירה מבטיח לכל אחד מהצדדים לקבל את חלקו הכספי מהנכס המשותף.
• כאשר אחד מבני הזוג ממשיך להתגורר בנכס לאחר הפרידה והשני עוזב, עשויה להתעורר זכאות לפיצוי בגין "דמי שימוש ראויים" – פיצוי שנקבע לפי שווי דמי השכירות של הדירה.

הכרעת בית המשפט: האב יפצה את גרושתו

בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע כי נוצר נתק מוחלט בין האב לבנותיו, במקביל לנתק בין האם לבנה. לאחר שנקבע שלא ניתן להמשיך להתגורר כולם יחד בשלווה – סיבה מרכזית שהובילה לדרישת מכירת הנכס – נמצא שהאב השתמש בבנו באופן לא ראוי כדי לעכב את תהליך המכירה.

למרות הקשיים, הצליח שמאי להיכנס לדירה ולהעריך את שוויה, אך הצדדים לא הסכימו ביניהם לגבי מכירתה. האב המשיך לטעון כי הבן מתנגד לעזיבת הבית וכי נדרש שילובו במסגרת טיפולית לפני המשך התהליך.

החלטת בית המשפט הדגישה כי פירוד ההורים חותם את האפשרות למגורים משותפים, וכי אין הצדקה לכך שצד אחד ייהנה לבדו מזכויות בנכס, בעוד הצד השני ממשיך לשלם סכומים ניכרים מבלי ליהנות מהנכס.

חישוב הפיצויים: דמי שימוש והוצאות משפט

השופט הגיע למסקנה שיש לפצות את האם בסכום המשקף את מחצית דמי השכירות המשוערים של הדירה, כפי שקבע השמאי – סך של 4,200 ש"ח בחודש. סכום זה הועמד על פני תקופה של 26 חודשים מיום עזיבתה של האם את הדירה ועד למועד הפסיקה, מה שמביא לסך כולל של למעלה מ-109 אלף שקלים. לכך התווספו הוצאות משפטיות נוספות בגובה 8,500 ש"ח. האב ימשיך לשלם את דמי השימוש עד שהנכס יימכר, בהתאם לחובותיו כבעלים משותף.

• לדמי שימוש ראויים יש חשיבות רבה במקרים של עיכוב מכירת נכס.
• בית המשפט עשוי לחייב בפיצויים תקופתיים עד מועד המכירה בפועל.
• התנהלות מכוונת למניעת מכירה עשויה להוביל להטלת חובות כספיות נוספות.

סיכום

פסק הדין ממחיש כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם סיטואציות מורכבות של פירוק נכסים בין בני זוג לאחר גירושין. לצד ההגנה על טובת הילדים, נדרשים הצדדים לשיתוף פעולה והגינות. כאשר אחד מבני הזוג חוסם את האפשרות לממש נכס משותף – במיוחד בדרך המתחשבת בטובת שאר המשפחה – עלול להידרש לפצות באופן כספי משמעותי.