בית המשפט לענייני משפחה: נאמנויות ומקלטי מס לא יסתירו את ההון המשותף – גרושה תקבל כ-50 מיליון דולר

פסק דין חריג בהיקפו ובשפתו ניתן לאחרונה בבית משפט לענייני משפחה, וקבע כי ניסיון ממושך להסתיר הון זוגי באמצעות נאמנויות, תאגידים זרים ומבני מס מורכבים – לא ימנע חלוקה שוויונית של המשאבים. בית המשפט הורה על תשלומי איזון בהיקף עתק לטובת האישה וקבע כי בית המגורים, שנרשם על שם חברה בשליטת האיש, ייחשב חלק מהרכוש המשותף.

הרקע: חיי נישואין ברמת חיים גבוהה והקמת מערכות שליטה בנכסים

הצדדים נישאו בשלהי שנות ה-90 והביאו לעולם ארבעה ילדים, שכיום כולם בגירים. רוב שנות הנישואין התנהלו בחו"ל, ובהמשך עברו להתגורר בישראל דרך קבע. בתקופה זו עבד האיש בתפקידי מפתח בתחום הפיננסים הבינלאומי, צבר מומחיות בנאמנויות ובתכנוני מס, והמשפחה חיה ברמת חיים המיוחסת לשכבות העליונות.

לב ליבה של המחלוקת נגעה לשליטה בנכסים בהיקפי עתק, ובהם בית מגורים רחב ידיים באזור יוקרתי, שנרשם על שם חברה זרה הנתונה לשליטת האיש. לדברי האישה, רישום זה נעשה מטעמי הסתרה ותכנון מס, תוך שימוש בנאמנויות ותאגידים בחו"ל אשר נועדו לטשטש את הבעלות האמיתית.

טענות הצדדים: הסתרת הון או ניהול לגיטימי?

בתביעתה רכושית טענה האישה כי האיש ניצל את מומחיותו בשוקי הון ובמכשירים משפטיים-פיננסיים כדי ליצור מערך מסועף של נאמנויות, חברות ומקלטי מס שמטרתו להרחיק אותה ממידע ולהסתיר רכוש משותף שנצבר לאורך עשרות שנים. לכן, דרשה הכרה בזכותה למחצית מכל זכות, נכס או מניה – בין אם רשומים על שם האיש ובין אם על שם החברה – וכן למחצית הזכויות בבית המגורים.

האיש דחה את הטענות מכל וכל. לגרסתו, לא זו בלבד שלא הבריח נכסים, אלא שלמעשה מרבית הרכוש המשותף מצוי בידיה של האישה, והוא עצמו אינו מחזיק בהון כלשהו מעבר למוצהר. עוד טען כי בשל הליכים פליליים בעברו מחוץ לישראל ידע המשפחה הכלכלי נשחק, ולפיכך אין בסיס להנחות בדבר הון סמוי.

הכרעת בית המשפט: מהימנות, נטל ההוכחה והנזק הראייתי

בית המשפט קיבל את התביעה ברובה המכריע וקבע כי גרסת האישה נתמכת בהיגיון, בניסיון החיים ובנסיבות המקרה. לעומת זאת, עדות האיש הוערכה כבלתי מהימנה ורצופה סתירות. נקבע כי האיש החזיק בשליטה כמעט בלעדית במידע על היקף הנכסים ותנועות הכספים, וכי התנהלותו הדיונית – הימנעות מגילוי מסמכים, אי-מסירת נתונים הרלוונטיים לשאלת הבעלות והיקף הזכויות, והימנעות מהבאת עדים מרכזיים – גרמה לאישה נזק ראייתי משמעותי.

בנסיבות אלו, יושם העיקרון של היפוך נטל הבאת הראיות: כאשר צד מחזיק במידע בלעדי ונמנע מלגלותו, הנטל עובר לפתחו להציג את המסמכים ולהפריך את טענות יריבו. מאחר שהאיש לא עשה כן, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הערכת האישה לגבי שווי ההון שנצבר במהלך הנישואין, בכפוף לשיקולי אומדנה.

בית המגורים והחברה הזרה: בין אישיות משפטית נפרדת ל"אישיות אחת"

סוגיית בית המגורים עמדה במוקד. אף שהנכס נרשם פורמלית על שם חברה זרה, נקבע כי קיימת זיקה מלאה בין החברה לבין האיש וכי זו שימשה עבורו כצינור יחיד לניהול רכושו, בדומה ל"בנק פרטי". בית המשפט עמד על כך שכאשר קיימת שליטה מוחלטת של בעל מניות יחיד בניהול ענייני החברה, הרישום הפורמלי אינו חזות הכל.

בהקשר זה הוסבר, במונחים כלליים, כי המשפט מכיר במנגנון הקרוי "הרמת מסך" – מצב שבו מתעלמים מהנפרדות המשפטית בין תאגיד לבעליו כאשר נעשה שימוש לרעה בחברה כדי לקפח זכויות או להונות. אף שבית המשפט לא נזקק במפורש להפעלת הדוקטרינה כדי לבסס את מסקנותיו, הוא הדגיש כי זהות האינטרסים והשליטה הריכוזית מטשטשות את הגבולות בין האיש לבין החברה ומלמדות על בעלות משותפת בנכס הנדון.

מכאן המסקנה: בית המגורים מומן מכספים משותפים במהלך החיים הזוגיים ונכלל במצבת הנכסים בני החלוקה. הרישום על שם החברה הוכרז כרישום טכני בלבד שאינו משקף את הבעלות המהותית.

מערך הסתרה מתוחכם: מקלטי מס, נאמנויות ו"מקלט לעת גירושין"

בפסק הדין תוארה תמונה מפורטת של פרקטיקות פיננסיות-משפטיות מורכבות: עשרות חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, שימוש בשמות משפחה ובווריאציות שונות, הקמת נאמנויות רב-שכבתיות ותאגידי קש במספר מדינות, ושימוש בבעלי תפקידים חיצוניים לשם יצירת מרחק מלאכותי בין האיש לבין הנכסים. לפי התרשמות בית המשפט, כל אלה נועדו ליצור "מסך עשן" בניסיון להקשות על חשיפת הבעלות והיתרות האמיתיות.

ממצא מרכזי היה קביעת בית המשפט כי האיש לא הסתפק ב"מקלט מס" שנועד למזער חבות מס מול רשויות שונות, אלא יצר גם "מקלט לעת גירושין" – מערך משפטי שחותר להסתיר זכויות של בן הזוג האחר כאשר מתגלע סכסוך. מנקודת המבט של דיני משפחה, תכלית זו אינה יכולה לגבור על עקרונות השיתוף, תום-הלב וחובת הגילוי ההדדי בין בני זוג בעת פירוק קשר הנישואין.

אומדנה, תשלומי איזון ופירוק שיתוף

משלא הוצגו נתונים מלאים ומאומתים על ידי האיש, בית המשפט קבע כי אין מנוס מהסתמכות על אומדנה – כלי שיפוטי המאפשר להעריך שווי נכסים על יסוד התשתית הראייתית הקיימת, ניסיונם של הצדדים וההיגיון הכלכלי. בהיעדר תשתית מספקת מטעם האיש, התקבלה ההערכה של האישה לגבי שווי ההון שנצבר במהלך הנישואין.

בהתאם לקביעה, הוערך שווי הרכוש המשותף (ללא בית המגורים) ב-75 מיליון דולר. מכאן נגזרו תשלומי איזון – מנגנון שמטרתו להשוות בין חלקם של בני הזוג במצבת הנכסים כאשר הנכסים עצמם אינם ניתנים לחלוקה מדויקת או כאשר אחד הצדדים מחזיק יותר משווי חלקו. האיש חויב לשלם לאישה 37.5 מיליון דולר כתשלומי איזון. לצד זאת, מאחר שבית המגורים הוכר כנכס משותף, חלקה של האישה בו הביא את הסכום הכולל לזכותה לכדי כ-50 מיליון דולר.

בנוסף, ניתן צו לפירוק שיתוף בבית המגורים – תוצאה שכיחה כאשר נכס אינו ניתן לחלוקה מעשית בעין. פירוק שיתוף משמעו שהנכס יימכר או יירשם בדרך אחרת שתאפשר חלוקת תמורתו בין הצדדים לפי חלקיהם.

הוצאות, שכ"ט ומשמעות רוחבית

בשל התנהלותו הדיונית של האיש, שכללה הימנעות מגילוי מלא והכבדה על ההליך, חויבו האיש והחברה שבשליטתו, ביחד ולחוד, לשלם הוצאות משפט משמעותיות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של מיליוני שקלים, וכן הוצאות נוספות. פסיקת ההוצאות באה, בין היתר, לשקף את הנזק הראייתי שנגרם לאישה ואת הצורך להרתיע מהתנהגות דיונית הפוגעת בגילוי האמת.

מעבר למקרה הקונקרטי, לפסק הדין מסר עקרוני: מבנים משפטיים-פיננסיים, גם אם בנויים בקפידה, אינם חסינים מפני בדיקה שיפוטית כאשר תכליתם מנוגדת לעקרונות יסוד של דיני משפחה ושוויון בין בני זוג. בית המשפט הבהיר כי לא יינתן "פרס לחוטא" בדמות הכרה בהסדרים שתכליתם להסתיר נכסים ולהקשות על איתורם בעת פירוק התא המשפחתי.

מונחים משפטיים – הסבר קצר

לנוחות הקורא, כמה מושגים שעלו בהליך:

• אומדנה: הערכה שיפוטית של שווי או שיעור, כאשר לא ניתן לקבוע במדויק את הנתון בשל מחסור בראיות מלאות.
• תשלומי איזון: סכום כסף שאחד מבני הזוג משלם לשני כדי להשוות חלוקה של נכסים שאינם ניתנים לחלוקה בעין או כאשר קיימים פערים בשווי הנכסים שנשארים אצל כל אחד.
• פירוק שיתוף: מנגנון לחלוקת נכס משותף שאינו ניתן לחלוקה פיזית; לעיתים כרוך במכירת הנכס וחלוקת התמורה.
• הרמת מסך: התעלמות מן האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כאשר נעשה בה שימוש לרעה, כדי להגיע לבעליה האמיתיים של הזכויות והחובות.
• היפוך נטל הבאת הראיות: מצב שבו, בשל שליטה בלעדית בנתונים או פגיעה בהליך הגילוי, הנטל להציג ראיות עובר לצד שנמנע מלגלותן.

נקודות מרכזיות מפסק הדין

• ניסיון להסתיר הון משותף באמצעות נאמנויות ותאגידים זרים לא יגבר על עקרונות השיתוף ותום הלב בין בני זוג.
• כאשר צד שולט במידע ונמנע מלגלותו, הנטל עובר אליו; הימנעות מגילוי עלולה להביא לקבלת אומדנה לחובת אותו צד.
• רישום נכס על שם חברה אינו חוסם קביעה כי מדובר בנכס משותף, כאשר החברה משמשת למעשה כזרועו של בן הזוג השולט.
• נקבעו תשלומי איזון של 37.5 מיליון דולר לטובת האישה, וסכום כולל לזכותה של כ-50 מיליון דולר, לצד הוצאות ושכ"ט בהיקף משמעותי.
• ניתן צו לפירוק שיתוף בבית המגורים, כחלק מהסדרת חלוקת הרכוש.

בסיכומו של דבר, בית המשפט אימץ גישה פרגמטית הנשענת על שכל ישר וניסיון חיים: כאשר מערך הסתרה מקיף עומד מול חובת הגילוי ההדדי בהליכי פירוק הנישואין, יועדף גילוי האמת והגנה על זכותו של בן הזוג לשוויון כלכלי. פסק הדין שולח מסר ברור כי תכנון משפטי אינו יכול לשמש מסווה לפגיעה בזכויות רכושיות של בן זוג, וכי התנהלות מתחמקת תיתקל באמצעי משפטי אפקטיבי – מאומדנה ועד חיוב בהוצאות משמעותיות – לשם עשיית צדק.