בית המשפט דחה בקשה לצו הגנה: אין די ראיות לטענות אלימות בתוך המשפחה

פסיקה חדשה של בית המשפט לענייני משפחה מדגימה כיצד טענות בדבר אלימות במשפחה אינן מספקות לקבלת צווי הגנה, כאשר הן אינן מגובות בראיות ממשיות וברורות. את זאת למדנו ממקרה שנדון לאחרונה בעניינם של אח ואחות, בני משפחה מוכרים באזור הדרום, אשר ביניהם התגלע סכסוך משפחתי עיקש שכלל טענות קשות האחד כלפי השנייה.

הבקשה: טענות לאלימות מילולית והתעללות נפשית

בתחילת ספטמבר פנתה אישה לבית המשפט בבקשה להוציא צו הגנה נגד אחיה. על פי גרסתה, האח נקט כלפיה באלימות מילולית קשה והתנהג באופן מאיים לאורך זמן. בין הטענות, טענה האישה כי אחיה קילל אותה, איים עליה, ואף התייחס אליה בצורה בוטה ומשפילה בשל נטייתה המינית ונסיבות חייה. היא הגדירה עצמה כמי ששרדה אירוע טראומטי לאומי, וטענה שחוותה מהאח התגרויות קשות שהשפיעו לרעה על מצבה הנפשי.

• האישה לא הייתה מיוצגת בהליכי המשפט.
• לטענתה, אחיה הטריד אותה והוגשו נגדו מספר תלונות בעבר בגין אלימות.
• נטען כי הדברים הגיעו לכדי ניסיון לפגיעה פיזית מצדו של האח.

תגובת האח: הכחשה וגרסה נגדית

האח דחה את כל ההאשמות וטען כי אין ביניהן ובין המציאות דבר. לטענתו, אחיו ואחותו הם דווקא אלו שנוקטים בו אלימות ומעורבים במעשים פוגעניים כלפיו. הוא הציג תמונה שונה לחלוטין והדגיש כי לא מדובר במקרי אלימות כלפי אחותו, אלא לכל היותר בסכסוך משפחתי מתמשך סביב עניינים רכושיים.

• האח טען כי נגרמה לו פגיעה משמעותית בעקבות התנהלות המשפחה סביב ניהול נכסי ההורים.
• הוא ייחס לאחותו מעשים כגון גניבת רכוש וחתימה בשמה של האם על מסמכים ללא ידיעתה המלאה.
• לטענתו, האחות לא דוברת אמת לגבי עברה ולא הייתה באזור בו התרחשה טראומה לאומית.

מהי מטרתו של צו הגנה?

צו הגנה הוא כלי משפטי שנועד לאפשר למי שחוששים מפני פגיעה מהם או מבני משפחתם לקבל הגנה בפני בית המשפט במצבים בהם קיימת סכנה לאלימות פיזית, נפשית או הטרדות חמורות. כדי להוציא צו הגנה נדרש להוכיח בפני בית המשפט כי קיימת עילה מוצקה, לרוב באמצעות ראיות מהימנות (כגון תיעוד אירועים, עדים, תלונות קודמות במשטרה ועוד).

ההליך בבית המשפט: עימותים אמוציונליים וללא תימוכין ראייתיים

במהלך הדיון המשפטי התפתח עימות חריף בין האחות לבית המשפט. האישה ביטאה כעס ותסכול תוך שהיא מוסיפה תיאורים קשים מהאירועים שלדבריה חוותה, ואף הגיעה לטונים צורמים והפרעות למהלך הדיון. בשלב מסוים המתח גבר, עד שלצוות האולם לא נותרה ברירה והם זימנו עבורה טיפול רפואי מחוץ לבית המשפט.

השופט שדן בתיק נזהר להתייחס למורכבות המקרה אך הדגיש כי התפעלות רגשית, אף אם היא מובנת, איננה עומדת בפני עצמה כבסיס להוצאת צו הגנה. בית המשפט הדגיש: "הדרך להכריע היא בבחינה קפדנית של ראיות, ולא בתחושות קשות ככל שיהיו".

• עיקר הראיות שהביאה האישה – סרטונים שהוצגו במהלך הדיון – לא נגעו ישירות לטענות לאלימות כלפיה, אלא לאירועים אחרים או ישנים.
• המסמכים שצורפו שיקפו בעיקר תלונות הדדיות בין בני המשפחה סביב ניהול המשק המשפחתי.
• לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות חדשות או עדים שתומכים בגרסתה.

הכרעת בית המשפט: אין מקום לצו

בסופו של יום בחן בית המשפט את חומר הראיות והחליט כי לא הוכח כי התקיימו אירועים המצדיקים הוצאת צו הגנה – זאת בהתאם לתכליתו הברורה של הצו: הגנה מפני אלימות ממשית ומוכחת. השופט הדגיש כי עצם עבר טראומטי של המבקשת איננו מקנה לה זכות אוטומטית לסעד משפטי אם לא בוססה בפועל עילה מספקת לכך על פי דרישת הדין.

עוד ציין השופט כי הוא התרשם שבעומק הסכסוך בין הצדדים עומדים בעיקר חילוקי דעות סביב רכוש המשפחה וניהול המשק, ולא בהכרח מערכת של התעללות או אלימות פיזית מצד האח כלפי האחות.

• לא נתגלתה עילה מספקת המבססת יחסי אלימות – לא מילולית ולא פיזית – שיש להגן על האחות מפניה.
• צווי הגנה במקרים אלה יינתנו רק כאשר הסיכון אינו מוטל בספק ומגובה בתשתית עובדתית.

סיום ההליך – הוצאות לטובת הצד שכנגד

נוכח כל האמור לעיל, דחה בית המשפט את הבקשה והורה למבקשת לשלם הוצאות משפט בסך 2,000 שקלים. השופט ציין בהכרעתו כי שימוש בכלי של צווי הגנה אינו נועד להתערב במאבקי ירושה או מחלוקות רכושיות כשלעצמן, אלא במקרים בהם מתגלה סכנה אמיתית וממשית לבטיחות פיזית או נפשית.

סיכום

המקרה מהווה תזכורת לכך שבסכסוכים משפחתיים טעונים, יש צורך אמיתי בראיות מוצקות לשם קבלת צווים משפטיים המגבילים את חירות הצד שכנגד. אל לבית המשפט לפעול כגורם מגשר במחלוקות ללא בסיס ראייתי ברור, מה גם שנטיות אישיות או אירועים טראומטיים בחיי צד כלשהו אינם מקנים לו אוטומטית זכויות חריגות בהליכי משפט.