העליון: ניתן למסור לבוררות הכרעה אם בן זוג הוא "ידוע בציבור" לצורך ירושה

הלכה משמעותית שפורסמה מחזקת את מעמד הבוררות ככלי יעיל להכרעה בסכסוכי ירושה: בית המשפט העליון קבע כי ניתן להעביר לבורר מחלוקת בשאלה אם בן זוג לשעבר נמנה עם "ידועים בציבור" של המנוח לצורך הכרה בו כיורש לפי סעיף 55 לחוק הירושה. נקבע כי זו קביעה עובדתית המתארת את טיב היחסים, ולא קביעה של סטטוס אישי המחייבת את כולי-עלמא. בנוסף, הובהר כי בעל דין שהסכים לבוררות והעלה טענת חוסר סמכות רק לאחר הפסד – ייחסם בשל השתק ושימוש לרעה בהליך.

רקע: סכסוך ירושה והסכמה ל"גישבור"

במוקד הפרשה עמדה מערכת יחסים זוגית ארוכת-שנים בין המנוח לבין בת זוג לשעבר, שטענה לאחר פטירתו כי היא "ידועה בציבור" שלו ועל כן זכאית לחלק בעיזבון מכוח סעיף 55 לחוק הירושה. לצדדים נוספים בעיזבון – ובכלל זה ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים וממערכות יחסים נוספות, וכן קרובי משפחה אחרים – היו מחלוקות רחבות סביב חלוקת נכסים, לרבות סכסוך עסקי משפחתי.

בהסכמת כל המעורבים, אחת המחלוקות המרכזיות הועברה למסלול של "גישבור" – הליך משולב של גישור ובוררות, שבו ממונה בורר/ת להכריע במחלוקות שנותרו לאחר הניסיון להגיע להסכמות. בהסכמת הצדדים נקבע כי ניתן יהיה לעתור לבית המשפט נגד פסק הבוררות.

פסק הבוררות קבע כי בתקופה מסוימת התקיים בין בני הזוג קשר זוגי שניתן לתארו כיחסי "ידועים בציבור", אולם נשמרה הפרדה רכושית מובהקת, ולא הוכחה כוונת שיתוף בנכסים. עוד ציין הפסק כי בשלב שקדם לפטירת המנוח חדלו להתקיים יסודות חיי משפחה משותפים, ומכאן שאין לבת הזוג לשעבר זכויות ירושה בעיזבון מכוח הוראת "ידועים בציבור".

הסוגיות המשפטיות: בוררות, סטטוס אישי וירושה

השאלות שעלו לדיון הערעורי היו שתיים: האם ניתן למסור לבורר הכרעה בשאלה אם פלונית היא "ידועה בציבור" של המנוח לצורך ירושה; ומה דינה של טענת חוסר סמכות המצדיקה ביטול פסק בוררות כאשר היא נטענת לראשונה רק לאחר מתן הפסק.

בת הזוג לשעבר טענה כי השאלה מובנית ב"מעמד אישי" שאינו נתון לבוררות, ועל כן פסק הבוררות שניתן בעניינה בטל מחמת חוסר סמכות. לעומתה, יורשים אחרים טענו כי מדובר בשאלה עובדתית יישומית: האם התקיימו היסודות המצטברים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה – וממילא זו מחלוקת שניתן לבוררה.

הכרעת העליון: "ידועים בציבור" – קביעה עובדתית שאינה קובעת סטטוס

בית המשפט העליון הדגיש כי מסגרת הסמכות נקבעת בהסכם הבוררות, בכפוף לכלל הגבול שבחוק הבוררות שלפיו אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. בכלל זה, אין למסור לבוררות סוגיות חוקתיות או נושאים שמרכזן חקיקה קוגנטית בעלת משמעות ציבורית מובהקת, ולרוב גם לא סוגיות של קביעת סטטוס אישי – הכרעה המחייבת את כלל הציבור (כגון נישואין וגירושין).

עם זאת, נפסק כי קביעה אם אדם היה "ידוע בציבור" של פלוני היא תיאור של עובדות החיים והקשר הזוגי – ולא קביעה סטטוטורית-סטטוסורית. משמעותה מעשית היא הכרעה בשאלה אם התקיימו רכיבי חיי משפחה משותפים, משק בית, כוונה לחיות יחד וכדומה. הכרעה זו מחייבת את הצדדים המעורבים בלבד ואינה יוצרת חבות כלפי כולי-עלמא, גם אם בהמשך היא מקבלת ביטוי בהחלטת רשם לענייני ירושה או בצו ירושה. מכאן שהיא נשארת בתחום של מחלוקת אזרחית-עובדתית הניתנת לבירור בבוררות.

• ההבחנה המרכזית: סטטוס אישי הוא קביעה משפטית כללית המחייבת את הציבור; לעומתו "ידועים בציבור" מתאר מצב עובדתי בהקשר משפטי מסוים.
• השלכה כלפי צדדים שלישיים: פסק בוררות אינו יוצר מעמד כלפי כל העולם. בדומה להכרעה קניינית בין צדדים, הוא יכול לשמש בסיס להחלטות רשמיות – אך אינו מחייב מי שאינו צד להסכם.
• תוקף מול דיני הבוררות: גם כאשר עולה חשש לסתירה עם מגבלת הסמיכות שבחוק הבוררות, ברירת המחדל היא שפסק הבוררות ניתן לביטול בהליך מתאים – לא שהוא בטל מאליו.

טענת חוסר סמכות שמועלית מאוחר מדי – תידחה בשל השתק

נקבע עיקרון דיוני חד וברור: לאחר שנוהל הליך בוררות מלא, שבו ניתנה לכל הצדדים הזדמנות שווה להציג ראיות ולטעון טענות, לא ניתן לאפשר לבעל דין להעלות לראשונה טענת חוסר סמכות רק משום שתוצאת הפסק אינה לרוחו. מהלך כזה פוגע ביעילות ההליך ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב.

בית המשפט הוסיף כי גם במקרים שבהם מלכתחילה היה ספק אם הנושא ניתן למסירה לבוררות, בעל דין שנטל חלק פעיל בהליך, ויתר על טענותיו, והביע הסכמה מפורשת או מכללא למסלול – ייחסם מלהתנער ממנו בדיעבד. הכלל של השתק חל במלואו, במיוחד כאשר הטענה מבקשת להפוך את הקערה על פיה לאחר הכרעה לגופו של עניין.

יישום המבחנים על נסיבות המקרה

במקרה הנדון נקבע כי בת הזוג לשעבר נתנה הסכמה מפורשת להעברת המחלוקת לבוררות, השתתפה בדיונים, והציגה גרסתה הראייתית והמשפטית במלואה, מבלי להעלות כל הסתייגות ביחס לסמכות. רק לאחר שניתן פסק הבוררות – אשר שלל את תחולת סעיף 55 לחוק הירושה בעניינה – הועלתה טענת חוסר סמכות. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט העליון כי אין לקבל את הטענה המאוחרת.

על יסוד הנימוקים הללו קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את החלטת הערכאה הדיונית שקבעה אחרת, והשאיר על כנו את החלטת בית המשפט לענייני משפחה שאישר את פסק הבוררות. נקבע כי אין לבת הזוג לשעבר זכויות ירושה בעיזבון מכוח היותה "ידועה בציבור" בתקופה הרלוונטית, וכי תישא בהוצאות ההליך ושכר טרחת הצדדים שכנגד.

משמעות ההלכה: ודאות בבוררות ירושה ושיפור היעילות הדיונית

ההלכה מחזקת את האפשרות לנהל מחלוקות סביב סעיף 55 לחוק הירושה במסגרת בוררות, בכפוף לכך שההכרעה מתוחמת למישור העובדתי שבין הצדדים ואינה מבקשת לכבול צד שלישי. בכך, בית המשפט יצר ודאות מעשית לשחקנים במרחב המשפחתי-אזרחי, שמבקשים פתרון מהיר ויעיל לסכסוכים הנוגעים לטיב מערכת היחסים בשנים שקדמו לפטירה.

מנגד, ההלכה מזכירה כי ישנם תחומים שנותרים מחוץ לגדר הבוררות – בעיקר כאשר מדובר בהכרעות סטטוטוריות מובהקות או בסוגיות קוגנטיות בעלות אופי ציבורי. האיזון בין שני העקרונות נשמר באמצעות ההבחנה בין סטטוס לבין קביעה עובדתית קונקרטית וגם באמצעות הבהרה שמחלוקת על סמכות הבורר צריכה להתברר במועד, ולא בדיעבד.

• למתקשרים בהסכמי בוררות: ראוי להגדיר במפורש את שאלות העובדה שיובאו להכרעת הבורר, ובכלל זה שאלות בדבר מהות יחסים זוגיים, חיי משפחה ומשק בית.
• לבאי כוח הצדדים: חשוב להעלות טענות סמכותיות מוקדם ככל האפשר. המתנה לתוצאת הפסק עלולה להביא לחסימת הטענה בשל השתק.
• לבתי משפט מאשרים: האוריינטציה היא לאשר פסקי בוררות כאשר אלה חופפים לתיחום העובדתי-אזרחי של המחלוקת ואינם מבקשים לקבוע סטטוס המחייב את הציבור.

מבט רחב: ידועים בציבור – המבחן המשפטי והקשר לירושה

"ידועים בציבור" הוא מונח משפטי המתאר בני זוג שמנהלים חיי משפחה ומשק בית משותף בלא מסגרת נישואים פורמלית. הדין מכיר במעמד זה לצרכים שונים, ובכלל זה לצורך זכויות ירושה לפי חוק הירושה, מקום שבו הוכח כי היחסים התקיימו סמוך לפטירת המנוח ונשאו מאפיינים של זוגיות מחויבת. ההכרעה בשאלה זו נשענת על ראיות: משך הקשר, מגורים משותפים, ניהול כספים, הצהרות הדדיות, תלות כלכלית ונסיבות החיים הכוללות. בית המשפט הבהיר כי המשכן של מחלוקות אלו יכול להיות גם הליך בוררות – כל עוד נשמרת המסגרת העובדתית בין הצדדים בלבד.

החלטת העליון משלבת אפוא בין שמירה על גבולות הבוררות לבין הכרה בצורך בפרוצדורה גמישה ויעילה בסכסוכי ירושה. לצד ההיגיון הדוקטרינרי, יש כאן מסר פרקטי: אין להקפיא את טענות הסמכות במגירה עד לתוצאה; על הצדדים לנקוט הוגנות דיונית ולהעלותן בזמן אמת.

סיכום

בית המשפט העליון קבע כי ניתן למסור לבוררות את ההכרעה אם בן זוג לשעבר היה "ידוע בציבור" של המנוח לצורך סעיף 55 לחוק הירושה, שכן זו קביעה עובדתית ביחסי הצדדים ולא קביעת סטטוס כלפי הציבור. עוד נקבע כי בעל דין שהסכים לבוררות והמתין עד לאחר פסק הדין כדי לטעון לחוסר סמכות – ייחסם בשל השתק ושימוש לרעה בהליך. התוצאה המעשית: אישור פסק הבוררות, דחיית טענות הסמכות המאוחרות וחיוב בהוצאות. ההלכה מספקת מפת דרכים ברורה לדיני ירושה ברקע של זוגיות לא-נישואית, ומעניקה תוקף לבוררות כמסלול יעיל וצודק לבירור מחלוקות במרחב זה.