פסק דין עדכני של בית המשפט העליון מחדד את גבולות הבוררות בדיני משפחה וירושה: בורר רשאי להכריע אם בן זוג עונה להגדרת "ידוע בציבור" לצורך זכויות לפי חוק הירושה, שכן מדובר בהכרעה עובדתית ביחסים בין בני זוג ולא בקביעת סטטוס הקושר את כולי-עלמא. במקביל, נקבע כי צד שלקח חלק בהליך הבוררות מתחילתו ועד סופו, ולא העלה בזמן אמת טענת חוסר סמכות – לא יוכל להישען על טענה זו לאחר שהפסק לא נשא חן בעיניו.

הרקע: סכסוך ירושה ומנגנון "גישבור"

הפרשה נסובה סביב מחלוקת בעיזבון אדם שנפטר, שבמרכזה טענת בת זוג לשעבר כי היא זכאית למעמד יורשת כידועה בציבור. לצדדים יש היסטוריה משפחתית מורכבת: למנוח ילדים מנישואים קודמים וכן ילדים נוספים ממערכות יחסים אחרות, וחלקם תמכו בעמדת בת הזוג לשעבר וחלקם התנגדו. בתוך סכסוך רחב יותר שנגע גם לעניינים רכושיים, הסכימו המעורבים לשגר את המחלוקות למסלול של "גישבור" – הליך היברידי המשלב גישור ובוררות, שבסופו בורר נותן פסק מחייב, ובכפוף להסכמות ניתן להגיש השגה לבית המשפט.

בהסכמת הצדדים, הועברה הכרעת הסכסוך לבוררת. הצדדים ידעו כי פסק הבוררות יאושר, בכפוף להשגה שייפתחו בפניהם. לאחר שמיעת הראיות והטענות, הבוררת נתנה פסק מנומק שהכריע הן בתשתית העובדתית והן במסקנות הנגזרות ממנה.

פסק הבוררות ומהות המחלוקת

בפסק הבוררות נקבע כי במשך תקופה ארוכה התקיימו בין המנוח ובת זוגו לשעבר יחסים של ידועים בציבור, אך לאורך כל הדרך נשמרה הפרדה רכושית, ללא "כוונת שיתוף" בנכסים. עוד נקבע כי בשנה שקדמה לפטירה לא התקיימו ביניהם עוד חיי משפחה במובנם המהותי. מסקנה זו הובילה את הבוררת לקבוע כי לבת הזוג לשעבר אין זכויות ירושה בעיזבון מכוח דיני הידועים בציבור.

בת הזוג לשעבר עתרה לבית המשפט בטענה כי לבוררת לא הייתה סמכות להכריע בסוגיות מעמד אישי, וכי השאלה אם היא ידועה בציבור היא כביכול שאלת "סטטוס" שאינה ברת בוררות. מנגד, ילדים מן המשפחה שהתנגדו לטענות הירושה טענו כי ההכרעה עסקה בתנאים העובדתיים של סעיף 55 לחוק הירושה, ולא בשאלת סטטוס המשליכה על צדדים שלישיים.

בית המשפט לענייני משפחה דחה על הסף את בקשת הביטול ואישר את הפסק. ערכאת הערעור המחוזית סברה כי הסוגיה הנורמטיבית – שאלת היות המשיבה יורשת לפי סעיף 55 – טעונה הכרעת בית המשפט לענייני משפחה. מכאן הערעור לעליון.

העליון משרטט את קו הגבול: עובדות מול סטטוס

בית המשפט העליון קיבל את הערעור והחזיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נקבע כי הצדדים להסכם הבוררות הם הקובעים את היקף סמכותו של הבורר, אך ההסכמה מוגבלת על ידי הוראת חוק הקובעת שאין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול להיות נושא להסכם בין הצדדים. בין העניינים שאינם בני בוררות נמנים סוגיות בעלות אופי חוקתי או ציבורי מובהק, וכן עניינים של חקיקה קוגנטית שאינה ניתנת להתניה. בנוסף, שאלות סטטוס הקושרות את כלל הציבור אינן יכולות להימסר לבוררות.

עם זאת, העליון מבהיר כי מעמד "ידועים בציבור" אינו "סטטוס" במשמעות דיני המעמד האישי, אלא תיאור של מצב עובדות ביחסים בין בני זוג. ממצא כזה אינו מחייב צדדים שלישיים. בדומה לכך שניתן למסור לבורר הכרעה בשאלות קנייניות בין צדדים, אף שזכויות קניין בתיאוריה תקפות כלפי כולי-עלמא, כך גם שאלת התקיימותם של חיים משותפים המקיימים את תנאי הידועים בציבור ניתנת להכרעה בין הצדדים עצמם.

עוד צוין כי גם כאשר פסק בוררות מצוי במתח עם האיסור למסור עניין מסוים לבוררות, משמעות הדבר אינה בהכרח בטלות אוטומטית; במקרים המתאימים מדובר בעילה לביטול שנבחנת בהתאם לכללים, ובשים לב להתנהלות הצדדים.

הכלל הפרוצדורלי: אין ממתינים לפסק – ואז טוענים חוסר סמכות

העליון הדגיש עיקרון דיוני: בעל דין שהשתתף בהליך הבוררות, קיבל בו יומו, הציג ראיות וטענות, ולא העלה בזמן אמת טענת חוסר סמכות – לא יישמע כשהוא מעלה אותה רק לאחר מתן הפסק. התנהלות כזו פוגעת ביעילות, מנוגדת לחובת תום הלב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. במקרים כאלה חל השתק, והטענה נחסמת.

בית המשפט החיל כלל זה גם במצבים שבהם מלכתחילה מתעוררת שאלה אם העניין ניתן למסירה לבוררות: כאשר צד מסכים במפורש להעברת הסכסוך, נוטל חלק פעיל בהליך ונמנע מלהעלות בזמן טענות קונקרטיות לסמכות – הוא לא יוכל להפוך פניו לאחר מעשה.

יישום למקרה: החזרת פסק הבוררות על כנו והטלת הוצאות

במקרה הנדון, נקבע כי המשיבה נתנה הסכמה ברורה לבוררות, ניהלה את ההליך מבלי להסתייג מסמכות, ורק לאחר שניתן פסק שלא תאם את ציפיותיה העלתה טענת חוסר סמכות. בנסיבות אלה – ובשים לב למהות השאלה שנקבעה כשאלה עובדתית ולא סטטוטורית-ציבורית – נדחה קו ההגנה המאוחר, והפסק שאישר את הבוררות נותר בתוקפו.

בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין של הערכאה המחוזית, החזיר את תוצאת בית המשפט לענייני משפחה על כנה, והורה על חיובי הוצאות משמעותיים נגד המשיבה לטובת יתר הצדדים בהליך. בכך נשמרת מסגרת ההסכמה הבוררותית שבמסגרתה נוהל ההליך מלכתחילה.

מה לומדים מההכרעה?

• שאלת היות בן זוג "ידוע בציבור" לצורך ירושה היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית: האם נתקיימו חיי משפחה ומשק בית משותף ברציפות מספקת, ומה היה אופייה של מערכת היחסים.
• הכרעה כזו בין הצדדים אינה קובעת סטטוס המחייב את כלל הציבור, ולכן היא יכולה להימסר לבורר כאשר הצדדים מסכימים.
• אין לעכב טענות סמכות עד לאחר מתן פסק: מי שמעלה טענה כזו באיחור צפוי להיחסם בשל השתק ושימוש לרעה בהליך.
• גם אם מתעוררת טענה שהעניין אינו בר בוררות, לא מדובר אוטומטית בבטלות; בחינה נעשית דרך מנגנוני הביטול ולפי נסיבות המקרה.
• הסכמות מוקדמות בנוגע לאפשרות להשיג על פסק בוררות אינן הופכות את הבורר לשופט, אך הן משמרות מסלול ביקורת שיפוטית בהתאם לדין.

הקשר הרחב: בוררות, חקיקה קוגנטית וסטטוס

הגבולות שבין עניינים שניתנים לבוררות לבין עניינים שאינם כאלה נשענים על שיקולים של אינטרס ציבורי, אחידות ותחולה כלפי כלל הציבור. סוגיות חוקתיות או כאלה הנוגעות לזכויות מגן שאינן ניתנות לוויתור, אינן מועברות לבורר. כך גם מחלוקות על סטטוס מובהק כגון נישואין או גירושין באופן הקושר את המדינה וצדדים שלישיים. לעומת זאת, מחלוקות עובדתיות-אזרחיות הנוגעות לזכויות רכושיות, יחסים חוזיים או למבחנים עובדתיים בדיני המשפחה – יכולות להתברר בבוררות, כל עוד אין בכך כדי לכבול את מי שאינו צד להסכם.

בענייני ירושה, סעיף הידועים בציבור משמש גשר למקרים שבהם בני זוג לא קיימו נישואין פורמליים אך בפועל חיו חיי משפחה מלאים. ההכרעה אם מתקיימים תנאי הסעיף מחייבת בחינה פרטנית של התנהלות הצדדים, אורך הקשר, מגורים משותפים, הפרדה או שיתוף רכושי, ותפקודו של התא המשפחתי בסמוך לפטירה. אלה מאפיינים שבעיקרם הם עובדתיים, והם מתאימים לבחינת בורר כאשר הצדדים מפקידים אצלו את הסכסוך.

מונחים מרכזיים – הסבר קצר

• ידועים בציבור: בני זוג שלא נישאו כדין אך ניהלו בפועל חיי משפחה ומשק בית משותף. המעמד נבחן לפי מכלול נסיבות, ולא לפי צעד אחד מכריע.
• גישבור: הליך משולב של גישור ובוררות. תחילתו בניסיון להגיע להסכמה בהנחיית מגשר; אם אין הסכמה – המגשר מוסמך כבורר ונותן פסק מחייב.
• סטטוס: קביעה משפטית בעלת תחולה כלפי כלל הציבור (כגון נשוי/גרוש). סוגיות סטטוס אינן ניתנות לבוררות.
• השגה על פסק בוררות: מסלול ביקורת שיפוטית המוגבל לעילות שנקבעו בדין, ובכלל זה טענות לביטול עקב פגיעה בהליך, חריגה מסמכות או טעמים מהותיים מוגדרים.
• השתק: כלל דיוני המונע מבעל דין לטעון טענה שסותרת את התנהלותו הקודמת, בעיקר כאשר השתהה בהעלאתה ופעל בחוסר תום לב.

השלכות פרקטיות לבעלי דין ועורכי דין

• בעת ניסוח הסכמי בוררות בסכסוכי משפחה וירושה, מומלץ להבהיר במפורש שהבורר מוסמך להכריע בשאלות עובדתיות בדבר התקיימות ידועים בציבור.
• יש להעלות טענות סמכות מוקדם ככל האפשר, ורצוי בפתח ההליך. המתנה עד לאחר פסק הבוררות עלולה לעלות בחסימת הטענה ובהטלת הוצאות.
• הצדדים צריכים להבין שפסק בוררות מאושר בדרך כלל, וההתערבות בו מצומצמת. לכן, ההיערכות הראייתית והטקטית בשלב הבוררות קריטית.
• הבחנה בין שאלות סטטוס לבין קביעות עובדתיות תסייע בבחירת המסלול המתאים: בוררות או התדיינות בבית משפט.

בסיכומו של דבר, בית המשפט העליון חיזק את מעמדה של הבוררות ככלי יעיל ליישוב מחלוקות גם בדיני המשפחה והירושה, כאשר מדובר בשאלות עובדתיות שאינן קובעות סטטוס כללי. במקביל, הוא שיגר מסר ברור לצדדים: הוגנות דיונית מחייבת לטעון בזמן – ולא רק אחרי שניתן פסק בלתי נוח. ההכרעה מבטיחה וודאות לצדדים ומעודדת שימוש זהיר ומושכל במנגנוני בוררות בסכסוכי ירושה.