בית הדין לעבודה הכיר באסתמה של עובד ייצור כפגיעה תעסוקתית

מקרה חדש בבית הדין לעבודה מעלה לדיון חשיבות בחינת הקשר הסיבתי בין מחלות כרוניות של עובדים לבין תנאי עבודתם לאורך זמן. עובד ייצור במפעל מזה שלושה עשורים אובחן לאחרונה כסובל מאסתמה, ומאבקו להכרה בתביעתו לביטוח לאומי הגיע לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה.

חשיפה ממושכת לחומרים מזיקים

העובד, בן 59, הועסק במפעל לייצור פנלים ואלמנטים מבודדים במשך 32 שנה. במהלך כל תקופת עבודתו נחשף באופן רציף לאבק, דבקים, חומרי ניקוי ולחומרים אחרים אשר ידועים ברפואה המודרנית כמסכני התפתחות אסתמה. חשיפה חוזרת ונשנית לחומרים כאלה נחשבת על פי מחקרים רפואיים כרכיב משמעותי בסיכון להתפתחות מחלות נשימה מקצועיות.

• במהלך רוב שנות עבודתו לא סבל מבעיות נשימה או מתסמינים חריגים.
• כחצי שנה לאחר פרישתו מהמפעל, פנה בשל תסמינים נשימתיים חריפים לבית החולים.
• החשד לאסתמה אושר לאחר בדיקות רפואיות שנעשו בעקבות הפנייה.

המאבק בביטוח הלאומי: דחייה ראשונית

לאחר האבחון, פנה העובד למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, כלומר – נזק בריאותי שנגרם ישירות מתוך עיסוקו במפעל. אולם, בביטוח הלאומי טענו כי אי אפשר לקשור בין תנאי עבודתו להתפרצות האסתמה, משום שהתגלתה רק לאחר סיום העבודה. לשיטתם, העיתוי של הופעת התסמינים שובר את הקשר ההכרחי בין העבודה לבין המחלה.

• ביטוח לאומי דחה את הבקשה מהטעם שהאבחון הופיע רק לאחר תקופת ההעסקה.
• העובד פנה בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה לקשר מובהק בין מחלתו לחשיפה התעסוקתית.

מחלוקת בין מומחים – גורמי סיכון ותזמון הופעת המחלה

במסגרת ההליך המשפטי מונתה בתחילה מומחית רפואית שבחנה את מסמכי התיק. חוות דעתה הייתה כי אין קשר סיבתי בין האסתמה לתנאי העבודה, בעיקר בשל העובדה שהתסמינים הופיעו לראשונה רק לאחר סיום ההעסקה. עוד נימקה כי העובד לא התלונן לאורך השנים על קושי נשימתי או תסמינים דומים, מה שמחליש את טענתו.

העובד ביקש למנות מומחה נוסף, וטענתו התקבלה. המומחה הנוסף הגיע למסקנה ההפוכה: לדעתו, האסתמה ממנה סובל העובד התפתחה באופן ישיר כתוצאה מהחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך העבודה. לדבריו, העדר היסטוריה רפואית קודמת של אסתמה דווקא מחזק את המסקנה, שכן המחלה החלה לאחר שנים של חשיפה מזיקה בעבודה.

• המומחה ציין גם כי העובד סבל מגורמי סיכון נוספים כמו עישון והשמנת יתר, אך אלו לא שוללים בהכרח את השפעת העבודה על התפתחות המחלה.
• בתחום המשפטי, כאשר קיימות שתי חוות דעת נוגדות, לעיתים ייטה בית הדין לאמץ את חוות הדעת שמיטיבה עם המבוטח.

פסק הדין: זיקה בין תנאי העבודה לבין האסתמה

השופטת שדנה בתיק בחנה את כל חוות הדעת שניתנו ואת המסמכים הרפואיים. בהחלטתה ביקשה להדגיש כי חוות הדעת השנייה מנומקת ומפורטת, ושבה נקבעה סבירות של למעלה מ-50% לקיום קשר סיבתי בין החשיפה בעבודה לבין מחלת האסתמה. ההכרעה הייתה כי העובדה שהסימפטומים הופיעו לראשונה לאחר סיום העבודה, לא מפחיתה מהאפשרות שנזקי החשיפה לאורך עשרות שנים השפיעו על בריאות העובד.

עוד נאמר כי ”תגובה אינדיבידואלית לחשיפה לחומרים מסוכנים אינה אחידה”, ולפעמים תסמיני מחלה מתפרצים רק אחרי שנים רבות או אפילו לאחר הפסקת העבודה. מכאן, שהמחלה מוכרת כ"פגיעה בעבודה", ואין די בעיכוב בזיהוי התסמינים כדי לדחות את התביעה. בעקבות ההחלטה חייב בית הדין את ביטוח לאומי לשלם לעובד הוצאות משפט ואת שכר טרחת עורך דינו.

• הכירו באסתמה התעסוקתית של העובד כפגיעה באתר העבודה.
• ביטוח לאומי נדרש לשאת במלוא האחריות לתשלום ולפצות על הנזק הבריאותי.

משמעויות והסברים משפטיים

מעמדו של "נפגע עבודה" מזכה את העובד בזכויות שונות מהמוסד לביטוח לאומי – גמלה חודשית, טיפול רפואי ולעיתים גם פיצוי חד פעמי, בהתאם להיקף הפגיעה. הכרה פנסיונית או זכאות לתגמולים נתמכות בהכרה זו. הפסיקה מתווה כי החשיפה לחומרים מסוכנים המתרחשת שנים רבות, אף שבחלק מהמקרים תסמיני המחלה מופיעים באיחור, יכולה להיחשב בסיס מספק להוכחת קשר סיבתי.

בתחום המשפטי, כאשר לא קיימת ודאות חד משמעית, קובע לעיתים בית הדין את קיומו של קשר סיבתי לפי מאזן הסתברויות. כלומר, אם ישנה סבירות של למעלה מ-50%, יכול העובד לזכות בהכרה על בסיס קשר שכזה. עיקרון זה מחזק את מעמד העובדים החשופים לסיכונים תעסוקתיים ועלול להשפיע על ניהול תביעות עתידיות.

סיכום

פרשת העובד מדגישה את החשיבות של בחינת מחלות תעסוקתיות והמורכבות בהוכחת הקשר לעבודה, במיוחד כשמדובר במחלות כרוניות שמתפרצות בשלב מאוחר. החלטת בית הדין להכיר באסתמה התעסוקתית כהכרה בפגיעת עבודה פותחת פתח לעובדים בתעשייה לפנות במקרים דומים ולקבל סיוע כאשר זכויותיהם הבריאותיות נפגעות בגין תנאי העסקה ארוכי טווח.