לפני מכירת דירת חייב בשל חוב ארנונה או קנסות — חובה למצות הליכי גבייה מידתיים והדרגתיים

פסק דין עקרוני שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מציב רף ברור להתנהלות רשויות מקומיות ורשמי ההוצאה לפועל: לפני שנוקטים בצעד הקיצוני של מכירת דירת מגורים בגין חובות ארנונה או קנסות חניה, יש למצות הליכי גבייה הדרגתיים ומידתיים ולבסס תשתית עובדתית מלאה לכך שאין חלופה פוגענית פחות. ההכרעה, שהגיעה בעקבות מהלך למכירת דירת חייב על חוב עירוני שאינו גבוה במיוחד, מגדירה מחדש את סדר הפעולות המצופה מרשויות האכיפה והגבייה ומרשויות מקומיות — ומשליכה על אלפי תיקים דומים ברחבי הארץ.

המסר העקרוני: מידתיות, הדרגתיות ותשתית עובדתית

בית המשפט קבע כי רשות מקומית — או כל רשות מנהלית הפועלת מכוח פקודת המסים גבייה — נדרשת להוכיח שנקטה תחילה באמצעים מתונים יותר לפני פנייה למימוש מקרקעין. בין הצעדים שעל הרשות לשקול: עיקול חשבונות בנק, איתור ותפיסת מיטלטלין שערכם סביר ביחס לחוב, בירור קיומם של נכסים נזילים אחרים, ובחינת הסדרי תשלומים מותאמים ליכולת החייב. רק לאחר שמוצתה קשת האמצעים הללו, ובכפוף לתיעוד מסודר, ניתן לשקול מימוש דירה.

בנוסף, ההכרעה מטילה על רשם ההוצאה לפועל חובה לבחון באופן אקטיבי את שאלת מיצוי ההליכים המנהליים טרם מתן אישור למימוש נכס מקרקעין. מדובר בדרישה פרקטית בעלת משמעות: על הממונה על הגבייה ברשות המקומית להגיש לרשם תצהיר ונספחים המלמדים כי לא אותרו מיטלטלין זמינים או נכסים חלופיים שאפשר להיפרע מהם, וכי הרשות בחנה הליכי גבייה פחות דרמטיים ולא זנחה אותם ללא נימוק.

הרקע למקרה: חוב עירוני לעומת מכירת בית יקר

ההליך הספציפי שעמד בבסיס הפסיקה נגע לחוב עירוני של כ-51 אלף שקלים לטובת עירייה במרכז הארץ. בעקבות פתיחת תיק בהוצאה לפועל עוקלו בעבר מטלטלין בודדים מדירת החייב — מכשיר חשמלי ומערכת בידור בסיסית — אך לאחר כשנתיים ביקשה הרשות להתקדם למינוי כונס נכסים ולמכירת זכויות בדירת המגורים, בית פרטי צמוד קרקע בבעלות משותפת של החייב ובן זוגו.

כונס הנכסים הגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, אולם בית המשפט מחק את ההליך תוך ביקורת על אופן ניהול הגבייה שקדמה לו. לשיטת בית המשפט, בנסיבות של בית מגורים מרווח ושל חוב בסכום שאינו מן הגבוהים, ניתן היה לבצע בחינה מקיפה יותר של אפשרות לאתר מיטלטלין נוספים לערך, וכן לנסות הליכי גבייה אחרים המתיישבים עם עקרון המידתיות. מכירת דירה, הדגיש בית המשפט, היא סנקציה דרמטית הפוגעת בזכות לדיור וביציבות המשפחה, ולכן תופעל כאמצעי אחרון בלבד.

מה נדרש מעתה מרשויות ומרשמים

הפסיקה מחדדת שלושה נדבכים פרוצדורליים ומהותיים:

• תיעוד וביסוס — על הממונה על הגבייה ברשות להציג תצהיר מפורט המפרט את כלל הפעולות שננקטו ואת תוצאותיהן, ובכללן פניות לבנקים, ניסיונות לעקל רכבים או ציוד בעל ערך, ובדיקת הסדרי פריסה תואמי יכולת.
• מידתיות והדרגתיות — בחירת כלי האכיפה תיעשה מהפחות פולשני לפולשני ביותר, תוך התאמה בין גובה החוב לבין עוצמת הצעד המבוקש.
• בקרה שיפוטית — רשם ההוצאה לפועל לא יסתפק בהצהרות כלליות, אלא יבחן אם מוצו ההליכים ויוודא כי לא הוחמצו חלופות מעשיות לגבייה.

עקרונות אלו אינם מחוקקים חדשים, אלא יישום מחמיר של דיני המינהל — סבירות, מידתיות וזכות הטיעון — בשילוב עם מנגנוני האכיפה הסטטוטוריים. עם זאת, ההדגשה כי אחריות בחינת המיצוי רובצת גם על כתפי רשם ההוצאה לפועל מעניקה שכבת הגנה נוספת לחייבים ומבנה תמריץ לרשויות לפעול בזהירות ובהגינות.

הדיון הציבורי: גבייה מנהלית, הפרטה ותמריצים

במקביל להכרעת בית המשפט, ועדת החוקה של הכנסת קיימה דיון עקרוני בסמכויות הגבייה המנהליות שהוענקו לרשויות המקומיות מכוח פקודת המסים גבייה. בין היתר נבחנו הסמכויות לעקל כספים באמצעים אלקטרוניים, לתפוס כספים הזמינים בבנקים וגופים פיננסיים, ולהפעיל הליכי גבייה מזורזים ללא הליך תביעה אזרחית מלא.

נציגים של ארגוני חברה אזרחית התריעו מפני הפרטת מערכי הגבייה ומסירתם לחברות חיצוניות, לרבות משרדי עורכי דין, באופן שיוצר תמריץ כלכלי לגבייה אגרסיבית. לפי הערכות שנידונו בוועדה, שיעור משמעותי מהרשויות נעזר כיום בגורמים פרטיים לשם גביית חובות תושבים. חברי כנסת שונים הביעו חשש מהיקף הסמכויות ומהעדר בקרה מספקת, וטענו כי המצב דומה להעברת סמכויות שלטוניות לידי גורמים מסחריים ללא איזונים נדרשים. הושמעה אף קריאה לבחון מחדש את ההסמכה השנתית מכוח הוראת השעה, ולשקול ביטולה או צמצומה.

ביקורת ופיקוח: ממצאי גופים ממלכתיים

דו