בית המשפט קובע: לסבתא הזכות להעביר מתנה בחייה – נכדי הבן לא יכלו לעכב את העסקה

בפתיחה לשאלת הזכויות בין יורשים פוטנציאליים לבעלים חיים של רכוש, פסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתביעה בה ביקשו נכדי בן מנוח למנוע מסבתם להעביר חנויות במתנה לנכדים אחרים. המחלוקת, שהתמקדה במשמעות הצוואות שנערכו בין הסבא לסבתא וביכולתה של הסבתא לחלק את הנכסים כרצונה בעוד בחיים, עוררה שיח עקרוני על גבולות זכויות יורשים עתידיים.

רקע: צוואות הדדיות והעברת זכויות בחיי המצווה

בני זוג מבוגרים, שהיו בעלים למספר חנויות מסחריות, ערכו ביניהם צוואות שביקשו להסדיר את גורל רכושם. בהסכם הצוואה סוכם כי כאשר אחד מבני הזוג ילך לעולמו, בן הזוג הנותר יירש את כל הרכוש במלואו. נכתב גם כי לאחר פטירת שניהם יחולקו הנכסים שווה בשווה בין בתם לבין יורשיו של בנם שנפטר.

לאחר מות הבעל, נרשמו כלל הנכסים על שם האישה שנותרה בחיים, בהתאם לקביעות הצוואות. במהלך השנים התבשלה בליבה החלטה: להעניק חלק מהחנויות במתנה לנכדים, ילדיה של בתה, ללא תמורה. העברת הזכויות הושלמה, והנכסים נרשמו על שם הנכדים בטאבו – הרישום הפורמלי במרשם המקרקעין.

תביעת יורשים פוטנציאליים: 'פגיעה בזכויות עתידיות'

ילדי הבן המנוח ואלמנתו ראו עצמם נפגעים ממעשה זה ויזמו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. לשיטתם, הענקת המתנה הייתה בניגוד לכוונת הוראות הצוואה ומתוך ניצול של סבתם – אישה קשישה המתמודדת עם עיוורון ואיבוד תפקוד קוגניטיבי על רקע אירועים רפואיים קודמים.

התובעים טענו כי לא הייתה לסבתא כל יכולת אמיתית להבין את הסכמתה להעברת הבעלות והעלו חשש להשפעה בלתי הוגנת מצד המקבלים – קרי, בני הדודים. גוף טענותיהם התרכז בקביעה, שלדבריהם, עומדת מנגד "צוואה הדדית" בין הסבתא לסבא, שאמורה להגביל את כוח הסבתא לבצע שינויי בעלות מרחיקי לכת ללא הסכמה רחבה או שוויונית.

טיעוני המשיבים: הזכות המלאה ברכוש בחיים

הבת והנכדים שקיבלו את החנויות טענו מנגד כי אין מדובר בצוואות הדדיות מחייבות אלא בצוואות רגילות, ובהיעדר הוראה ברורה האוסרת על הסבתא לנהוג ברכוש כרצונה לאחר פטירת בן זוגה – עומדת לה הזכות להעביר מתנות על דעתה החופשית. המשיבים אף שללו את חשש חוסר הכשרות של הסבתא לביצוע העסקה, תוך הדגשה כי לא הוכח שהייתה חסרת ישע ברגע הרלוונטי להעברת הזכויות.

פסק הדין: העתיד הוא תקווה – לא זכות מוקנית

בהכרעתה, קיבלה השופטת את עמדת מקבלי המתנה ודחתה את התביעה על הסף. היא ציינה כי כל עוד בעלת הנכס חיה ובעלת כשרות משפטית – כלומר, יכולה לקבל החלטות משפטיות ולבצע פעולות ברכושה – לא קיימת ליורשים עתידיים האפשרות להגיש תביעה למניעת פעולותיה באמצעות בית המשפט.

• השופטת הבהירה ש"יורש פוטנציאלי" הוא מושג כללי בלבד – זכותו לרשת תתגבש רק כשבן המשפחה יילך לעולמו ובכפוף לצוואה שתהיה בתוקף אותה עת.
• נקבע כי לא הוכח בשום שלב שהסבתא, אף אם מתגוררת כיום במסגרות סיעודיות, הייתה בלתי כשירה לבצע הענקת מתנה במועד ההעברה.
• בית המשפט קובע – אין לילדי הבן המנוח זכות ברורה או מיידית לקבלת החנויות, ולסבתא נתונה הבחירה כיצד לחלק את רכושה כל עוד היא בין החיים.

המשמעות הרחבה: מהן מגבלות יורש פוטנציאלי?

המקרה מביא לידי ביטוי עקרונות יסוד בדיני ירושה וצוואות: כל עוד המוריש חי וכשיר משפטית, אין לקרוביו העתידיים מעמד משפטי ביחס לרכוש, גם כשנעדרת צוואה "הדדית" או סעיף מגביל. משמעות דיני צוואות היא שלאחר פטירת הצד הראשון נותרים הנכסים בידיו החופשיות של הצד הנותר, אלא אם נאמר אחרת בפירוש.

יש לציין כי מונח "צוואה הדדית" מתייחס למסמך משפטי בו שני בני זוג קובעים הוראות הדדיות דומות ביחס למי שיירש אותם. ואולם, אלא אם ישנה מגבלה ספציפית בצוואה, לבן הזוג הנותר החיים שליטה מלאה על הרכוש עד פטירתו.

סיכום: ניצחון חופש הרצון של בעל הנכס בחיים

פסיקת בית המשפט בעניין זה מדגישה את זכותו של אדם לנהל ולחלק את רכושו כל עוד הוא בין החיים ובעל שיקול דעת עצמאי. מעמדם של יורשים עתידיים אינו מעניק להם זכות משפטית לפעול למניעת העברות או מתנות שבוצעו כחוק, אלא לכל היותר זכות תקווה – שאינה תחייב עד לפטירה. חשוב להבין עקרון זה כאשר מתמודדים עם סכסוכים בין בני משפחה ביחס לרכוש בין דורי ולצוואות.