פיצוי גבוה לאחר רשלנות רפואית: אישה נותרה משותקת בשל בדיקת הדמיה חודרנית

מקרה רשלנות רפואית חמור הסתיים לאחרונה בפסיקת פיצויים משמעותית לאישה שנותרה משותקת בעקבות הליך רפואי שנעשה בבית חולים באזור ירושלים. ההחלטה התקבלה בבית משפט השלום, אשר קבע כי שיקול הדעת הרפואי במקרה זה היה שגוי והוביל לפגיעה בלתי הפיכה במטופלת.

תחילתה של פרשה קשה

בחודש יולי 2011 פנתה אישה כבת 63 למרכז רפואי בעקבות כאבים עזים בגב, אשר לא מצאו מרפא במשך תקופה ממושכת. לאחר בדיקות ראשוניות, קיבל הצוות הרפואי את ההחלטה לבצע בדיקת מיאלוגרפיה – הליך הדמיה שבמסגרתו מוזרק חומר ניגוד ישירות לעמוד השדרה, שמטרתו לאתר את מקור הכאב.

בדיקת מיאלוגרפיה נחשבת לבדיקה חודרנית יחסית, ובמקרים רבים קיימות כיום אלטרנטיבות בטוחות יותר, כמו בדיקת MRI (הדמיה בתהודה מגנטית), שאינה מצריכה חדירה גופנית או הזרקת חומרים. בהליך זה, בניגוד ל-MRI, ישנו סיכון – אמנם נדיר – לתופעות לוואי חמורות, במיוחד כשמדובר באנשים בגיל מבוגר או עם מחלות רקע.

ההידרדרות הבריאותית והתביעה

מיד לאחר ביצוע הבדיקה חשה האישה חסרת תחושה בגפיה התחתונות. בהמשך הלך והתפשט השיתוק, עד שלבסוף איבדה לחלוטין את היכולת לנוע. התברר כי מדובר בשיתוק בדרגה של 100%, כלומר – נכות מלאה, ככל הנראה בעקבות נזק מוחלט שנגרם לעמוד השדרה.

האישה, באמצעות הליכים משפטיים שפתחה בשנת 2020, טענה כי ההחלטה לבחור בבדיקת המיאלוגרפיה – במקום להסתפק בבדיקת MRI המקובלת – חרגה מן הפרקטיקה הרפואית הנאותה והיוותה רשלנות רפואית חמורה. לפי טענותיה, לו הייתה מבוצעת בדיקת MRI, היה ניתן למנוע את התוצאה הקשה ממנה סבלה, שכן בדיקה זו פחות מסכנת את החולה.

עמדת בית החולים וההגנה

מנגד, טען בית החולים כי המיאלוגרפיה הינה בדיקה מקובלת, וכי האירוע החריג שהתרחש אינו תוצאה של רשלנות. עוד נטען כי לתובעת היסטוריה רפואית משמעותית – ובכללה ניתוח לב שעברה בשנות ה-90 – דבר שכביכול מונע את האפשרות לבצע MRI בשל מגבלות רפואיות. הצוות הרפואי טען כי נדרש לבחור בפרוצדורה הזמינה והבטוחה ביותר בנסיבות שנוצרו.

כמו כן, נטען בתגובת בית החולים כי אחוזי הסיבוך בבדיקות מסוג זה נמוכים מאוד, ולכן לא ניתן לצפות מראש את התוצאה הקשה.

בחינת ההחלטות הרפואיות בבית המשפט

השופט בתיק בחן שתי שאלות עיקריות: הראשונה – האם אכן הצוות הרפואי פעל על פי הסטנדרט הסביר בבחירת סוג הבדיקה או שמא היה עליו להעדיף בדיקה אחרת, בטוחה יותר? השנייה – האם הנכות נגרמה כתוצאה ישירה מהליך רשלני, או שמא מדובר בסיכון בלתי נמנע או בתגובה אלרגית נדירה?

לאחר עיון במכלול הראיות והמסמכים הרפואיים, קבע השופט כי לא נמצאה הצדקה רפואית אמיתית להימנע מבדיקת MRI, ושלא נרשמה כל התייעצות עם מומחה מתאים בנושא. יותר מכך, הוכח כי חודש לאחר האירוע בוצעה בדיקת MRI לאותה התובעת – עובדה שעומדת בניגוד לנימוקי ההגנה.

• השופט מתח ביקורת על כך שלא בוצעו בדיקות מקדימות נוספות
• לא הוצגו ראיות לאפשרות סבירה של תגובה אלרגית נדירה
• הטיפול שלאחר הבדיקה לא היה מספק ונדרשו מעקב וטיפול מיידיים ביחס לסיבוכים שהופיעו

השלכות הפסק והפיצוי שנקבע

בהכרעת הדין הבהיר השופט כי רופא סביר, הפועל לפי כללי האתיקה הרפואית, היה בוחר בבדיקה הלא חודרנית – MRI – ובכך ממזער סיכון. הבחירה בבדיקה המסוכנת, כמו גם המעקב הלקוי לאחריה, מהווים רשלנות.

למרות שהאישה הייתה עקרת בית ואינה משתכרת בשוק העבודה, נפסק לטובתה פיצוי בסך כולל של 750 אלף שקלים, בנוסף לשכר טרחת עורך דין בסך 175,500 ש"ח, לצד החזר הוצאות משפט. מדובר באחת מהפסיקות הגבוהות בגין מקרה רשלנות רפואית מסוג זה.

בנקודה זו חשוב להבין כי רשלנות רפואית הנה מונח משפטי המתאר מצב בו צוות רפואי לא פעל בהתאם לסטנדרט סביר וגרם, בשל פעולה בלתי זהירה או אי נקיטת זהירות מספקת, לנזק למטופל. קביעת רשלנות מבוססת על בחינת התנהלות המטפלים, בחינת נהלים רפואיים והשוואה למה שמצופה מאיש מקצוע באותן נסיבות.

סיכום

המקרה הנדון מדגיש את החשיבות שבהפעלת שיקול דעת רפואי-מקצועי, במיוחד כאשר קיימות גישות וטכנולוגיות חדשות המיועדות להגן על המטופל. החלטות רפואיות בלתי זהירות עלולות להוביל לפגיעות חמורות ולהיזקקות להליכים משפטיים ממושכים. פסק הדין מציב רף אחריות גבוה למוסדות הרפואיים ופונה גם אל הצוותים המומחים, לחשוב על טובת המטופל במרכז התהליך תמיד.