פיצויים למשפחת צעירה שנפטרה לאחר ניתוח לב: המחלוקת סביב אחריות הצוות הרפואי

מותה של צעירה שעברה ניתוח לב בבית חולים ציבורי, פתח דיון מורכב בסוגיית הרשלנות הרפואית: האם צוותה הרפואי התרשל בכך שלא זיהה סיכון קרישת דם הנובע מטיפול הורמונלי? בכך עסק תיק שהסתיים לאחרונה בפיצוי בן 110,000 שקלים למשפחתה, בהסדר פשרה בבית משפט השלום בצפון הארץ.

רקע רפואי ומשפטי למקרה

• הצעירה סבלה ממחלת לב ונזקקה לניתוח לב פתוח.
• היא נטלה תרופה הורמונלית בשם "אקטיבל" במשך כ-8 שנים שקדמו לניתוח, לטענת המשפחה – לשימוש למניעת היריון.
• על פי הנחיות היצרן, נדרש להפסיק נטילת הטבליות מספר שבועות לפני ניתוח, כדי להפחית את הסיכון לקריש דם.

לטענת אחותה, הרופאים לא המתינו את פרק הזמן המומלץ בין הפסקת נטילת התרופה לניתוח עצמו. הצעירה הוכנסה לניתוח תוך ימים ספורים מרגע חתימתה על טופס הסכמה, מבלי ליישם את "תקופת הצינון" המומלצת בעלון התרופה.

השתלשלות האירועים בבית החולים

• הצעירה אושפזה במחלקת ניתוחי לב והתבקשה לחתום על טופס הסכמה לניתוח.
• יומיים לאחר מכן החלו הרופאים בתהליך ההרדמה והכינה לניתוח.
• בעקבות הניתוח חלה הידרדרות במצבה הרפואי: קשיי נשימה חמורים, הצטברות נוזלים בבית החזה, ובדיעבד – חשש להיווצרות קריש דם.
• כעבור כשבועיים חלה קריסה במצבה, והיא מתה לאחר תקופה קצרה בטיפול נמרץ.

המשפחה טענה כי לו הייתה מופעלת זהירות רפואית הולמת, היו ניתנים למנוע את אותם סיבוכים קטלניים שנגרמו, לדבריה, ישירות מהשפעת התרופה ההורמונלית על קרישת הדם בזמן הניתוח.

הטענות מכל צד – האם הייתה קיימת רשלנות?

• לטענת המשפחה, התרופה הממשיכה לזרום בדם בעת הניתוח, הגבירה משמעותית את הסיכוי להיווצרות קרישי דם, תופעה הידועה כבר עשרות שנים במגוון גלולות הורמונליות.
• הם הציגו התכתבויות שניהלה הצעירה עם חברתה ערב הניתוח, בהן הביעה חשש מהניתוח וחוסר הוודאות בנוגע לזמן הדרוש להפסיק את התרופה מראש.
• מנגד טען בית החולים, באמצעות המדינה, כי לא מדובר בגלולה רגילה למניעת היריון אלא בתכשיר הורמונלי אחר, וכי הצוות פעל לפי הסטנדרט הרפואי המתבקש.
• המדינה הדגישה כי הצוות הרפואי לא התרשל, שכן כל דחייה בניתוח הגדילה את הסיכון הבריאותי לצעירה. לטענת צוות בית החולים, מותה היה תוצאה של סיבוך נדיר ולא צפוי שאינו מקושר ישירות לתרופה.

מושג "רשלנות רפואית" מתייחס למצב שבו אנשי הצוות הרפואי אינם פועלים לפי אמות מידה מקובלות, תוך סטייה מהתנהלות מקצועית סבירה המצופה מהם בנסיבות העניין. עם זאת, גם כשמתרחש נזק לאחר טיפול רפואי, לא תמיד יש בכך משום רשלנות ולכן כל מקרה נבחן לגופו.

סיום ההליך המשפטי – פשרה ופיצויים

• התיק נידון בבית משפט השלום בצפון הארץ. במהלך ההתדיינות, הצדדים החליטו לסיים את ההליך על דרך הפשרה, מבלי שהשופט נדרש להכריע מי נושא באחריות לנזק או לנמק את ההחלטה בפירוט.
• על פי הסכמה זו, חייבה השופטת את המדינה – כאחראית על בית החולים – לשלם לאחות המנוחה סכום של 110,000 ש"ח כפיצוי בגין אובדן והנזק שנגרם למשפחה.

פסיקה מסוג זה, הניתנת "על דרך הפשרה", נועדה להביא לסיום מהיר ויעיל של ההליך תוך מתן פיצוי מסוים מבלי צורך בהכרעה מלאה בשאלות העובדתיות-הרפואיות או טענות הצדדים. המוסכמה בהליך פשרה אינה בהכרח קביעה נחרצת על אחריות או רשלנות.

משמעות המקרה – זהירות בטיפול תרופתי והסבר למטופל

• הפרשה הדגישה את הצורך בהתייחסות מדוקדקת להיסטוריה התרופתית של החולה לפני ניתוח, במיוחד כאשר מדובר בתרופות עם פוטנציאל להשפיע על קרישת הדם.
• על פי כללי האתיקה הרפואית והחוק, על רופא לספק הסבר ברור בנוגע לסיכונים ולתרופות המשפיעות על מהלך הטיפול והניתוח, ולרוב לערוך התייעצות עם רופאים מתחומים נוספים במקרה הצורך.
• פסקי הדין בתחום הרשלנות הרפואית אינם משקפים בהכרח אחריות מלאה אלא בוחנים איזון בין צורכי מטופלים לבין שיקול דעת רפואי.

הליך מהסוג שתואר ממחיש כיצד אירוע טראגי אישי עלול להוביל לדיון משפטי בעל חשיבות רחבה – המטיל זרקור על החשיבות שבהשגחה ובבדיקה טרום-ניתוחית קפדנית בכל הקשור להיסטוריה התרופתית של כל מטופל.