פיצויים היסטוריים: 6.6 מיליון שקל להורים בשל לידת בן עם תסמונת דאון עקב רשלנות רפואית

פסק דין יוצא דופן מבית המשפט המחוזי בלוד קבע פיצויים בסך כולל של 6.6 מיליון שקל לטובת בני זוג, לאחר שבנם נולד עם תסמונת דאון בשל החמצה באבחון המום במסגרת מעקב ההיריון.

רקע למקרה: פספוס קריטי בבדיקות מעקב היריון

המדובר בזוג הורים ישראלים, אשר בנם השלישי אובחן מיד לאחר הלידה כלוקה בתסמונת דאון. ההורים טענו כי לאורך מעקב ההיריון בקופת החולים, לא הוסבר להם כנדרש אודות בדיקות חיוניות ובוצעו מחדלים ותקלות אשר הובילו להחמצה באבחון מוקדם של המום.

בין הבדיקות אותן לא עברה האם היו בדיקת שקיפות עורפית ובדיקת חלבון עוברי - בדיקות שמבוצעות בשליש הראשון והשני להיריון ויכולות להצביע על סיכוי לתסמונת דאון אצל העובר. בדיקות אלו מקנות להורים אפשרות לשקול המשך היריון או הפסקתו. גילוי מאוחר או אי ביצוען עלול למנוע אפשרות להפסקה חוקית של ההיריון בישראל.

ביסוס התביעה: רשלנות בקופת החולים

הורי הילד פנו לבית המשפט המחוזי והגישו תביעה נגד קופת החולים האחריות למעקב ההיריון, וכן נגד בית החולים בו נולדה האם. הם טענו כי עקב טיפול רפואי רשלני, לא קיבלו מידע מספק לגבי לוחות הזמנים לביצוע הבדיקות הקריטיות. ההורים הדגישו כי אילו ידעו בזמן על המום, היו בוחרים להפסיק את ההיריון.

• לטענתם, לא ניתן לה אזהרה על אפשרות החמצת הבדיקות.
• לא הוסבר לה המשמעות של כל בדיקה והשלכותיה.
• לא ניתנה כל הפנייה לבדיקת DNA לגילוי מחלות גנטיות, אף שהיא הייתה רלבנטית במקרה.

מנגד, קופת החולים טענה כי ניתנו לאם ההסברים הנדרשים וכי אין מדובר ברשלנות. בנוסף העלו טיעון ערכי באשר למידת סבירותה של הפסקת היריון מטעמים דתיים של האם, אך בית המשפט דחה עמדה זו.

הכרעת בית המשפט: שרשרת כשלים בטיפול

בהכרעתו קבע בית המשפט שמדובר בשורה של מחדלים מצדו של המוסד הרפואי. קודם כל, הרופא המטפל לא יידע כנדרש את האם, שיש לה קשיי שפה, על חשיבות בדיקות השקיפות העורפית והמועד המוגבל לביצוען. בשל כך, החמיצה את הבדיקה הראשונה.

בעת פגישה נוספת עם רופאה אחרת, היא זוהתה כמי שהחמיצה את השקיפות העורפית, אולם הופנתה לבדיקת דם רגילה בלבד במקום לבדיקת חלבון עוברי ההכרחית. לבסוף, גם האפשרות האחרונה – הפניה לבדיקת DNA, לא הוצעה כלל, למרות שמדובר בבדיקה שמיועדת למצבים כאלה בדיוק.

השופט נימק כי 'בדיקת החלבון העוברי נפלה בין הכיסאות'. כלומר, כשל מערכתי הביא לכך שלא אותר המום בשלב מוקדם בו הייתה ניתנת אפשרות להפסקת ההיריון.

• החמצה של שלוש בדיקות מרכזיות – שקיפות עורפית, חלבון עוברי ו-DNA.
• אי מתן הסברים להורים על חשיבות הבדיקות ולוחות הזמנים.
• העדר תרגום או סיוע לשוני לנוכח קשיי השפה של האם.

טענות הצדדים וההשלכות המשפטיות

קופת החולים טענה כי לא הוכח שהיה שינוי בדרך התנהלות האם לו ידעה על קיום המום; לשיטתה, בשל מוצאה הרקע הדתי שלה, לא הייתה בוחרת בהפסקת היריון. בית המשפט בחן את עדות האם בקפידה, והגיע למסקנה נחרצת: אם הייתה מודעת לבעיה – הייתה פונה לוועדה להפסקת היריון ופועלת להפסיקו.

במשפט האזרחי, כדי להוכיח רשלנות רפואית יש להראות החובה שחלה על הגורם המטפל (קופת החולים), הפרת חובה זו, נזק, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. השופט פסק כי קופת החולים הפרה את החובה, והנזק שנגרם למשפחה – כלכלי, רגשי ופיזי – נבע מכך שהמום בעובר לא אותר כחוק במהלך ההיריון.

הפיצויים: הגנה על זכויות המטופלים

על פי פסק הדין, נפסקו להורים ולילד פיצויים בסך 5.1 מיליון שקל לכיסוי עלויות טיפול, עזרה וסיעוד, לצד הוצאות רפואיות משך כל חייו. לכך נוספו שכר טרחת עורכי הדין בעלות 1.2 מיליון שקל. התביעה נגד בית החולים הסתיימה בפשרה – 300 אלף שקל נוספים הועברו למשפחה בגין חלקו בפרשה.

• סכום כולל: 6.6 מיליון שקל לטובת המשפחה.
• הפסיקה משליכה מסר חד על חשיבות מתן מידע מלא להורים בהיריון, תוך התייחסות לרקע, השפה והצרכים הייחודיים שלהם.

סיכום ומשמעות פסק הדין

הפסיקה במקרה זה מחזקת את מעמדו של המטופל כדמות מרכזית בהליך הרפואי. על גורמי הרפואה ללוות וליידע את ההורים על מגוון הבדיקות העומדות לרשותם בתקופת ההיריון, להסביר את חשיבותן, לדאוג להבנה מלאה, ולהעניק מידע ברור גם במצבים של קושי לשוני או תרבותי.

פסק הדין עשוי להביא להגברת המודעות בקרב מוסדות טיפול בישראל לנושא רשלנות רפואית בהליכי מעקב היריון, ולתרום לשיפור השירות למען בריאות הציבור.