משפחה תובעת: איחור באבחון סרטן של האם הוביל למותה בטרם עת

תביעת רשלנות רפואית הוגשה לבית משפט השלום במחוז המרכז נגד קופת חולים ציבורית גדולה, בטענה כי איחור ממושך באבחון סרטן בדרכי השתן גרם למותה בטרם עת של אם למשפחה. התובעות, בנותיה של המנוחה, טוענות כי במשך תקופה ארוכה נבדקה אמם בשל תלונות חוזרות על תסמינים אופייניים, אך הצוות הרפואי לא הפנה אותה לבירור עומק ולא זיהה בזמן את ההידרדרות במצבה. האיחור, כך לשיטתן, מנע טיפול מוקדם שהיה יכול להציל חיים.

רקע וטענות התביעה

לפי כתב התביעה, כבר בראשית שנת 2018 החלה המנוחה להתלונן בפני רופאיה על תכיפות ודחיפות במתן שתן, כאבים וצריבה, ולעיתים גם על הופעת דם בשתן. לדבריהן של התובעות, בפגישות חוזרות ונשנות הוצגה בפני האם ההשערה כי מדובר בדלקות בדרכי השתן, והיא קיבלה טיפולים תרופתיים קצרים שלא פתרו את הבעיה. כחלק מן המעקב, בוצעו בדיקות שונות, אך לטענת המשפחה הן לא כוונו לאיתור גידול ממאיר ולא בוצעו במועדים ובאופן הנדרשים לאור הסימפטומים שנמשכו.

כך, למשל, במהלך שנת 2019 התלוננה המנוחה על לחץ באזור האגן, תחושת גוש ותכיפות חריגה. התיעוד הרפואי מלמד כי האבחנה נותרה דלקתית, ללא הפניה לבדיקות כירורגיות ייעודיות. במהלך הזמן נוספו תלונות על כאב ודימום בשתן. לשיטת התובעות, חרף התמונה הקלינית המחשידה, הצוות הרפואי נמנע מהרחבת הבירור ומאיתור מקור התלונות, ובכך דחה את גילוי המחלה.

לפי הנטען, רק בקיץ 2020, לאחר יותר משנתיים של ביקורים ובדיקות שלא הובילו לאבחנה חד-משמעית, בוצע בירור יסודי שהעלה כי האם חולה בסרטן כיס השתן. בעקבות האבחון הוחל בטיפול נרחב, שכלל ניתוחים והתערבויות נוספות, אולם בשלב זה המחלה כבר התקדמה והתפשטה. כמה חודשים לאחר מכן מצבה הידרדר, ולבסוף היא נפטרה בגיל 61, כך לשון כתב התביעה.

חוות דעת מומחה: סטייה מהפרקטיקה המקובלת

התביעה נתמכת בחוות דעת של מומחה אורולוגיה וכירורגיה. המומחה קבע כי ההיענות הרפואית לתסמינים המתמשכים לא תאמה את הפרקטיקה הרפואית המקובלת במצבים מסוג זה. לדבריו, תסמינים כמו תכיפות, דחיפות, צריבה ולעיתים אף דימום בשתן – במיוחד כאשר אינם מגיבים לטיפול קצר טווח – מחייבים בירור רחב יותר, לרבות בדיקות דימות ייעודיות ולעיתים בדיקה אנדוסקופית של שלפוחית השתן.

על פי חוות הדעת, גם כאשר בוצעו בדיקות, הן לא התנהלו באופן שיטתי ובהתאם לחשד הסביר למחלה ממאירה. המומחה מציין כי לו היו ננקטים צעדים אבחוניים מוקדמים, ניתן היה לגלות את המחלה בשלב פחות מתקדם, וכך לשפר באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה ואף למנוע את התוצאה הטרגית. קביעה זו נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי – מושג משפטי המתאר את הקשר בין המחדל הנטען לבין הנזק – ומטרתה להראות כי ההשתהות בבדיקות תרמה להחמרת המצב הרפואי.

המסגרת המשפטית: חובת זהירות, הפרה ונזק

תביעות רשלנות רפואית בישראל מבוססות, בין היתר, על בחינת קיומה של חובת זהירות של הגורם המטפל, על בדיקת סטייה מרמת הזהירות המצופה מרופא סביר באותן נסיבות, ועל קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לראשי הנזק הנתבעים. בהליכים מסוג זה נדרשת בדרך כלל חוות דעת מומחה רפואי, שמטרתה להציג לבית המשפט את הסטנדרט המקצועי ולבחון אם התקיימה חריגה ממנו.

בהתאם לכתב התביעה, המשפחה טוענת כי הייתה התרשלות באיסוף המידע הרפואי, בניהול המעקב ובהחלטות ההפניה לבדיקות, וכי כתוצאה מכך נגרם איחור משמעותי באבחון. עוד נטען כי האיחור שלל מן המנוחה טיפול מוקדם שהיה עשוי למנוע את התפשטות המחלה ולהאריך את תוחלת חייה. סוגיות אלו – מידת ההפרה והקשר הסיבתי – הן לב ליבה של המחלוקת המשפטית שתונח בפני בית המשפט.

הסעדים הכספיים שנתבעו כוללים, בין היתר, פיצוי בגין הוצאות קבורה ולוויה, קיצור תוחלת חיים, אובדן שירותי אם ועוגמת נפש. כמקובל בתביעות מסוג זה, התביעה הוגשה בסכום התואם את תקרת סמכותו העניינית של בית משפט השלום, והמספר המדויק ייקבע על ידי בית המשפט לאחר שמיעת הראיות ובחינת חוות הדעת.

מבט קליני-משפטי: מה צפוי להיבחן בהליך

בשלב ההוכחות יידרשו הצדדים לפרוס את התיעוד הרפואי המלא, לרבות ביקורים, בדיקות ותוצאות מעבדה, כדי לבחון האם קיימת התאמה בין הסימפטומים שנמסרו בזמן אמת לבין בדיקות ההמשך שבוצעו בפועל. שאלות שעלולות לעלות בהליך הן: האם הועבר מידע מלא בין גורמי הרפואה השונים? האם נעשה מעקב מסודר אחרי תלונות חוזרות? האם נבחנו אבחנות חלופיות (אבחון דיפרנציאלי) באופן מספק? והאם התגובה לטיפול תרופתי זמני חייבה בירור מעמיק יותר.

בהיבט המשפטי, בית המשפט צפוי לשקול את אמינות חוות הדעת המומחית של התובעות, ובמידת הצורך את חוות הדעת הנגדית שתוגש מטעם הנתבעת. המומחים יישאלו, בין היתר, על הסטנדרט הרפואי באותה נקודת זמן, על הנחיות מקצועיות קיימות, ועל המשמעות של דפוסי תסמינים מתמשכים. כמו כן, תידון שאלת תרומת הגורמים האישיים של המטופלת למהלך המחלה, לרבות מחלות רקע, הרגלי חיים ועמידה בהנחיות רפואיות – סוגיות שכיחות בתיקי רשלנות רפואית.

תגובת הגורמים והמשך ההליך

נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם נמסרה תגובת הקופה הציבורית לכתב התביעה. עם זאת, בהליכים מסוג זה הנתבעים נוהגים לדחות את הטענות לרשלנות ולהציג גרסה רפואית חלופית שלפיה הטיפול עמד בסטנדרט המקצועי או שהנזק נגרם מסיבות שאינן תלויות בהם. לאחר שיוגשו כתבי ההגנה וחוות הדעת הנגדיות, צפוי בית המשפט לקבוע מועדים לדיוני קדם משפט ולהמשך שמיעת הראיות.

הקשר הרחב: חשיבות אבחון מוקדם והסבר למטופלים

אף שאין בהליך האזרחי קביעה פלילית, לתביעות רשלנות רפואית יש השלכה ציבורית משמעותית. הן מחזקות את חובת ההסבר וההידברות בין רופא למטופל, ומחדדות את הצורך בתיעוד מסודר ובניהול מעקב אחר תלונות חוזרות. במישור הקליני, מצבים של הפרעות במתן שתן, דם בשתן שאינו מוסבר או כאב מתמשך מחייבים לעיתים בירור מעמיק יותר, כדי לשלול אפשרויות חמורות. במישור המשפטי, הבירור יסוב סביב השאלה האם הבדיקות שנעשו היו סבירות בזמן אמת – ולא בדיעבד.

• התביעה מייחסת לצוות הרפואי איחור משמעותי באבחון מחלת הסרטן של האם.
• לטענת המשפחה, רופאים התמקדו באבחנות דלקתיות למרות תסמינים מתמשכים ומחשידים.
• חוות דעת מומחה אורולוג תומכת בכך שהטיפול חרג מהסטנדרט הרפואי הסביר.
• התובעות מבקשות פיצוי על נזקי עיזבון ותלויים, לרבות אובדן שירותי אם והוצאות נלוות.
• ההליך מצוי בשלב מוקדם; טרם הוגשה תגובת הנתבעת וטרם נשמעו ראיות.

מה חשוב לדעת בהקשר של רשלנות רפואית

כדי להצליח בתביעת רשלנות רפואית נדרש שילוב בין עובדות רפואיות מבוססות לבין ניתוח משפטי קפדני. חוות דעת מומחה היא לב הבקשה להוכיח סטייה מסטנדרט הטיפול הרפואי וסיבתיות לנזק. לצד זאת, בתי המשפט בוחנים את ההקשר הרחב: העומס במרפאות, אינטראקציות בין גורמי טיפול שונים, ושאלת הידע והרקע שהיו לרופא המטפל בזמן אמת. במקרים של תסמינים מתמשכים שאינם מגיבים לטיפול, מצופה שיישקל בירור נוסף לפי כללי הרפואה הטובה.

בני משפחה המתמודדים עם מקרה דומה צריכים לדעת כי ההליך האזרחי אורך זמן, מצריך תיעוד רפואי מלא ושיתוף פעולה עם מומחים רפואיים. לעיתים, הצדדים פונים להליכי גישור כדי לייעל את הדיון ולהגיע להסכמה – אך כל מקרה נבחן לגופו. תוצאת ההליך תלויה במשקל הראיות ובשכנוע בית המשפט כי התקיימו יסודות העוולה הנטענת.

בשורה התחתונה, בית המשפט יכריע על סמך החומר שיונח בפניו: התיעוד הרפואי, חוות הדעת והעדויות. עד אז, כל האמור בכתב התביעה מייצג גרסת התובעות בלבד, ואין בו כדי לקבוע מסמרות בדבר אחריות או ממצא רפואי סופי.

סיכום: התביעה שהוגשה במחוז המרכז מציפה שוב את חשיבות האבחון המוקדם והמעקב הקפדני אחר תסמינים שאינם חולפים. אם ייקבע כי אכן הייתה התרשלות, עשויות התובעות לקבל פיצוי בגין הנזקים הנטענים. אם לא, תידחה התביעה. כך או כך, ההליך המשפטי צפוי להעמיק בשאלות המקצועיות-רפואיות והמשפטיות הנוגעות לסטנדרט הטיפול הסביר ולהגנה על זכויות מטופלים.